מידי שנה שוודיה עורכת סקר לאומי נרחב שמטרתו ללמוד על חיי המין של האזרחים והאזרחיות שלה, ולנסות להבין כיצד אפשר לשפר אותם. אפשר לצחוק על המדינה שאלו הבעיות שלה, אבל אפשר גם ללמוד מהם משהו: מיניות היא לא רק פורנוגרפיה או החפצת נשית בפרסומת ליוגורט. מיניות בריאה, טובה, כזו שמעיפה אותך בסלטות לאוויר, חייבת לקבל מקום בשיח הציבורי.
השאלה העיקרית היא - איך עושים את זה? הרי היום נראה שהדיון העיקרי על סקס נסוב סביב פורנוגרפיה או לחלופין קרב הבלימה של הפמיניסטיות נגדה. דווקא הדברים החשובים - הם הדברים שחסרים בשיח: ההתלהבות, החשק, האדמומיות בלחיים וכל שאר הסימנים שמופיעים כשאנחנו חרמניות או סתם מתלהבות מהגוף שלנו או של אחרים.
אז איך מפתחים דיון שכזה? צריך לענות בכנות על שאלה אחת, שהיא אגב לא תמיד פשוטה: האם האשה שמולנו מוצגת כאובייקט כדי שהצופים ייהנו ממנה - או שהיא עצמה נהנית מגופה, והצופות והצופים נהנות מההנאה שלה (כי הן מדמיינות שהן שם במקומה). הנה כמה דוגמאות לסצנות מיניות שלוקחות אותנו ברצינות.
ללמוד על מין אוראלי מהוליווד
אחת הסצנות היותר טובות שמצליחות להציג הנאה של אישה (ולא הנאה מאישה) לקוחה מתוך הסרט "בלו ולנטיין", שבה ריאן גוסלינג יורד למישל וויליאמס. שתרים את היד מי שלא רואה את עצמה בסצינה, עם הרעידותת בגוף, התזוזות בידיים ובגב והידיים בשיער שלו (והעובדה שמדובר בריאן גוסלינג לא מזיקה בכלל). להבדיל מסצנות פורנו עם מין אוראלי לנשים, באמצעות הסצנה הזאת אנחנו באמת יכולות לראות את עצמנו נהנות ממין אוראלי, ולא עסוקות במחשבות בסגנון "האם אני עומדת בסטנדרטים הפונוגרפים?".
סצנות כאלה של ירידה לנשים, כמו שיש גם בהתחלה של הסרט ״אנשים שהם לא אני״ או ב״נעלמת״ הן חשובות במיוחד. להבדיל ממין אוראלי לגברים, שהוא דבר נפלא בפני עצמו, מתן מין אוראלי לנשים עדיין לא נתפס כחלק בלתי נפרד ממערכות יחסים מיניות, ובטח שלא כאקט מגניב. הסיבות לכך, בין השאר, הוא בושה של נשים עצמן לגבי הכוס שלהן, מחשבות שהוא לא מריח כמו שהוא אמור, וחוסר יכולת להתנתק מהמחשבות ופשוט ליהנות. סדרות וסרטים מציגים מין אוראלי בצורה רגישה הופכות אותו לאקט הכי נורמלי בעולם, שבו כל תגובה שלך היא טבעית ובסדר, ויותר מזה – אם לא יורדים לך את מפספסת משהו גדול.
גם סצנות חיוביות של סקס עם חדירה הן חשובות. סצינה טובה יכולה לגרום לך לדמיין שאת נחדרת ומתמלאת, ושהחושים שלך מוכוונים לכל מגע בגוף שלך כדי להגביר את ההנאה ממנו. סדרת הטלוויזיה המופלאה "לא בטוחה" הצליחה לייצר שתי סצנות כאלה בעונה הראשונה, בסרט ״הליכה על הירח״ מ-1999 יש מספר קטעים כאלה, כמו גם בסדרות שיימלס וג׳סיקה ג׳ונס, ויש עוד הרבה דוגמאות. היכולת ליהנות מסצנות כאלו מגיעה גם כי מראים את הגבר בזמן שהוא גוהר ומזיז את עצמו פנימה והחוצה, באסרטיביות אבל בהתחשבות באשה שהוא איתה. יש איזשהי חיות בתנועה הזו, והיא אף מזמינה את האישה לקחת בה חלק כשהיא מכוונת את הקצב והתנועות.
אבל העניין בסצנות האלו הוא לא רק המבט על הגבר. אלא, הצגה אותנטית של העונג הנשי. הנשים שנהנות באמת נראות כאילו הן נהנות. הן לא נראות כאילו הן עושות הצגה למצלמה או שהבעת הפנים שלהן היא מה שאשה אמורה להביע כשהיא נהנית מסקס, אלא שהן פשוט שם, בתוך הרגע, ושום דבר אחר לא נוכח או חשוב. ואם זה אומר פרצוף שנראה שהוא במאמץ מדי פעם, מה טוב.
ללמוד על סקס מנשים על במה
תת-קטגוריה בהצגה של סצנות סקס היא נשים שבוחרות להציג את המיניות שלהן כחלק מההופעה שלהן מול קהל. נגיד, הופעות של זמרות, או מופעי בורלסק. להבדיל מדיון מאחורי מסך, בעמידה מול קהל יש אלמנט מעצים עבור הנשים המופיעות. הן מראות לעולם שככה הן ושהמיניות שלהן היא חלק מהן.
אי אפשר לדבר על הופעה מינית מבלי להזכיר את מדונה. אישה שהיא גם סמל מין וגם חלוצות הצגת מיניות נשית שהיא נהנית ממנה על במות, פילסה את הדרך עבור עוד זמרות רבות, כמו מיילי סיירוס, שניכר בזמן ההופעות שלה שהיא נהנית ומחוברת לגוף שלה, ולא עושה חיקוי של תנועות שהמפיקים שלה אמרו לה שימכרו תקליטים.
אנני ספרינקל, בעברה כוכבת פורנו וכיום מקדמת של מיניות בריאה, הייתה פותחת רגליים מול קהל ומזמינה אנשים להסתכל לה לתוך הוואגינה. באחד מקטעי המיניות הכי מדהימים שראיתי, אשה בשם קיקי לה שנטוזז עושה מופע בורלסק שבו התנועות שלה היו בקלות יכולות להתפרש כפורנוגרפיות, אבל ניכר שהיא שם כי היא נהנית מזה מינית וכי היא רוצה את זה. ההנאה והחרמנות של הקהל הם רק תוספות, לא המנה העיקרית.
ועכשיו אחרי שראיתם את הקטע, תדעו שהיא למעשה נכה באחת הידיים, ככה שהיא גם מקדמת מודלים של אהבת סוגי גוף שונים. עבור נשים, לראות נשים כאלה ממגנטות וחזקות לא רק בתוך סצינת סקס אלא עומדות איתה מול קהל, מחזקת את ההתלהבות מהגוף ומחשבות על היכולות שלו, ומעוררת קנאה כלפי האומץ שלהן, שיוצרת אצלך דחיפה להיות עוד יותר מחוברת לעצמך ולהרגיש בנוח בסצינות אינטימיות כאלה, בין אם מול קהל, הפרטנר או עצמך.
ללמוד על מין אחת מהשנייה
בזמן שצריך לערוך חיפוש מעמיק כדי למצוא סצינות סקס טובות וסצינות אוננות טובות - דיונים על מיניות נשית דווקא כן מתקיימים, גם אם הוא לא ממש במיינסטרים. כתבות במגזינים לנשים או טורים במדורי נשים כמו ״סיפורי סקרלט״ כאן ב-mako נשים, מדיות אלטרנטיביות לרדיו כמו ״פותקאסט״ הפודקאסט של מרינה קיגל ותמרר בלומנפלד או רדיו אינטרנטי כמו The Bush – שיח נשים שהמובילות שלו הן תהל גולדשמיד, נעמי נידם וליליי פרגמניקוב, אתרים כמו OMGYES שמדריך נשים ובנות זוגן על הנאה מינית נשית, סקסולוגיות ומאמנות כמו שלי ורוד או דנה וינשטיין, משוררות כמו נעם פרתום, או ספרים כמו ״ערות״ של תמר מור סלע שיצא עכשיו והכה גלים, גם כי הוא חשוב אבל גם כי הוא חריג – מדברות, סוקרות וחוקרות את הנושא.
בכל הדוגמאות האלו ובעוד דוגמאות רבות השיח הוא לא שיח על פגיעה ואונס. זה גם שיח חשוב, כי חלק מהקושי שלנו עם המיניות שלנו היא תוצאה של התופעות האלו, אבל העניין המרכזי הוא דיון על דברים חיוביים – מחשבות, פנטזיות, אפשרויות ורצונות. הדיון על איך לגשת לגוף שלנו, אילו דברים אפשר לעשות איתו ובכלל הפיכת המיניות לנושא שברור שהוא חלק מהשיח שלנו, מסירים את הבושה שאופפת את הנושא, מרגילים אותנו לתקשר על מין ולמצוא את הקול שלנו בזמן שאנחנו עושות סקס, וגם מעצימות את ההנאה המינית שלנו ובכלל את ההנאה בחיים, כי אנחנו מחוברות הרבה יותר לעצמנו.
הפיכת סקס חיובי לחלק מהעולם התרבותי שאנחנו שואבות ממנו ומחקות אותו בחיים שלנו ודיון פתוח על מיניות כחלק מאתנו, כנראה מכסים את רוב הדרכים להפוך מיניות נשית לחלק מהשיח הציבורי (לצד פעולות לשינוי מדיניות, כמו חינוך מגדרי בבתי-ספר). מכאן אפשר לקחת את הדיון למקומות אחרים, כמו איך ואיפה מציגים תכנים כאלה (נגיד האם הם מתאימים לחדר כושר?) והאם בתנאים מסוימים, יש גם מקום לפורנו פמיניסטי. אבל קודם כל, בואו נפרוץ את הדרך לדבר, לחשוב ולעשות מיניות כזו. הצעד הראשון הוא אולי שתלכי עכשיו לאיזה סשן אוננות משל עצמך.