מי אני: שחר שמש, 21, רווקה, אחרי הצבא עובדת בעבודה מועדפת ממושב לימן.
הדיאטה הראשונה של שחר שמש הייתה בכיתה ה', ודומה שמאז היא לא הפסיקה. היא ניסתה הכול, עבדה עם כולם, והייתה קרובה להתייאש מכל מי שאומר לה מה לאכול, כמה ואיך. עד שנתקלה שחר בחברה שהציעה לה ללכת למכון אברהמסון. מאז, 24 קילו פחות, היא אומרת שחייה השתנו ללא היכר.
מי אני במספרים:
גובה: 162 ס"מ
משקל לפני הירידה: 107 קילו
משקל נוכחי: 83 קילו
כמה ירדתי: 24 קילו
תקופת השינוי: שנה
במשך כמה זמן אני שומרת משקל: שנה
הרגע בו הבנתי שאני עושה שינוי: "כל החיים שלי ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות. תמיד רימיתי את עצמי. יום אחד דיברתי עם אמא שלי, ורציתי לעשות קיצור קיבה אבל היא סירבה בתוקף. אחרי שבועיים-שלושה ראיתי חברה שלא ראיתי המון זמן והיא רזתה מאוד. כששאלתי אותה איך עשתה זאת, היא המליצה לי על מכון אברהמסון והחלטתי ללכת גם. אמרתי שאין לי מה להפסיד והלכתי. למרות שזה לא פשוט לעשות את זה בצבא או בטיול הגדול, אבל זה אפשרי".
שחר אומרת שההתחלה הייתה מאוד מאתגרת. "החודש הראשון היה לי מאד מאד קשה. הייתי צריכה ללמוד מחדש ולבדוק כל דבר שאני אוכלת ומכניסה לפה. כל דבר צריך לבדוק בתוויות של המוצר ולקנות רק דברים מסויימים. בחודש הראשון למשל אסור לאכול עמילן (אורז, תפוחי אדמה) כך שאין כמעט מה לאכול בחודש הזה. זה היה נורא קשה אבל עכשיו זה לגמרי אורח החיים שלי. הגמילה משאירה אופציות די מצומצמות של אוכל, בעיקר עבור בחורה בת 21 שהייתה בצבא ולא יכולה לבשל לעצמה. אבל היום זה אורח החיים שלי ואני עומדת בזה. צריך לדעת להגיע ליעד שלך ולשמור עליו. דוגמה לזה קרתה לי ממש לאחרונה, אחרי שלא ירדתי חודשיים. הייתי צריכה עידוד, שיבחו אותי על כך שלא עליתי במשקל ואני שומרת. קצת קשה לתת את הפוש הזה שוב אבל לאט לאט וזה עובד"
התפריט היומי שלי:
ארוחת בוקר: מעדן 0% ללא סוכר עם גרנולה ללא סוכר וללא גלוטן.
ארוחת ביניים: פרי.
ארוחת צהריים: אורז ובשר עם ירקות מאודים.
ארוחת ביניים: פרי או קורנפלקס ללא גלוטן וסוכר.
ארוחת ערב: סלט וחביתה עם גבינות או טוסט בלי גלוטן.
*"בצבא אכלתי בעיקר ירקות וטונה ולא הייתי הולכת לחדר אוכל. הבאתי אוכל מהבית".
כיצד הגיבה הסביבה לשינוי: "המשפחה שלי מאד פירגנה, בין אם זה ללכת איתי לקניות, ולשמור עליי שלא אתפתה לדברים מיותרים. אמא שלי מבשלת לי במיוחד דברים שמותר לי לאכול. חברים שלי שלא ראו אותי מאז שהתחלתי את הצבא, נדהמים ושואלים איך רזיתי. יש תגובות בפייסבוק ומחמאות. גם בצבא פירגנו לי מאד בעיקר משום שכל חודשיים הלכתי לאפסנאות לבקש מידה קטנה יותר של מדים", אבל הסיפור שנחרט בזכרונה הוא מפגש אקראי עם חברה מאוד טובה מהצבא שהיא לא פגשה ארבעה חודשים. "חיכיתי בתחנת רכבת וראיתי אותה. חיכיתי שתבוא להגיד לי שלום, אבל היא רק הסתכלה לי בעיניים, חלפה על פניי, והמשיכה ללכת. קראתי לה, והיא ממש לא זיהתה אותי. זה היה ממש הזוי"".
מה את מרגישה שהשתנה בעקבות הירידה במשקל? "קודם כל הביטחון העצמי שלי וההערכה העצמית שלי, שנית, האופן בו הסביבה מסתכלת עליי והדרך בה אני מרגישה שמסתכלים עליי. אבל השינוי הכי משמעותי עבורי היא המודעות שלי לתזונה וכמה זה חשוב".
טיפים למי שמעוניין לעבור שינוי: "צריך לשנות את החשיבה. אני מאד ממליצה על מכון אבהרמסון. הוא עזר לי לא רק לשנות את המראה שלי, אלא שינה לי את התפיסה כולה לגבי ספורט ואוכל. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך הרבה תמיכה מהמכון. אני מתקשרת מהסופר ושואלת מה לקנות ומתקשרים אליי לשאול אם אני בסדר ומדרבנים. הם מקסימים. אין דברים כאלה".
>> יש לך סיפור הצלחה משלך? נשמח לשמוע ממך במייל המערכת
>> לכל הכתבות במדור איך רזית