מי אני במספרים
משקל לפני הירידה: 90 ק"ג
משקל נוכחי: 65 ק"ג
כמה ירדתי: 25 ק"ג
תקופת השינוי: שנה
במשך כמה זמן אני שומרת משקל: שנה
"כל תקופת הילדות, הנעורים והצבא הייתי 'שירי הרזה'. בתיכון קראו לי 'שרוך עם קשר'. בתור ילדה אמא שלי הייתה משכנעת אותי כל לאכול כי הייתי אוכלת כמו ציפור. גדלתי בבית רגיל ללא אנשים שמנים. אוכל אף פעם לא העסיק אותי או עניין אותי. אכלתי רק מתוך רעב ולא מתוך שום צורך אחר. לא הרבה זמן לאחר החתונה 'נפתח' לי התיאבון - התחלתי רק לחשוב על אוכל כל היום. מתי אוכל? מה אוכל? הרגשתי כמו הזחל הרעב. ובהדרגה המשקל התחיל לעלות.
"התאווה לאוכל תפסה תאוצה לאחר שנכנסתי להיריון הראשון שלי, ומשם לא ראיתי יותר בעיניים. את ההיריון השני התחלתי באותו משקל שסיימתי את ההיריון הראשון, והקילוגרמים רק הלכו והתווספו. הייתי אוכלת כמויות אוכל מאוד גדולות, וגיליתי כמה אני אוהבת מתוקים ומאפים עתירי קלוריות. האהבה לאוכל גברה על הכל. אם היו נותנים לי מעטפה עם 5,000 שקל והיו אומרים לי 'שירי, מה בא לך יותר - מסע קניות בקניון או לעבור ממסעדה למסעדה', לא היו לי התלבטויות, ברור שאוכל. האוכל ניהל אותי כל הזמן. ברגע שהייתי מגיעה לעבודה כבר הייתי שואלת ב-8 בבוקר את הבנות נו מה אוכלים היום? מה מזמינים היום? כל השליחים ברמת גן הכירו אותי, אני הייתי 'ראש צוות' המשלוחים במשרד".
איך רזית? לכל הסיפורים
- "הייתי מחסלת חבילה שלמה של עוגיות עם הקפה"
- "למדתי לתעל את הרגשות שלי לפעילות גופנית ולא לרוץ לאוכל כשרע לי"
- "בגירושים איבדתי לחלוטין את השליטה על המשקל שלי"
מתי הבנת שאת רוצה לעשות את השינוי הגדול?
"היו שני רגעים שגרמו לי לעשות מעשה: הראשון, ערב אחד, בעודי יושבת מול המחשב ומביטה בפייסבוק שלי, שמתי לב שחברה העלתה תמונה שלי יחד עם כל החברים, ובתמונה אני בדיוק עם כפית גלידה בתוך הפה. כשהסתכלתי על התמונה הזו חשכו עיניי. לא האמנתי שזו אני כי כאשר הייתי מביטה במראה לא חשבתי שאני שמנה כל כך. הרגשתי טוב עם עצמי. אמנם המידות בבגדים רק הלכו וגדלו, אבל כשהתבוננתי בראי לא אמרתי 'ואוו, מה זה?' רק פתאום כשהבטתי בתמונה קיבלתי את הסטירה. אמרתי לעצמי 'אלוהים, ככה בעצם אני נראית בעיני אנשים אחרים - הר אדם'".
"התמונה הזו הייתה לי כל כך קשה לצפייה שלא יכולת להאמין שזה מה שקרה לשירי. האירוע השני היה שחברה לעבודה שאלה אותי יום אחד בבוקר שירי למה את נראית כל כך מוזנחת? הפסקתי להתאפר לעבודה, הייתי מגיעה עם הבגדים הכי רחבים שמצאתי בארון כאילו לא היה לי חשק לכלום, לכאורה שאלה שאין בה שום דבר אבל עבורי זו הייתה שאלה שנתנה לי את הפוש הסופי לעשות מעשה ולהתחיל לרזות. אחרי שהיא אמרה לי את המשפט הזה רצתי לשירותים, סגרתי את הדלת והתחלתי לבכות. לקח לי כמעט חודש לומר לה שנפגעתי ממנה כל כך. היום אני הכי מודה לה בעולם כי בזכותה התחיל בי השינוי".
אז איפה מתחילים?
"ניסיתי אינספור דיאטות דיקור, הפרדת חלבונים מפחמימות, דיאטת לחם, דיאטן אישי ומה לא ופשוט לא מצאתי את עצמי. הרגשתי שאני כל הזמן רק צריכה לוותר על משהו וזה תסכל אותי מאד. היה לי קשה לוותר על הפחמימות בעיקר, ואני רק תנו לי בצק כל היום - בורקסים, מלוואח, ג'חנון,קובות,פיצות וכמובן צ'יפס. עד שקראתי יום אחד כתבה על 'שומרי משקל' וראיתי שבעצם אין אסור ומותר הכל אפשרי, השאלה הנשאלת היא כדאי לי או לא כדאי לי וזה פשוט עשה את כל ההבדל. אחרי שנרשמתי לקבוצה הגעתי באדיקות כל שבוע וככל שעבר הזמן והקילוגרמים נשרו הבנתי שמצאתי את מה שחיפשתי כל חיי וזה אורח חיים ולא דיאטה!. בנוסף הקפדתי על הליכות 3-4 פעמים בשבוע ואין ספק שזה רק עזר להצלחה. אחרי 10 חודשים ירדתי 25 קילו ואז כבר הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי בחיי המקצועיים גם ולהפוך למדריכה. רציתי פשוט לצעוק לכל העולם "תסתכלו עלי"! השיטה הזו עובדת והיא הכי טובה בעולם ואתם חייבים לנסות אותה גם".
יש לך סיפור הצלחה משלך? נשמח לשמוע ממך במייל המערכת
היו רגעים הקשים?
"הרגע הקשה ביותר היה שלאחר שירדתי 8 ק"ג בערך, הירידה נעצרה. במשך 9 שבועות רצופים הייתי מגיעה, עולה על המשקל, ומגלה שנשארתי במקום. ושמרתי כל כך שזה תסכל אותי. בשבוע התשיעי, כשעדיין נשארתי במקום, אני זוכרת את עצמי יושבת במפגש לא מרוכזת במה שהמדריכה דיברה והדמעות פשוט זלגו כל המפגש. הרגשתי שאני לא שולטת יותר לא ברגשות שלי ולא בתסכול, הכל התפרץ החוצה. לפתע ניגשה אליי המדריכה שלי והגישה לי ביד את "הגביע הנודד" של הקבוצה. כל שבוע חבר קבוצה אחר זכה בגביע הזה והוא היה צריך לשמור עליו מכל משמר עד השבוע שלאחר מכן. אמרתי למדריכה שלי למה את נותנת לי אותו, על מה הוא מגיע לי? והיא ענתה לי 'שירי יקרה, אני נותנת לך אותו על זה שאת פייטרית אמיתית למרות שאת תקועה ככה חודשיים את לא מוותרת את ממשיכה להגיע עם נחישות והתמדה ולא מעט מחברי הקבוצה יכולים ללמוד ממך. קחי את הגביע וכשתחזירי איתו שבוע הבא תשתפי את הקבוצה בטיפ אחד שלך איך מתגברים על המכשולים שבדרך'".
"למדתי לא מעט דברים בשבוע הזה, ואני חושבת שבעיקר למדתי לשחרר את הלחץ, ואמרתי לעצמי 'שירי אם המדריכה שלך מאמינה בך, והיא אומרת לך שבסוף המשקל יחזור לרדת, תאמיני וזה יקרה'". ומשם הברז נפתח וחזרתי לרדת. אין ספק שזו הייתה נקודת מפנה מאד גדולה עבורי, גם התמיכה של המדריכה שלי והכי חשוב התמיכה של הקבוצה - הן ששמרו עליי ועזרו לי לא לפרוש".
איך הגיבה הסביבה לשינוי?
"אין כמו לקבל תגובות מהסביבה אחרי שיורדים במשקל. אנשים מחמיאים ומפרגנים, הרגשה מדהימה. אני חושבת שרק אחרי הירידה במשקל אנשים העזו לגשת ולומר לי שהם לא האמינו איך שמנתי ככה עם השנים. שזה נראה בתמונות כאילו באה שירי אחרת ואכלה את שירי של פעם. הבן שלי הגדול יואבי היה תמיד אומר לי בזמנו 'אמא את נראית כמו ליוויתן'. ואחרי השינוי שעברתי הוא גאה בי ומספר לכולם שאמא שלו מלמדת אנשים איך לרדת במשקל. אפשר לומר שבשנה האחרונה עזרתי לאנשים להוריד כ-4,345 ק"ג".
מה הטיפ שלך למי שמעוניין לעבור שינוי?
"הכי קל במצבים כאלה לשבור את הכלים. סבלנות היא חלק מהתהליך וחשוב להבין שלכל גוף קצב משלו ואסור להרים ידיים גם כשקשה ומייאש. הכי חשוב זה באמת לרצות בשינוי, ולא לעשות אותו כי מישהו אחר רוצה שתעשה. לדעת שיוצאים לריצת מרתון ארוכה עם עליות ומורדות, זה לא זבנג וגמרנו. החוכמה היא בסוף התהליך לשמור על הקיים ולא לעלות ולרדת במשקל כמו נדנדה. להפנים שבעצם משנים הרגלים ולומדים לאכול נכון. אני מתעבת את המונח דיאטה, הוא מיד מכניס את הנפש והגוף לאנטי ולמתח. חשוב לומר לעצמנו שבאנו ללמוד ובאנו לשנות. צריך לזכור בכל רגע ש'ההצלחה היא מסע ולא יעד', זה משפט שליווה אותי לכל אורך הדרך ומלווה אותי עד היום. סבלנות היא חלק מהתהליך וחשוב להבין שלכל גוף קצב משלו, ואסור להרים ידיים".