מי אני: שלומית גוזלן (27), נשואה. גרה ברמת-גן, עובדת בחברת הייטק.
משקל לפני הירידה: 99.8 ק"ג.
משקל נוכחי: 67 ק"ג.
כמה ירדתי: 33 ק"ג.
כמה זמן לקח לי לרדת: שנתיים וחודשיים.
כמה זמן אני שומרת על המשקל: שלושה שבועות.
שלומית גוזלן הייתה רגילה להצקות מילדים בבית הספר שלה. "היו פונים אליי ב'מה קורה גבר?', וקיבלתי כינויים פוגעניים כמו 'דובה'. הייתה לי משאלה לפני תחילת הלימודים בתיכון להראות לכולם, לתלמידים המוכרים וגם החדשים, שירדתי במשקל. הלכתי לדיאטנית וירדתי 16 קילו, אבל די מהר המשקל חזר. בכל פעם הייתי יורדת קצת ומעלה קצת יותר".
עוד ב-mako נשים:
- רוצה להפיל ומחפשת תמיכה? עמותת אפרת כאן ולא בשבילך
- הרווקות החילוניות רוצות בן זוג דתי
- בושם לחג: איזה ריח הגברים הכי אוהבים?
הדבר הכי מביך שיכול לקרות לאדם שמן
כמו לא מעט ישראליות, הצבא לא היטיב עם המשקל של שלומית. "מרוב שהייתי שמנה, המדים היו נקרעים לי כשהייתי מתכופפת, זה היה נורא", היא משחזרת. "לקראת השחרור ירדתי עשרה קילו, בזכות קשר שהיה לי עם בחור שעודד אותי לרזות, וגם אותם עליתי שוב. אחרי הצבא, כשהכרתי את בעלי לעתיד, הייתי במשקל גבוה מאוד, אבל אחרי שנה של זוגיות איתו קיבלתי מוטיבציה, וירדתי 22 קילו. אכלתי בריא, 'צנזרתי' עוגות, בורקסים וממתקים וירדתי יפה, אבל אחרי לא הרבה זמן התחלתי לוותר לעצמי ועליתי שוב. היום אני מבינה שכל הדיאטות האלו היו שטחיות, לא היה בהן שינוי אמיתי ופנימי אלא רק מירוץ נגד המשקל – ואת זה הייתי חייבת לשנות".
את ההחלטה לצאת לדרך ולעבור מהפך אמיתי קיבלה שלומית בעקבות אירוע מביך בליל הסדר. "התארחנו אצל קרובי משפחה, ובשלב מסוים במהלך הערב הכיסא שלי פשוט נשבר, ומצאתי את עצמי יושבת על הרצפה. רציתי לקבור את עצמי באדמה, זה הדבר הכי מביך שיכול לקרות לאדם שמן. מיד אחרי החג נרשמתי לשומרי משקל, והחלטתי שזהו – הפעם אני מרזה באמת. בגלל שהצלחתי לרדת במשקל כמה פעמים בעבר, חשבתי שאני מכירה את השיטה לרזות, אבל כנראה שפשוט הייתי צריכה את התמיכה של המדריכה והקבוצה, שהחזיקה אותי בהרבה נקודות שבירה. הפעם, אני מרגישה שהמחשבה שלי השתנתה, אני חושבת פחות על אוכל ומשתדלת לשנות את אורח החיים מהיסוד".
התפריט היומי שלי
בוקר: נס קפה, כריך גבינה עם ירקות.
ארוחת עשר: פרי ויוגורט.
צהריים: מנת בשר עם ירק ופחמימה כלשהי.
ארוחת ארבע: פרי.
ארוחת ערב: כריך עם ירקות או קערת דגנים, ומקנחת בפרי.
מדי פעם אני אוכלת שורת שוקולד או ארטיק דיאטטי, אבל כמובן שלא מגזימה, ובכל יום מקפידה לשתות המון מים.
השינוי של שלומית כולל לא רק קיצוץ קלורי, אלא מעבר לאורח חיים בריא שמשלב תזונה כונה עם פעילות גופנית. "הפסקתי לאכול את האוכל הלא בריא, כמו בורקס, מלאווח וג'חנון. אני פשוט נמנעת מהם, אפילו כבר נגעלת מהם ומקפידה על ארוחות מסודרות של מזון דל שומן, דגנים מלאים וירקות. אני עדיין מרשה לעצמי פינוקים מתוקים כמו עוגה, גלידה או שוקולד, אבל הכל במידה ובערך פעם בשבוע".
כמובן שלא הכל ורוד, וגם בתהליך בריא ומאוזן יש נפילות ורגעי משבר. "לפני מספר חודשים, כאשר חזרתי מירח הדבש, היה קשה לי לחזור לשגרת תזונה בריאה ויציבה. תוך חודשיים הוספתי למשקל 7 קילו, ואז הבנתי כי עליי להחליט אם להתמיד בשמירת המשקל או להשמין שוב. הבנתי כמה קל להשמין, ולמדתי לא לוותר לעצמי - ולעצור את ההידרדרות בזמן".
אחד התגמולים המיידיים על הירידה במשקל היא התגובות מהסביבה: ובמקרה של שלומית, הן נלהבות במיוחד. "בהתחלה אנשים היו קטני אמונה. במשרד היו בעיקר ספקנים, לא חשבו שאצליח, אבל עם הזמן, כשראו שאני מרזה, המחמאות התחילו לזרום. כולם אומרים שניצחתי את הסטטיסטיקה: כולם משמינים אחרי החתונה, ואצלי זה דווקא היה הפוך... הפכתי למעין גורו של הרזיה, כל מי שרוצה לרדת בא להתייעץ איתי לגבי תזונה וספורט. מי היה מאמין!".
הטיפ של שלומית:
"להציב יעדים קטנים, כי לחשוב על עשרות קילוגרמים שצריך לרדת רק מייאש וגורם לנו להישבר. עם זאת, צריך לזכור כל הזמן שלא מדובר במבצע נקודתי, זה לא שינוי ארעי אלא אורח חיים חדש שאנחנו מסגלים לעצמנו".
רוצה גם להשוויץ בגזרה החדשה שלך? יאללה יאללה! women@mako.co.il