האם נשים מבוגרות יכולות להמשיך להיות יפות ומושכות? פיטוריה של איילת זורר מתפקידה כפרזנטורית (כלומר, דוגמנית) של גולברי הציתו את הדיון הזה אתמול, והקפיצו כמעט את כל מי שיש לה או לו עצם פמיניסטית בגופם. לטענתה, זורר פוטרה מאחר שברשת סברו שהמראה שלה "השתנה לרעה" - או במילים אחרות, היא פשוט זקנה מדי כדי לייצג אותם. במקומה, גולברי העסיקו את הדוגמנית הצעירה אסתי גינזבורג (25) סביבה אגב נסוב דיון אחר: האם דוגמניות יכולות ללבוש משהו שהוא לא מידה אפס.
זה באמת מקומם כשנשים מופלות על רקע הגיל והמראה שלהן, ומפוטרות ממקומות העבודה שלהן. קרן נויבך הודחה ב-2011 מתכנית הטלוויזיה "מבט שני", כי היא "לא עברה מסך"; כוכבות הוליווד מעל גיל מסוים כבר לא מקבלות תפקידים של נשים מיניות, אלא רק תפקידים של אימהות ומקומות עבודה מחפשים "נשים ייצוגיות", כלומר צעירות ונאות, כפקידות קבלה. אין ספק שנשים נשפטות יותר מדי לפי המראה שלהן, ושיש מעט מדי דמויות של נשים מבוגרות כגיבורות תרבות.
אבל להבדיל מהמקומות האלה, שהאפליה בכל אחד מהם מצדיקה מחאה, הדרישה להחזיר את זורר לעולם הדוגמנות היא פשוט ירייה לעצמנו ברגל. תעשיית האופנה היא אחד המנועים החזקים ביותר ליצירת אידיאל יופי, לפיו אישה צריכה להיות יפה, רזה, לבנה, צעירה ומוכנה למין. פרסומות שמציגות לנו מכל עבר צילומים של נשים כאלו (שרובן עברו פוטושופ בכלל), במטרה שנקנה עוד ועוד, הפיכת דוגמניות לגיבורות תרבות ועידוד עיסוק אינסופי במראה שלנו במקום בסוגיות מהותיות כמו פוליטיקה וכלכלה, הן רק חלק מהחוליים של התעשייה הזו.
בגלל זה, להילחם על להחזיר אישה לעבוד כדוגמנית בתעשייה הזו, זה להילחם כדי לאפשר לה לעשות בדיוק את מה שאנחנו לא רוצות שהיא תעשה: לגרום לנשים להרגיש רע שהן לא נראות כמו דוגמניות, לגרום לגברים לחשוב שככה נשים צריכות להיראות ולגרום לכולנו לחשוב שנשים הן קישוטים. גם לא נראה שזורר מחפשת משהו אחר. הרי בתגובה לפיטורים שלה היא שלחה לגולברי תמונות שלה, שהודגש שהן ללא פוטושופ, כדי שיראו שהיא עדיין יפה. זה לא עזר.
אם הרעש היה סביב מחיקה של נשים מבוגרות מהעין הציבורית או אפילו על הרחבת מושג היופי - ניחא, אבל מה שהמצדדים בהחזרתה של זורר באמת מנסים להגיד זה שהיא עדיין חפץ יפה לפי הסטנדרטים של יופי צעיר, אפילו שהיא בת 46 - כזה שראוי עדיין להמשיך לקנות. כך למעשה אומרת לנו ח"כ שלי יחימוביץ' בסטטוס שבו היא קוראת לאיילת זורר "יפיפייה עוצרת נשימה" ומזמינה אותנו לבחון את המראה שלה. כך גם אומרים העיתונים, שמזמינים אותנו להשוות בין תמונות של זורר עכשיו ובעבר, או בינה לבין אסתי גינזבורג שנבחרה להחליף אותה. כאילו היינו קונים שמשווים בין סוגי סחורות שונים.
הי זאת שלי, באופנה עוד לא התעסקתי כאן, נכון? אז יאללה. בואו נדבר על איילת זורר. יפיפייה עוצרת נשימה, שחקנית בינלאומית מצ...
Posted by שלי יחימוביץ on Monday, February 1, 2016
אז אנחנו בוחנים ואומרים - כן כן, היא בהחלט עדיין נראית כמו שדוגמנית אמורה להיראות, ומפספסות שבמעשה הכאילו-חתרני הזה, בעצם רק הרחבנו את העינוי של עצמנו, ואת הדרישה מעצמנו להיות עם בטן שטוחה ועור חלק עוד כמה שנים. או שאולי צריך לעדכן את ספרי המגדר, ולכתוב שאנחנו נלחמות על זכותן של נשים להצביע, זכותן לחירות מינית, זכותן לא להירצח בידי בני זוג מבלי שהמשטרה לא תעשה עם זה כלום, וזכותן להיות הפנים של התעשייה שגורמת להן להרגיש רע עם עצמן.
צריך לומר, איילת זורר אמיצה בכך שהיא מדברת על זה. בעולם שבו ברור שכל הזמן מחליפים אותנו במודל חדש וצעיר יותר, נדרשה מצדה אומץ לומר שהיא כבר לא צעירה ולא מתביישת בזה. אבל דווקא כאן הייתה טמונה הזדמנות לדבר על הלחצים של עולם האופנה על נשים, במקום לרוץ בחזרה פנימה בדרישה להתקבל בחזרה.
האם היה או לא היה צריך לפטר את זורר? זה עניין משפטי. זה גם יכול להיות עניין צרכני, של נשים שאוהבות את זורר ושמוחות בצדק על הצורה הגסה שבה פוטרה, ושעכשיו בוחרות להחרים את הרשת. מחאה כזו היא כמובן לגיטימית וחלק מהעניין של השוק החופשי. אבל נשים יקרות, אתן לא צריכות את רשת גולברי שתגיד לכן שגם נשים מבוגרות הן יפות וראויות. בואו נקום ונשמיע את קולנו בדרישה לייצוג של נשים מבוגרת בפוליטיקה, בתקשורת ובמקומות העבודה. דרישה לייצוג בעולם האופנה? אנחנו כל-כך הרבה יותר מזה.