סתימת פיות, שמרנות, או פעילות פוליטית לגיטימית? שורה של ארגונים ופעילות פמיניסטיות פנו ליו"ר מועצת הכבלים והלווין בדרישה לא לשדר את הסדרה "מאהבת בתשלום מראש" מאחר שהיא מחזקת מיתוסים הנותנים לגיטימציה לצריכת זנות. תגובת יו"ר המועצה, ד"ר יפעת בן חי-שגב, הייתה שהיא מתנגדת לייצוג המעוות של זנות בסדרה, אבל היא לא יכולה להיות צנזורית של תוכן. הנה חמש סיבות שהפמיניסטיות, ביניהן כותבת מאמר זה שחתומה על הדרישה, צודקות.
1. הסדרה מציגה שקר כאמת: במציאות, נשים שעוסקות בזנות מותקפות פיזית
הסדרה מציגה סיפור של סטודנטית שבוחרת להיכנס לעולם הזנות כדי להרוויח כסף, שנהנית מהסקס ושנלחמת מול אנשים על הזכות שלה לעבוד במקצוע שהיא אוהבת. זו אינה המציאות של נשים בזנות, זו הפנטזיה הגברית.
"אם תתמסרו אליה, זה לא ייגמר בסטוץ": ביקורת הטלוויזיה של בן טופח
בפועל, הרוב המוחלט של הנשים בזנות נאנסות כל יום בידי לקוחות שתופסים אותן כסחורה, כי הן נמצאות במצוקה כלכלית אדירה שאין להן דרך לצאת ממנה. רובן, אגב, משתמשות בכסף כדי לפרנס ילדים. כמו כן, 90% מהעוסקות בזנות הותקפו פיזית; בין 70% ל-90% עברו התעללות מינית בילדותן; ו-75% היו הומלסיות בשלב מסוים בחייהן.
נשים העוסקות בזנות גם מתות בגיל צעיר יותר מנשים בכל מקצוע אחר. "את יכולה להיות מי שתרצי להיות" נאמר לאשה בסדרה. אין דבר רחוק יותר מהאמת. נשים בזנות מעירות שהזנות היא עינוי גוף והן מתנתקות מהסלידה שלהן הלקוח באמצעות אלכוהול וסמים. האם יוצר הסדרה, סטיבן סודרברג, גבר, התייעץ עם ארגונים שמטפלים בנשים בזנות ועם נשים בזנות כאשר יצר את הסדרה? ספק.
2. הסדרה הופכת את צרכני הזנות לאנשים נורמאליים
סדרת טלוויזיה היא לא רק בידור, היא מעצבת תפיסת מציאות. בסדרה, המציאות הזו היא שזנות היא מקצוע לגיטימי עבור נשים, ואפילו נחמד וסקסי, בטח יותר מאשר לטחון משמרות בשכר מינימום. המציאות הזו חוסמת את המאבק בזנות, כי היא הופכת צרכני זנות מאנסים לאנשים נורמטיביים, היא משתיקה את המצוקה של הנשים בזנות, היא מונעת עזרה בשיקום לשורדות זנות והיא נותנת לגיטימציה לקנות מין מכל אחת. כי כשאחת למכירה, כולן למכירה.
3. כי אף אחד לא מראה את המציאות כפי שהיא
זה היה יכול להיות נחמד להביא בתגובה לסדרה הזו את הסדרה הפופולרית בטירוף שזכתה באמי על חייהן של שורדות זנות, להביא את כל המאמרים בעיתונים על הכליאה של המסרסרים בנשים בזנות ושראש-הממשלה, בעצמה אשה שורדת זנות, תנאם על הבעיות שבזנות בדיונים על הגדלת התקציבים למאבק בזנות. אה רגע... כמעט החלקתי על כרטיסי הזנות שפזורים ברחוב כשכתבתי את זה.
4. חופש הביטוי הוא תמיד במקום שני - חוץ מכאשר מדובר בנשים
אסור לשדר את התחקיר על האונס והתקיפות המיניות של גנדי כי הוא כבר מת ולא יכול להתגונן מפני הנשים המשוגעות, שיימינג הורס את החיים של אנשים תמימים, צריך לפסול פרסומת שמציגה סוכני ביטוח בצורה שלילית, להשתיק את "שוברים שתיקה" – כל אלה הן דרישות לגיטימיות מצד המיינסטרים שכמעט אף אחד לא נזעק להגן על חופש הביטוי בתגובה אליהן. אבל פתאום כשמדובר בדרישות של נשים שלא יציגו פגיעה בנו כלגיטימית, אבירי חופש הביטוי נזעקים. מעניין שתמיד נשים נדרשות לוותר על עצמן עבור מאבקים גדולים יותר.
אז בואו נעשה סדר – כשבעיקר צד אחד, תומכי הזנות, מיוצג, וכשהצד הזה גם שולט ברוב המקומות שמעצבים בהם דעה, הבעיה של חופש הביטוי היא הפוכה, והיא שלצד החלש אין חופש כזה באמת. יותר מזה, בישראל הדיון על דמוקרטיה מזמן הלך פייפן. אנחנו לא ארה"ב. הדיון כאן עבר להיות על נראטיבים, והשאלה שעומדת על הפרק היא האם נראטיב כזה על זנות הוא לגיטימי או לא. התומכים בהקרנת הסדרה שותפים לנראטיב הראשון.
5. כי הכוח הפוליטי של פמיניסטיות הוא מצומצם
מספר האופציות הפוליטיות שעומדות בפני נשים כדי להילחם בזנות הוא קטן. אמנם פורסם היום שהשרה שקד מקימה צוות כדי לבחון חוק שיאסור על צריכת זנות, אבל זה חוק שיו"ר מרצ, זהבה גלאון, מנסה להעביר כבר מ-2008. להזכירכן יש חשדות נגד אורן חזן, ח"כ ממפלגת השלטון שהוא סרסר בנשים וזה לא ממש מפריע לאף אחד. מעניין מה נגלה אם נבדוק מי מהח"כים שלנו צרך בעבר שירותי זנות. הארגונים שכן פועלים כדי למגר את הזנות וכדי לסייע לנערות, נערים ונשים בזנות, כמו סלעית, מכון תודעה, מיתוס, המכללה, עלם ובית דרור, קורסים תחת עומס העבודה בשטח.
הלוואי והיה לנו את כוח פוליטי לפעול בצורות משמעותיות יותר, כדי להשיג תקציבים לשיקום שורדות זנות ותקציבי מניעה ולחייב חינוך מגדרי. אבל אין אפילו אכיפה של החקיקה הקיימת. לעזאזל, בזמן שהפגנו בשנה שעברה על ההתאבדות של ג', אשה בזנות, והמשטרה אסרה על הפעילות בבניין שבו היא עבדה, הסרסור העביר לקוחות מכניסה צדדית. אז לאור האופציות הפוליטיות המצומצמות, ניסיון להשפיע על דעת הקהל באמצעות פעולת מניעה של הצגת הזנות כמקצוע מקסים וסקסי, זה באמת המינימום.