מי אני
שירן עמדי, בת 30, רווקה, מירושלים. לומדת קורס מדריכי כושר.
אני במספרים:
גובה: 1.70 מ'.
משקל לפני הירידה: 104 קילוגרם.
משקל נוכחי: 66 קילוגרם
כמה ירדתי: 38 קילוגרם.
תקופת השינוי: שנתיים.
"בצבא הזמנתי שוב ושוב מדים יותר גדולים"
לשירן יש שש אחיות גדולות, ולמרות שכולן גדלו באותו בית ואכלו בדיוק את אותם מאכלים: חלק מהן רזות וחלק נאבקות עם עודפי משקל. "הייתי ילדה ממש רזה, למרות שגדלתי בבית שתמיד היה בו המון אוכל, שתמיד היווה נושא מרכזי. זה אף פעם לא משך אותי, ותמיד הייתי מהאחיות הרזות יותר, אבל כשאבי נפטר עברתי די מהר לצד השני".
רגע לפני גיל ההתבגרות, שירן מצאה נחמה באוכל – והנסיקה במשקל לא איחרה לבוא. "לא הייתי אומללה, כי העלייה במשקל לא גררה תגובות פוגעות והחברים שלי תמיד נשארו נאמנים. ועדיין, בגיל 14 התחלתי את שיטת הדיאטה הראשונה, ומאז התחיל רצף ארוך של שיטות שונות. במשך שנים ניסו במשפחה לעודד ולדחוף אותי להוריד במשקל, אבל כל עוד ההחלטה לא הגיעה ממני, לא באמת הקדשתי את כל כולי לתהליך. הייתי מתחילה דיאטה, נשברת אחרי חודש ומעלה כל מה שירדתי, עם ריבית והצמדה".
הגיוס, כמו אצל נערות רבות, רק החמיר את המצב. "בגיל 18 התגייסתי לתפקיד של מש"קית משמעת, אבל המשמעת העצמית שלי בכל מה שקשור לתזונה פשוט לא הייתה קיימת. בתחילת השירות שקלתי 90 קילו וכבר אז היה לי קשה מאוד ללבוש את המדים, ובמהלך השירות רק עליתי עוד ועוד. כשלא יכולתי לסבול יותר, הייתי מזמינה מידה גדולה יותר אבל השמנתי בהתאמה. לא הייתה לי מסגרת קבועה בבסיס והייתי אוכלת את האוכל הצבאי בלי חשבון, כך שהספקתי להזמין כמה וכמה מידות חדשות של מדים במהלך השירות".
"הגעתי למשקל שהיה חשש לפגיעה בפוריות"
גם אחרי השחרור, השינוי המיוחל לא קרה. "התחלתי לעבוד במפעל אינטל. הייתי עובדת מסביב לשעון, במשמרות של 12 שעות לאורך הלילות והבקרים. המעבר לשגרה עמוסה ולחוצה כזאת לא עזר לי לשים לב למשקל שלי, והמשכתי במסורת החלפת הדיאטות התכופה, עם העליות שבאו בסיומה של כל דיאטה כושלת. אחרי שנתיים עזבתי את המפעל, וטסתי עם חברה לטיול של שלושה חודשים בדרום אמריקה. לא רציתי לעשות דיאטה במהלך הטיול, וכשחזרתי מדרום אמריקה חזרתי לשגרת המשמרות במפעל ולמעגל הדיאטות הבלתי נגמר".
רק שנתיים לאחר מכן, שירן הבינה שהיא פשוט לא יכולה להמשיך כך. "פשוט לא היה לי נוח עם המצב הגופני שלי. הגעתי למשקל שבו התחלתי לסבול מכאבי ברכיים, והיה חשש לפגיעה בפוריות. חברה שגדלה איתי המליצה על 'שומרי משקל' אחרי שהצליחה להוריד עודף משקל בהיקף דומה לשלי. ההצלחה שלה תפסה את תשומת לבי, כי במשך השנים עברנו חוויות משותפות רבות שקשורות למשקל. היא הסבירה לי כמה קל להתחבר לשיטה, והחלטתי לנסות. במקביל, החלטתי להירשם לחדר כושר. הגעתי לפגישות כל שבוע, הקפדתי ונכנסתי חזק לתהליך".
ההתחלה לא הייתה קלה, והתוצאות ששירן ציפתה להן לא הגיעו מהר. "בחודשיים הראשונים עליתי במשקל, והייתי פשוט שבורה, כי הקפדתי על הרגלי אכילה והתאמצתי להיות פעילה גופנית. החלטתי לעבור לשחייה, דייקתי עוד יותר בשמירה על התפריט ולאט לאט הקילוגרמים התחילו לרדת. התחלתי לאכול ירקות ופירות טריים כחלק בלתי נפרד מהתזונה שלי, לשתות מים באופן קבוע ובכמויות ולהתנזר מפחמימות ריקות, שפעם הייתי אוכלת המון מהן. בשנה האחרונה גם הפכתי לצמחונית, וזה גורם לי להרגיש קלילה יותר ולהגביר את קצב הירידה במשקל".
אבל גם אחרי שהתחילה לקטוף את פירות ההצלחה, היו לשירן רגעי שבירה – והיא לא מתביישת לדבר עליהם. "בהתחלה היה הכי קשה להגיע לארוחות שישי אצל המשפחה מבלי לקבל תמיכה. הייתי היחידה שעשתה דיאטה, והרגשתי לבד בתהליך. בשבתות הייתה לי נטייה להישבר ולחזור לאכול מאכלים משמינים מבלי לשים לב לכמויות, והייתי חוזרת לתלם בתחילת כל שבוע מחדש. עם הזמן הרגלתי את המשפחה להכין אוכל מתאים, וגם הייתי מביאה אוכל מהבית מבלי להרגיש מחוץ למשפחה. במשך הזמן אחותי, שגרה איתי, גם הצטרפה לשומרי משקל. היינו מבשלות יחד וכל אחת הייתה עוקבת אחרי התפריט של השנייה: זה יותר קל כשמישהי קרובה עוברת אתך ביחד את אותה הדרך".
התפריט היומי שלי
בוקר: מעדן תות 0% שומן, בננה חתוכה ו-50 גרם דגנים עתירי סובין.
ארוחת עשר: 2 פרוסות לחם קל מקמח מלא עם כפית חמאת בוטנים וכפית ריבת תות קלה.
צהריים: סלט ירקות עם קופסה של טונה במים, כף רוטב אלף האיים לייט, ביצה קשה וכוס תירס לייט, בתוספת ירקות בתנור.
ארוחת ביניים: תפוח ויוגורט לבן 1.5% שומן.
ערב: שקשוקה עם מגוון ירקות (המורכבת מביצה ועוד חלבון ביצה), 2 פרוסות לחם קל מקמח מלא, סלט ירקות קצוץ וגבינה בולגרית 3% שומן.
ארוחת לילה: תפוז.
כיצד הגיבה המשפחה לשינוי?
חוץ מהאחות שגרה איתה והצטרפה בעקבותיה לשומרי משקל, לתהליך של שירן היו הדים גם מעבר לים. "יש לי אחות שגרה באנגליה, שהשתכנעה בזכותי להצטרף לקבוצת בלונדון וכיום היא מדריכה של קבוצה, אבל כמעט כל אחת מהאחיות שלי אימצה לפחות עקרון שלמדתי בקבוצה ושומרות על תזונה בריאה יותר בזכותו. גם אנשים שעבדו איתי היו המומים מהשינוי, ויש אנשים שבכלל לא זיהו אותי אם לא התראינו תקופה. למשל, פגשתי בחדר כושר מישהו שלמד איתי בתיכון, וכמובן שהוא לא זיהה אותי, וגם אחרי שהצגתי את עצמי לא האמין שזו אני, ושאני עושה ספורט בלי שמכריחים אותי. גם באירועים משפחתיים קרה ששאלו את אמא שלי איפה אני, בזמן שעמדתי ממש לידה וליד מי ששאל ופשוט לא זיהה שזו אני".
טיפים למי שמעוניין לעבור שינוי
"ליהנות מהתהליך ולזכור שזה לא עונש – חשוב למצוא את נקודות העוגן שלכם בהרזיה, את החיבור הפנימי לתהליך וכמובן להקשיב וליהנות מכל מחמאה שמקבלים, כדי לשאוב כוחות".
