מי אני?
אתי עקריש, בת 33, מתל אביב. נשואה, אמא לשלושה ועובדת בסוכנות ביטוח.
מי אני במספרים?
גובה: 1.62 מ'.
משקל לפני הירידה: 110 ק"ג.
משקל אחרי הירידה: 77 ק"ג.
כמה ירדתי: 33 ק"ג.
תקופת השינוי: 8 חודשים.
גם כילדה וגם כאישה צעירה, אתי אף פעם לא התמודדה עם משקל עודף והקפידה להתאמן ולעשות ספורט כדי לשמור על אורח חיים בריא. גם ליום החתונה שלה, הגיעה אתי במשקל שהייתה שלמה איתו, אך ההריונות הם אלו ששינו מבחינתה הכל. "זה קטע גנטי אצלנו, אמא שלי עלתה בכל הריון שלה 30 ק"ג, לא חשבתי שזה יקרה לי אבל מיד אחרי הלידה הבנתי שעליתי בדיוק כמוה: 30 קילו".
ההריונות של אתי קרו בהפרשים קצרים, כך שבכל אחד מהם הצליחה להשיל חלק מהמשקל העודף שצברה אבל - העלתה אותם בחזרה. "אחרי ההריון הראשון הצלחתי להוריד 18 ק"ג, אבל בשני עליתי 28 אז עדיין נשארתי עם עודף. בהריון האחרון הגעתי לשיא ומאז לא הצלחתי לחזור לעצמי", מספרת אתי.
במסגרת הניסיונות שלה לנסות לחזור למשקל שלפני הלידות, ניסתה אתי לא מעט דיאטות מוכרות, אך כולן נכשלו. "כולן היו דיאטות בלי ספורט ואז כל התהליך לא שווה". אבל אז היא נתקלה בעמוד הפייסבוק של שר פיטנס והחליטה לתת לשיטה שלה סיכוי: "כבר בסוף ההריון עקבתי אחריה וראיתי את סיפורי ההצלחה שלה. כל כך רציתי להיות אחת מהן".
כבר בסדנה הראשונה, אתי הצליחה להשיל 12 ק"ג. "לא הרעבתי את עצמי, זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי דיאטה מסודרת עם ספורט", בהמשך נרשמה אתי לסדנה נוספת בה השילה 11 ק"ג וכיום היא כבר נמצאת בתוכנית.
אתי, כאמא לשלושה ילדים קטנים, צריכה מדי יום לעמוד בפיתויים שהיא לא יכולה להרחיק מהבית: "אני טיפוס של גבינות ואוכל בריא, אבל ההשמנה שלי הגיעה מהרבה חטיפים ועוגות שהיו בבית בגלל הילדים. זה בסביבה שלי והייתי חשופה למזווה מלא בפיתויים. כך שבמקום להתאמן העדפתי לתקוע חטיפים ונשנושים. לא הפסקתי לקנות אבל גיליתי שאני זו שהייתה אוכלת את הרוב והילדים היו רק התירוץ. הייתי צריכה ללמוד לא לגעת".
תחילת התהליך לא הייתה פשוטה לאתי לא רק בגלל הילדים, הניסיון לחזור לפעילות גופנית במשקל גבוה ובשעות מאוחרות היו אחד האתגרים המרכזיים שלה: "תירצתי שיש לי בית וילדים ושאין לי איפה להכניס אימונים בלוח הזמנים שלי, אבל היום במקום לרבוץ על הספה בתשע בערב – אני מתאמנת", מסבירה אתי ומתייחסת לקושי הפיזי: "בהתחלה היה לי ממש קשה, לא ידעתי איך אצליח לעשות תרגילי בטן ואירובי. הייתי מתביישת כי היו שם לא מעט בנות יותר רזות ממני. אבל זה נהיה יותר קל מפעם לפעם".
כחלק מדיאטה שלה, אתי אוכלת אחת לשלוש שעות ארוחות מסודרות ומשלבים לחמים קלים, גבינות רזות וירקות באופן קבוע בתפריט היומי שלה. בנוסף, היא מתאמנת שלוש פעמים בשבוע אימונים בעצימות גבוהה, חיטוב ואירובי. "בהתחלה לא הייתי יכולה לעשות חצי מהם, זה היה אתגר לגוף והיום אני כבר עושה את זה כמו גדולה. צריך לצאת מהמקום שנוח בו. גם כשהשרירים תפוסים – הכאב שווה את זה".
אבל לא הכל היה פשוט עבור אתי, שהתמודדה עם לא מעט משברים בדרך. "יש אירועים, ימי הולדת, ארוחות משפחתיות וחגים. את ראש השנה לא ידעתי איך אצליח לעבור אבל סיימתי את התקופה הזו עם ירידה", לדבריה, בכל ארוחה אפשר למצוא פתרונות. "העדפתי לשים בצלחת שלי יותר ירקות, עוף וטחינה. וכן, יש שבועות שאוכלים יותר. לא מזמן אכלתי משולש פיצה שלכאורה אסור, אבל צריך להבין שכלום לא יקרה אם תרשי לעצמך לפעמים. העיקר שתחזרי למחרת לתפריט".
גם בטיולים בחו"ל, אתי ניצלה את ההליכות הארוכות כדי להצליח לאכול דברים שהלא הרשתה לעצמה בשגרה. "אכלתי שם יותר צ'יפס ופיצות אבל גם הבאתי לעצמי דברים מהבית. באמצע התהליך זה כבר לא שחור ולבן והבנתי שאם אני אחסיר מעצמי אני גם אנסה לפצות על זה". אתי מסבירה שלא צריך לוותר על הארוחות הגדולות או היציאות למסעדות, אלא לשנות את הסדר בתפריט ולהפוך את ארוחת הצהריים לקלילה יותר.
התפריט היומי שלי:
ארוחת בוקר: כוס נס קפה ללא סוכר עם חטיף בריאות.
ארוחת ביניים: מנת פרי.
ארוחת צהריים: סלט ירקות עם ביצה קשה, טחינה וכף בורגול עם שתי פרוסות לחם קל. אם מתחשק, היא מוסיפה גם חזה עוף.
ארוחת ביניים: מעדן, בננה או אפרסמון וכמה שקדים.
ארוחת ערב: שני צנימים עם גבינה לבנה או קוטג'.
כעבור תשעה חודשים, המשפחה של אתי בתוך התהליך ואפילו הילדים שלה התחילו לאכול יותר פירות במקום שוקולד ומתוקים ומתנסים בתזונה בריאה יותר. "כל מי שראה אותי חשב שעברתי ניתוח. אבל אני בדיאטה שאני אף פעם לא רעבה בה. אני אוכלת כל שלוש שעות, לפעמים אפילו שוכחת מארוחה כי לא הרגשתי רעב. והספורט משאיר אותי חזקה. אני משקיעה בו מאמצים שחבל להרוס עם אוכל מזיק. כיף לי ומצליח לי. אני לא רואה סיבה להפסיק".
טיפים למי שמעוניינת לעבור שינוי:
אין דבר שעומד בפני הרצון – כל אחת יכולה אם היא רוצה ואף פעם לא מאוחר להתחיל.
תמיכה מהמשפחה – בלי העזרה של אמא שלי, אני יודעת שלא הייתי מצליחה לעשות את זה.
גם אימהות לחוצות חייבות למצוא את הזמן להשקיע בעצמן.