אם תחפשו בגוגל את המילה "ביצ'", אתן תקבלו שלל כתבות שמסבירות לנשים למה צריכות להיות ביצ'יות כדי שגברים יאהבו אותן. את המילה "ביצ'" אימצנו מאנגלית כתרגום של המילה "כלבה", ואנחנו משתמשים בשתי המילים האלו כדי לתאר נשים רעות, וולגריות, מניאקיות, ולעתים גם מיניות מאוד. המקור של המילה "ביצ'" כעלבון מגיע מהקבלה בין נשים לכלבות בתקופת הייחום. זה מפתיע, כי אין שום דבר אגרסיבי בהתנהגות של כלבות בייחום, מה שרק מראה לנו כמה מיניות נקבית היא דבר מאיים, מעצם זה שהיא נוכחת.
אבל המילה "ביצ'" היא לא השימוש היחיד שלנו בחיות כדי לתאר התנהגות של אנשים. אלא, אנחנו משתמשים בחיות כדי להגיד לנשים איך הן צריכות להתנהג ולא להתנהג, בין אם איך לאכול, איך להיות מיניות או עם מי הן יכולות לדבר.
פרה, חזירה, בהמה: חיות שאומרות לנו לא לאכול
ניקח נגיד את המילה "בהמה", שמתארת קבוצה של בעלי חיים שכל הזמן לועסים כי הם מעלים גרה. המילה הזו משמשת כדי לתאר התנהגות נשית וולגרית, כמו שמעידה לדוגמה היוצרת ליטל שוור ("קראו לי בהמה, גסה, וולגרית") או כמו שתועד בריב על מקום חניה ("מטומטמת עופי מפה, את בהמה").
גם מהפוליטיקאיות שלנו הכינוי הזה לא נחסך. מימין, השרה מירי רגב כונתה "בהמה" על-ידי השחקן גברי גבאי. ומשמאל, ח"כ זהבה גלאון כונתה כך על-ידי ח"כ דוד רותם, וח"כ שלי יחימוביץ' מכונה לעתים על ידי המלעיזים "יחימו-ביץ'". לא מפתיע שחיות שנראה שהן כל הזמן לועסות, כלומר עושות את מה שאנחנו לא רוצים שנשים יעשו כי הן חלילה ישמינו או יפסיקו להתעסק בדיאטה שלהן כל הזמן במקום בחיים עצמם, משמשות כדי להגיד על נשים שהן לא נשיות.
עוד מאותה קבוצה מגיעה לנו ה"פרה", שגם היא מתארת אשה שמנה ווולגרית, וגם היא מקבוצת הבהמות; החזירה, שראינו לאחרונה בהקבלה של שרה נתניהו למיס פיגי; או ה"לוויתן". "לוויתן" משמש כדי לתאר נשים שמנות, כמו שסיפרה טס הולידיי לפני חודש בכתבה שהופיעה כאן ב-mako, או שמעיד הטוקבקיסט המקסים בכתבה על ההריון של אן האת'וואי "אשה בהריון זה כמו לוויתן חסר פרופורציה - מגעיללללללל". אז א', אף אחת לא מעוניינת בציון שאתה נותן למראה שלה. ו-ב', איך אתה חושב שהגעת לכאן, עם חסידה?
הדבר המבאס הוא שנשים בהריון כבר מתחילות להתייחס לעצמן כשמנות כשהן בהריון, כמו סנוקי, אליען לזובסקי, ונשים נוספות. הרי כל-כך לוחצים עלינו להיכנס להריון, ואז משתמשים בחיה עצומה כדי לצחוק על הגוף שלנו. אין פה צדק, רק עוד ועוד חינוך לשנאה עצמית.
אבל הניסיון לסתום לנו את הפה ולהקטין לנו את הגזרה מגיע גם בצורה יותר מתוחכמת. הרי אי אפשר להגיד על בר רפאלי שהיא פרה, או על יונית לוי שהיא בהמה, נכון? אבל כן אפשר להגיד שהן בולסות, שזה מה שבהמות עושות. הנה: "יונית לוי בולסת בבילוי משפחתי", בר רפאלי מצולמת בולסת, "סינדי לאופר בולסת", "קירה נייטלי בולסת", "מאיה בצלאל בולסת", "קים קרדשיאן בולסת בסופרמרקט", "קנדל גנ'ר בולסת בגסות" ו"יעל גולדמן בולסת". מה שמדהים זה שחלק מהכתבות האלו מתוארות כ"בלעדי". איזה סקופ, נשים צריכות מזון. אבל בתכלס המסר שמועבר לנו הוא שאם את רוצה לאכול תעשי את זה בפרטיות בבית, ורצוי סלט. אחרת, את לא נשית, אלא, נו, בהמה.
שפנפנה, חתולה, נמרה: חיות שאומרות לנו לא להיות מיניות
אז אחרי שאמרו לנו מה לאכול, הגיע הזמן להתייחס למיניות שלנו (לא באמת חשבתן אחרת, נכון?). כבר כתבתי פעם על הדימוי של הכוס שלנו כפה של חיה מהמים, כמו כריש ותנין, ועל ביצ' כבר דיברנו, אבל עוד לא אמרנו כלום על הדוגי סטייל, תנוחה מינית שקיבלה את הכינוי שלה מכך שהאשה כורעת על ארבע כמו כלבה. ההכנסה של ה"כלבה" לתוך המין היא לא מקרית, במיוחד בתנוחה שבה לגבר יש שליטה רבה וגם שלעתים נחשבת למשפילה או כנועה עבור האשה. כלבה, כבר אמרנו, היא אשה לא טובה כי היא מינית.
חוץ מהדוגי, יש חיות נוספות שנכנסו לנו לסלנג הזוי של תנוחות מיניות שנחשבות משפילות. "הדרקון הלבן", לדוגמה, מתאר גבר שגומר בפה של אשה ואז מדגדג אותה כך שהשפיך יוצא לה מהאף כמו דרקון. "הדרקון האדום" מתאר את אותו הדבר רק עם מתן אגרוף באף של האשה כך שיורד לה דם שצובע את השפיך. לבסוף, "אגרוף החמור" שמתאר מין אנאלי במהלכו הגובר נותן לאשה אגרוף חזק באחורי הראש כך שהיא נכנסת לשוק, שרירי הישבן שלה מתהדקים והגבר גומר בצורה חזקה יותר. מקסים איך החיות מעניקות לנו שפע של דרכים לתאר תקיפה מינית של נשים.
אבל יותר מהכל, הדימוי החייתי המיני הנפוץ ביותר הוא כנראה זה של החתולה, שמתאר אשה עצמאית, עסוקה בעצמה ולא נאמנה - ובעיקר מאוד מינית. אפשר לראות את זה לדוגמה בתחפושות של חתולות סקסיות לפורים, או באמירה האיקונית "מיאו, חתולה" של זאב רווח שצופה על נשים מיניות דרך החלון בעודו מתחמק מאשתו הנג'סית.
הפיתוח של החתולה זה הנמרה, אבל בגלל שנמרה היא כבר חיה חזקה יותר עם כוח, בגדים מנומרים הפכו לסמל של אשה זולה ונחותה, פריחה, כדי שחלילה המיניות לא תעלה לנו לראש. בארה"ב החתולה התפתחה גם לכיוון חיובי, עם הכינוי "קוגרית" לנשים מבוגרות מיניות שמחפשות גברים צעירים לסקס.
לא מפתיע שאשה מינית מקושרת לחיה אגואיסטית ולא נאמנה. אנחנו כל-כך מתוסבכים לגבי מיניות נשית שאנחנו לא מסוגלים לדמיין מיניות כחלק מאשה שנחשבת ל"טובה". השליליות של החתולה המינית התפתחה לכיוונים נוספים: החתולה הפכה להיות חיה של האשה המשוגעת, הרווקה והמכשפה, בניגוד לכלב שהוא ידידו הטוב ביותר של האדם.
נשים גם מתוארות כ"יללניות" כשהן מעבירות ביקורת, שזו פעולה שחתול עושה. כיום, כאקט של ריקליימינג, פמיניסטיות משתמשות בצילומים של חתולים כדי לתמוך אחת בשנייה ולהביע סולידריות. אגב, אם את רוצה להיות מינית, את יכולה להיות שפנפנה, כמו שפנפנת פלייבוי. חיה חמודה כזו, לא מאיימת, בלי ציפורניים.
לול תרנגולות, שק של נחשים: חיות שאומרות לנו לא להתחבר אחת עם השנייה
מה את כן צריכה להיות? אמא. אמא אווזה שילדיה הולכים אחריה, או אמא לביאה או דובה שנלחמת עבור הילדים שלה. אלו החיות שמאפשרות לנו להיות חזקות, כל עוד אנחנו לא שמנות כמו לוויתן כמובן. עוד אסור לנו כנשים להתקבץ יחד כקבוצה, אחרת אנחנו מקשקשות כמו לול תרנגולות, או שאנחנו רעות אחת לשנייה, כמו שק של נחשים (נשים נשים). יש אנשים שפוחדים מנשים שמתקבצות ביחד, הן עוד עלולות לדרוש שוויון או צדק. עדיף כבר לדמות את הקבוצה למשהו שלילי כדי לנסות למנוע ממנה להתקיים.
אם עדיין לא השתכנעתן שמשתמשים בחיות כדי להציג אותנו באור שלילי, תמיד אפשר לסמוך על דיסני שיראו לנו הבניות מגדריות. צריך רק להסתכל על מי כל הדמויות הרעות שלהם, כדי להבחין איך חיות מקושרות לנשים רעות. אורסולה היא תמנון, אפרופו דברים רעים מהים, קרואלה דה וויל היא כלבה ולמליפסנט יש קרניים שנראות כמו של חיה אפלה.
כריש, שועל, סוס הרבעה: חיות של גברים
רגע אבל מה עם חיות של גברים? הטקסט קצת התארך וכבר אין הרבה מרחב לדבר על גברים (איזה באסה, אה? זה מה שעושים תמיד לנשים). אז בקצרה – זה נכון שיש גם התייחסות לגברים כחיות בצורה שלילית, בעיקר בהקשר של האוכל. אבל זה בגלל שאנחנו מתחילים לעבור תהליך של החפצת גברים, וזו סיבה מצוינת שגברים יצטרפו למאבק הפמיניסטי. או שאנחנו קוראים לגברים "כלבים", אבל זו מילה הרבה פחות אגרסיבית ואמוציונאלית מ"כלבה", וגם באנגלית dog או dawg זו דווקא מחמאה.
אבל מעבר לזה, הדימויים החייתיים של גברים הם חיוביים. כריש, סוס הרבעה, שועל – מתארים גברים עם תכונות מצליחות של אסרטיביות, כיבוש נשים וחוכמה. "דובים" זו קבוצה בתוך הקהילה ההומוסקסואלית של גברים יותר "גבריים" במובן שהם גדולים ושעירים. ואולי מעל לכל, אחד הטיעונים שמשמשים הצדקה של עליונות של גברים או שמשתמשים בהם כדי ללמד גברים איך להתנהג עם נשים, הוא הכינוי שלהם כ"ציידים". ואת מי הם צדים, אם לא את הנשים החיות, כמו הפרסומת של מסעדה לפני מספר שנים שהציגה אשה מחולקת לנתחי הבשר שלה.
הרבה יותר קל להסתכל על נשים כחיות, כי חיות הן פחות רציונאליות, אפשר להגיד להן מה לעשות ובעיקר אפשר להשתמש בתירוץ "זה טבעי" כדי להכריח אותן להניק, ללדת ילדים או לא לנהוג. לא פלא שגברים מעדיפים ביצ'יות. עם נשים כחיות הם לומדים להתמודד מגיל צעיר. מישהי פגיעה שדורשת ביטחון, אמון ותקשורת, זה כבר יותר מדי.