הן מרחפות בקצה תודעה שלך כל הזמן: שכנה, דודה או חברה של המשפחה - נשים בנות 32, 37 או 40, שלא התחתנו ולא הולידו ילדים, או שהביאו ילדים בלי בן זוג. הן נמצאות שם כמו תמרור אזהרה למצב שאת יכולה להגיע אליו אם לא תתאמצי מספיק להיות ״בסדר״ או ״כמו שאשה צריכה להיות״: רווקה זקנה ואומללה, בלי זוגיות ובלי משפחה. פסלת את ההוא שיצאת איתו לדייט כי את לא נמשכת אליו? עייפת מבליינד דייטים? אין לך פנאי עכשיו להכיר אנשים כי את עסוקה בלימודים או בעבודה? כדאי שתיזהרי, ככה העתיד שלך עלול להיראות.
הלחץ המוגבר על נשים להיכנס לזוגיות וללדת ילדים, מגיע מהתפיסה שנשים נשלטות על ידי הביולוגיה שלהן - בעוד שגברים הצליחו לכבוש את הטבע, להתעלות מעליו והם מונעים מרציונאליות. המחזור גורם לנו להיות היסטריות ורגשיות, ההיריון גורם לנו להיות, ובכן, גם כן היסטריות ורגשיות, וגיל המעבר (גיל ה״בלות״ זה מושג משפיל ומדכא) גורם לזה שנהפוך לזקנות בלות שטובות בלטפל בילדים של הילדים שלהן. כתוצאה, גם חלוקה התפקידים בין גברים לנשים – נשים מטפלות בבית, גברים מפרנסים – נתפסת כטבעית, כלומר ככזו שאי אפשר להתווכח איתה.
עד כמה התפיסה הזו היא מיינסטרים? קבלו סקירה קצרה: ב-2014 אמר הסופר א.ב יהושע ל"7 ימים" ש"בזמן האחרון אני נתקל בתופעה של נשים שהחליטו לא ללדת. ההחלטה הזאת, אם מצד הגבר ואם מצד האישה, היא בעיניי איזו הפרעה במחזור הטבעי של הטבע. אישה המחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות. סוג של אגואיזם, סוג של התחפרות בתפקיד הניצבת"; ב-2015 היתה שערוריה גדולה אחרי שמשה פרץ אמר בראיון ל"ישראל היום" ש״זה טבע האדם וטבע בעלי החיים. אמא מרגישה את הצאצאים יותר טוב מהבעל, מהאבא. צריך כל הזמן לשמור על הסדר הזה, זה הכי יפה שלאישה יש קריירה אבל עם כל זה, שקודם תהיה אמא ותעשה את התפקיד הזה במאה אחוז".
ובל נשכח את הפעילות המקסימה ב-2012 שיזמה האגודה הישראלית לחקר הפוריות במסגרתה גניקולוגים הגיעו לברים בתל אביב כדי להסביר לנשים למה זה חשוב לא לדחות את ההריון, או לכל הפחות: להקפיא ביציות. למעשה, כמעט כל דיון או ויכוח על מעמדן של נשים יגיע לטיעון ״אבל נשים באופן טבעי... (השלימו את החסר)״.
מתי כבר תביאי נחת למשפחה?
בגלל שהגוף שלנו כנשים יכול ללדת ילדים - הנשיות שלנו נמדדת בזה שאנחנו חייבות ללדת ילדים. עד כדי כך שנשים שלא עושות את זה מסומנות כמוזרות ולא טבעיות. כמו שסימנו בעבר מכשפות. אם היה מדובר בגבר, הוא היה כנראה ״חשוד״ בהיותו הומו או רווק מזדקן ומבוקש, מקסימום קצת פתטי.
לכן, כל-כך קל להלביש עלינו את המושג של ״השעון הביולוגי״. השעון הפנימי הזה, שמתקתק תוק-תוק-תוק ומזכיר לך שאת חייבת כבר להיכנס להיריון כי הזמן אוזל, הביציות שלך מתייבשות יותר מהר מסנדויץ׳ טונה שעומד בשמש, שאם לא תביאי עכשיו ומיד ילדים את שמה אותם בסיכון לחלות בכל התסמונות עם השמות הכי מסובכים ואיזו אמא רעה את שאת מפקירה את הילדים שלך ככה, ובכלל, מה אכפת לך כבר להיכנס להיריון ולהביא קצת נחת למשפחה.
הלחץ שמופעל על נשים הוא כבד מאוד ומגיע מכל הכיוונים. מצופה מנשים באזור גיל ה-30 להתחיל לעבוד בחיפוש בן זוג, כי הגשמה עצמית דרך עבודה היא משנית ביחס להגשמה עצמית דרך משפחה, עבור נשים. הן מקבלות מסרים שחיי המדף שלהן קצרים. כל הזמן הסביבה ״רק״ מייעצת ו״רק״ מסבירה, ״רק״ במטרה ״לעזור״. אבל זו לא המלצה לקרן פנסיה, זו אמירה שמשהו פגום איתן כנשים אם הן לא מתחילות ללדת ילדים. ״למה את מחכה?״ זו שאלה לגיטימית, הרי השעון מתקתק, צאי כבר למירוץ. אם מישהי לא רוצה ילדים, מסתכלים עליה על משוגעת, או ככזו שפשוט עדיין לא יודעת שהיא רוצה, אבל זה יבוא לה, הרי זה טבעי.
אז החברה מפעילה את הלחצים - אבל בו זמנית היא מתייחסת לנשים שחצו את השלושים כ"לחוצות ילדים", ואת זה אנחנו רואות החל ממעסיקים שלא רוצים להעסיק נשים - מחשש שיצאו לחופשת לידה, ועד לגברים שנרתעים מלצאת עם נשים - כי הם חושבים שנשים "יפילו" אותם למונוגמיה ומשפחה. קשה מאוד להתנגד לאמירות האלה כי אותו שעון ביולוגי הוא לכאורה חלק מהגוף שלנו, ואנחנו חייבות הרי להקשיב לגוף.
האם יש אמת מאחורי השעון הביולוגי?
כתבה ארוכה ומעניינת שפורסמה החודש בגרדיאן, מתארת את ההיסטוריה של המונח ״השעון הביולוגי״ שנוצר באנגלית בסוף שנות ה-70, במאמר אחר שפורסם בוושינגטון פוסט שמתאר נשות קריירה ששומעות את השעות מתקתק כי הן רוצות ילדים. אז, כמו היום, הזהירו נשים שכל השחרור הזה שלהן של עצמאות כלכלית וזהות עצמאית זה נחמד, אבל זה לא באמת אמיתי – כי מה שהן באמת רוצות זה להישאר בבית ולגדל ילדים. מי שבכל זאת מתעקשת, שתדע שאחרי גיל 30 יהיה לה משמעותית קשה יותר ללדת, ואחרי גיל 35 היא תיחשב כמעט לנס רפואי אם היא תלד.
האמת שלא ממש ברור עד הסוף מה ועד כמה יש סיכונים בללדת מחוץ לשיא הפוריות שלנו כנשים, שנות ה-20, שאלו גם השנים בהן אנחנו חושבות שאנחנו כבר מבוגרות אבל בתכל׳ס גם עשור אחרי זה נמשיך לשאול את עצמנו ״מה אני אעשה כשאהיה גדולה?״.
מצד אחד, המחקרים הרפואיים שהאזהרות האלו מתבססות עליהם נערכו בצרפת בנשים 1670 – 1830. לא, זו לא טעות. יכולות הילודה של נשים שחיו בממלכה של מארי אנטואנט, הן אלו שבגללן זרים גמורים מרשים לעצמם להיכנס לך לרחם ולברר מתי ייצא ממנו יצור חי. אם אין ידע, תאכלו חרא. יותר מזה, אנחנו רואות סביבנו יותר ויותר נשים שיולדות בגילאים מבוגרים והכל בסדר.
מצד שני, יש גם מחקרים שמראים שהפריון יורד בגילאים מבוגרים יותר, ושיש סכנות גדולות יותר לילדים ולאימהות כמו בעיות כרומוזומליות וסיבוכים הריוניים. למרות שגם במקרים האלה לא ברור עד כמה המחקרים מעודכנים ומה בדיוק הסיכונים, שלא לדבר על שתיקה רועמת סביב הפגיעה באיכות הזרע של גברים מבוגרים. אבל אשה שרואה את זה אומרת, ובצדק, שעם כל הכבוד לפמיניזם ולערכים המודרניים של הגשמה עצמית, היא לא תרצה לשים את עצמה ואת הילדים שלה בסיכון, והשעון כבר מצלצל.
אבל בכל זאת יש שינויים. כי העניין הוא, שהדור של הנשים של היום שנכנסות לשוק העבודה, זה לא אותו דור שנכנס בשנות ה-70. היום, יותר ויותר נשים מוכנות ורוצות לדחות במספר שנים את הכניסה להיריון כדי להתקדם בקריירה שלהן ואפילו לבחון אם הן בכלל רוצות ילדים. בעולם של אפשרויות, הן גם רוצות לבחור. במקרים האלה, מסתבר שהרבה מהלחץ מגיע דווקא מבני הזוג שנורא רוצים כבר ילדים. הם מרגישים כבר מבוגרים, אולי הם רואים סביבם חברים עם ילדים, והם רוצים גם. מי תגדל אותם? זו כבר שאלה אחרת.
קבוצה נוספת של הנשים שמבינות שגם להן מגיע, הן הנשים שהן רווקות סביב גיל ה-30 וממש סבבה להן עם זה. הן לא חושבות שיש בהן משהו פגום, בניגוד למה שכל הזמן אומרים להן, ואפילו אם הן רוצות זוגיות, הן לא תופסות את המציאות הנוכחית שלהן ככזו שהיא לא חשובה כי היא נתפסת כזמנית. הן רוצות לעבוד, לטייל, לזיין ולצמוח אישית. כלומר, הן לא מסתכלות בבעתה על השעון הביולוגי שתלוי בחדר המתנה של הרווקות ומחכות שיקראו למספר שלהן כדי שהן סוף סוף ייכנסו לחדר ובו יתחילו החיים שלהן.
מתה עבור המפרסמים - עד שתקני חיתולים
נראה אבל ששאר העולם לא מותאם אליהן – דירות ליחידות, בילויים ליחידות, צרכנות ליחידות, הם לא דבר שקיים מספיק, אולי חוץ מאיים בודדים כמו סופר קופיקס שמוכר באריזות קטנות. המפרסמים שתפסו אותן בגיל 15 עם כדורי הרזיה ובגיל 20 עם הסרת שיערות בלייזר, שכחו אותן כשבגיל 25 התחילו לפרסם אולמות חתונה ובגיל 28 מוצרי תינוקות. כל מה שהם יודעים לעשות זה לנסות להחזיר אותן לתלם של הזוגיות, כמו פרסומת של מלונות פתאל, שקוראת לנשים רווקות להזמין חופשה זוגית לעוד חצי שנה, כי עד אז בטוח יהיה להן חבר. במובן הזה, הנשים האלו יצאו מהרדאר הפטריארכלי של המפרסמים, והן חופשיות פשוט לחיות את החיים שלהן. או כמו בשיר שהעלתה לפני מספר ימים הזמרת יפעת אורגד, ״אני רווקה בת 33 וטוב לי עד מעל לראש!״
כל זה נחמד ויפה לרווקות, אבל ברגע שהן חוזרות למסלול ה״טבעי״ של זוגיות וילדים, שזה מסלול לגיטימי ויפה גם הוא של הגשמה עצמית (פשוט לא מסלול בלעדי לכל הנשים). הן נתונות לתקתוק המציק והבלתי פוסק של השעון, שגובר בגיל הזה עם מגוון גדול של אפשרויות רפואיות כמו הקפאת ביציות וטיפולי פוריות.
הבעיה היא, שהטיפולים האלה הם פולשניים, יקרים, וגם עלולים לדרוש מנשים לבחור לוותר על הקריירה. טיפולי פוריות עלולים לקחת זמן רב, ומשעבדים אשה למקום עבודה יחיד. הרי, היא צריכה לעבוד שישה חודשים במקום מסויים כדי שלא יוכלו לפגוע בה. מה יהיה אם העובר ייקלט בדיוק כשהיא מתחילה עבודה חדשה? לפני שנתיים, אפל ופייסבוק הציעו סיוע כלכלי משמעותי לנשים להקפאת ביציות. המהלך ספג ביקורת פמיניסטית קשה, אבל וואללה, במציאות של כמעט כלום, זה צעד בכיוון הנכון.
האם את בכלל רוצה ילדים?
המילים ״מעיק״, ״מציק״ ו״לא נעים״ חזרו על עצמן בקרב הנשים שדיברתי איתן. נראה שזה פלונטר שבלתי אפשרי לצאת ממנו – אין התאמה בין הגוף לתחושות הנפש, שלא לדבר על שוק העבודה, והמצב צפוי להחמיר בדור הבא כשכבר לא יהיו לנו סבתות שיטפלו בילדים – כי גם הן עדיין יצטרכו לעבוד כדי להתפרנס. נשים עלולות לקום למצב שבו הן מרגישות שהן פספסו את הרכבת, והיו צריכות להתעסק בזוגיות וילדים, כי עכשיו כבר מאוחר מדי.
אז תחילת הפתרון מגיע בתשובה לשאלה - עד כמה את מכירה את הגוף שלך? אנחנו מדברות די הרבה על להכיר איך את מגיעה לסיפוק מיני, קצת על אילו אמצעי מניעה כדאי לקחת, כמעט ולא על הפלות טבעיות והקשיים של נשים, גם מתחת לגיל 35, להיכנס להריון ובכלל לא על ההבדלים שקיימים בין נשים ועל החשיבות של להכיר את הגוף שלך. הכרות ביולוגית עם הגוף שלך, לא כחלק מסטטיסטיקה אלא כעולם ומלואו, יאפשרו לך לקבל את ההחלטות המתאימות ביותר עבורך, עם נתונים אמיתיים ובלי הפחדות ולחץ.
נגה, גיבורת הספר ״הניצבת״ של א.ב יהושע, לא רוצה ילדים. כשהיא שומרת על הבית של אמא שלה בירושלים, היא מגלה שילדים חרדים שכפלו מפתח ונכנסים דרך הדלת. כשהיא חוסמת את הדלת, הם נכנסים דרך החלון. ברמה הסמלית, בית זה נפש, וא.ב יהושע מנסה להגיד לנו שנגה פשוט לא יודעת שהיא רוצה ילדים.
מעצבן, לא? אבל דווקא ההתנגדות לכניסה האובססיבית לנשים לרחם, יכולה ליצור התנגדות חריפה לאלו שכן נכנסות להיריון ויולדות ילדים. המאבק החילוני-חרדי, לדוגמה, הוא כזה שהפמיניזם לא מצליח לנטרל. ביקורת חריפה על דתיות שנכנסות להיריון ויולדות הרבה ילדים שנתפסים כעלוקות, נתפסת ככניסה לגיטימית לרחם של נשים אחרות ולהסבר לגיטימי לכך שהן לא מועסקות או מועסקות בשכר נמוך מאוד.
דוגמה נוספת היא הדיסוננס שנוצר כאשר אימהות צעירות מנסות לעשות הכל, ומתמרנות בין משפחה לילדים, מביאות את הילדים ללימודים או לעבודה. בגלל שנשים נמצאות לעתים קרובות בסביבה עם נשים אחרות, הצורך של האימהות לטפל בילדים פוגע בנשים האלו, שהיכולת שלהן ללמוד או לעבוד משתבשת. המציאות הזו, שנובעת מהיעדר תשתיות או חלוקה לא שוויונית בין בני זוג, יכולה להפוך לכעס כלפי הנשים שבחרו ללדת ילדים וכביכול לא לקחו על כך אחריות. עם זאת, הפגיעה בנשים הלא אימהות היא ממשית.
לבסוף, תרים יד מי מאיתנו לא התעצבנה כשהדמות הראשית שהיא אהבה בסדרה נכנסה להיריון והביאה לקיצור העונה או לכך שהלבישו אותה בבגדים גדולים מדי. ״היא לא יכלה לחכות קצת?״ זו מחשבה שבטח חלפה לכמה מאיתנו בראש, נגיד כשנודע שהעונה השישית של ״סקנדל״ תקוצר כי קרי וושינגטון בהיריון.
בכל מקרה, לא צריך להתייחס לפלונטר הזה כאל ״בעיה של נשים״ שצריך לפתור – זו הבעיה של כולנו, אימהות, אבות, אלה מאיתנו שירצו ילדים בעתיד ואלה מאיתנו שלא ירצו ילדים בכלל. כי בבסיס הבעיה עומדת העובדה שאנחנו רחוקים שנות אור מלהבין איך אנחנו כולנו מתייחסים למקום של ילדים – ככאלה שצריך לעשות להם בייביסיטר עד שהם יהיו בני 18, ילכו לצבא ואז יעבדו? כבעיה של ההורים שלהם? כפרטים שלחברה כולה יש אינטרס שהן יגדלו בצורה הטובה ביותר ולכן משקיעה בכך משאבים? כי בינתיים, הם בעיקר האחריות של האימהות שלהם, שאמורות לעשות קסמים ולוודא שהם גם יוצאים נהדרים או לכל הפחות לא הורגים אף אחד, וגם לגנ׳גל קריירה. אולי פעם הבאה במקום לשאול ״למה את מחכה?״ תשאלו – מה שלומך, מה דעתך ומה היה יכול להקל עלייך. מבטיחה שנמצא שם את הפתרונות.