סטודנטים וסטודנטיות למשפטים באוניברסיטה העברית הצביעו אתמול נגד הקמת מחיצת הפרדה בנשף הריקודים השנתי. השאלה אם להציב מחיצה עלתה להצבעה בעקבות בקשה של סטודנטיות דתיות למשפטים שרצו מחיצה כדי שיהיה להן נוח לרקוד.
שאלת ההפרדה הפיזית של נשים דתיות מתחברת באופן כמעט אוטומטי לסוגיות של הדרת נשים כמו מניעת שירת נשים באוניברסיטת בר-אילן או הניסיון למנוע שירה בעיריית שדרות. הקישור חזק במיוחד בירושלים, שם מתקיימים כל הזמן מאבקים נגד הושבת נשים בסוף האוטובוס, הורדת צילומים של נשים משלטי חוצות ותחושה כללית ברחובות שאת צריכה כל הזמן להתכסות.
אבל הבקשה של הסטודנטיות האלו היא ממש לא כמו המקרים האלה של הדרת נשים. זה אולי נראה אותו דבר, אבל זה לא, מהסיבה הפשוטה שמדובר בבקשה של סטודנטיות דתיות להקים לעצמן מרחב שיהיה להן נוח, ולא בהסתרה ובהעלמה שלהן על-ידי גורמים בעלי כוח. זה לא מקרה של אוניברסיטה או עירייה שאומרת לנשים שרוצות לעשות משהו – אל תעשו, או גברים שלא מאפשרים לנשים לנכוח פיזית במקומות מסוימים. אלא, נשים שקמו והשמיעו את קולן את והצרכים שלהן. הן לא פוגעות או מונעות מנשים אחרות להשתתף או להיות בכל המרחב - אבל נענו באותה תשובה שנשים תמיד נענות בה – לא מגיע לכן מרחב. הסיבה – מאבק בדת.
לסרב לסטודניות זו הדרה הרבה יותר חמורה
ברור שהדרת נשים ואפליית נשים שמגיעה בגלל הדת זה דבר רע. נשים מורחקות מעמדות השפעה, נאמר להן ולגברים אחרים שאין להן מקום בציבור אלא רק מאחורי הקלעים והן מושטחות מלהיות בנות אדם שלמות לאוסף איברים שצריך להסתיר. התוצאות הן נשים שלא שותפות בקבלת החלטות עליהן, פגיעה בביטחון העצמי של נשים, רתיעה של נשים וגברים מהגוף הנשי וצמצום האפשרויות העומדות בפני נשים.
אבל זה לא המקרה כאן, למרות שסביר להניח שהגורמים בדת שמביאים להדרת נשים הביאו גם לבקשה של הסטודנטיות האלו לייצור עבורן מרחב נוח. זו תהיה טעות להסתכל על הדברים בצורה דומה, כי זה לזלזל לגמרי ביכולת של נשים לדעת מה הן רוצות כדי שיהיה להן נוח, למחוק את הקול שלהן ובעיקר לא לספק מענה לצורך אמיתי שלהן. מישהו באמת חושב שהסטודנטיות האלו יגיעו עכשיו לרקוד בנשף וירגישו בנוח? זו נראית לי כמו הדרה הרבה יותר חמורה מהדרת הנשים שנלחמים נגדה.
"אבל הן מפנימות את הדיכוי", אמרו רבות ורבים. אולי, אבל תגידו לי - מי מאיתנו לא מפנימה דיכוי? שתרים את היד מי שלא מורידה שיערות, לא באובססיה בגלל הדיאטה, לא עושה ויתורים בקריירה בשביל בן זוג או ילדים, לא שופטת יותר לחומרה נשים מאשר גברים ולא קראה לאשה אחרת "כלבה" או "פרחה". הדרך להוציא אותנו מזה היא לא לכפות עלינו לעשות משהו אחר, כי את זה כבר עושים לנו מספיק. אלא שנתמודד ביחד ונעבור תהליך ביחד. אבל מעבר לזה, לא בטוח שמרחבים מופרדים לנשים בחברה שהיא קשה לנשים, זה רעיון כזה רע שמעיד על דיכוי, לא רק לדתיות, אלא דווקא מקום של צמיחה אישית ונשית?
בגלל זה, את הקשיים שהובילו לצורך להקים מחיצות הפרדה צריך לפתור בתהליכי עומק ובשיתוף פעולה עם הנשים הדתיות, ולא לקיים הצבעה שמחליטה עליהן. הרי קבלת ההחלטה עליהן בלי לדבר איתן ולספק להן מענה היא התנהגות מאוד דומה לזו של אלה שמוחקים אותנו הנשים משלטי חוצות או מונעים מאיתנו לשיר. גם הם חושבים שהם יודעים מה יותר טוב לנשים. בטח אין פה מה להרגיש שהליברליזם, הפלורליזם והפמיניזם ניצחו. החילוניות ניצחה אולי, אבל יש לה מחיר עבור נשים מסוימות, מחיר שאותו אפשר היה לא לשלם בשיתוף פעולה עם הנשים הללו.
גם חילוניות יכולות ליהנות ממרחב נטול הטרדות
אבל בואו נקשה עוד קצת. מה עם הפגיעה בנשים חילוניות בגלל המחיצה? כן, אפשר לראות במחיצה תזכורת למסר המאיים שכל הזמן מרחף מעלינו, שאנחנו בסכנת היעלמות ודחיקה לשוליים, ואפילו פגיעה אוניברסלית בדרישה לחיים משולבים בין גברים לנשים. את הפתרון לזה הייתי מחפשת לא באמצעות מאבק נגד כל מה שמריח דומה לכפייה דתית, אלא, שוב, בשיתוף פעולה עם הנשים הדתיות, שיכולות להפוך לסוכנות שינוי בחברה הדתית נגד הדרת נשים.
חוץ מזה, חשוב לזכור שאין לנשים מניעה להיות במרחב המשותף בנשף הזה. יותר מזה, לא מופרך שגם הרבה נשים חילוניות שרוקדות במועדונים בתל-אביב בהם מטרידים אותן מינית, היו שמחות אם במקביל לחיסול ההטרדות המיניות היו מציבים גם מרחב בטוח עבורן בלי גברים.
יאללה נקשה עוד, מה עם נשים בזנות או חשפנות שרוצות לעבוד במקצועות האלה, האם צריך להקשיב גם לקול שלהן? אז קודם כל, רוב הנשים מגיעות ממצוקה כלכלית ומאלימות מינית. יותר מזה, הדיון על היציאה ממעגל הזנות צריך להיעשות בשיתוף פעולה איתן. לגבי הבודדות בודדות שבאמת רוצות לעסוק בזה, כאן אני מודדת את הפגיעה האוניברסלית בנשים אל מול הרצון שלהן ובוחרת בפגיעה. למה כאן אני בוחרת ככה ושם אחרת? כי העולם מורכב ולא כל דבר הוא זהה לאחר. הפגיעה שנוצרת בקיום זנות היא חמורה מאוד והמחיר שלה גבוה הרבה יותר מאשר הקמת מחיצת הפרדה בנשף ריקודים סטודנטיאלי.
מה שבטוח זה שהסוגיה היא מורכבת, והיא יושבת על מטענים פוליטיים כבדים ואנטי-דתיים של הדור שלנו שקיבל את התודעה הפוליטית שלו בתקופת ה"רק לא ש"ס" ושינוי. כשמסתכלים על סוגיות פמיניסטיות והצרכים של נשים צריך לאמץ ראייה מורכבת. זה קשה באקלים הפוליטי של היום, אבל זה הכרחי. אחרת, אנחנו לא נראה בכלל נשים דתיות בסביבה שלנו, אפילו לא מאחורי מחיצה.