עצמאות כלכלית, כלומר היכולת של אישה לפרנס את עצמה, היא אחת מאבני היסוד של הפמיניזם. אם אשה לא תלויה בגבר בשביל לספק את צרכי החיים הבסיסיים שלה, היא יכולה לעצב את החיים שלה כראות עיניה - מבלי להיות חייבת לאף אחד דבר: לא מין ולא כוח עבודה.
זה אולי נשמע קצת מיושן, היום ברור שלנשים יש רכוש משל עצמן והן לא נזקקות לחתימה של בעלים כשהן רוצות לקנות דברים, אבל הפערים הכלכליים עדיין קיימים. מספיק שנסתכל על הסיפור של אילן בן דב, שלפי אשתו קרן מיכאלי היא נדרשה לאישור שלו להוציא כסף מהבית; על איך אחרי גירושים מצבם הכלכלי של הגברים משתפר ושל נשים מידרדר או איך גברים מסוימים חושבים שאם הם שילמו על מישהי בדייט הראשון מגיע להם סקס בדייט השלישי.
מתעסקת באיפור? את כנראה טיפשה
חלק מהפערים בין גברים לנשים נובעים מפערי שכר, אבל הרוב דווקא מגיעים מחלוקת עולם התעסוקה למקצועות נשיים וגבריים. מקצועות נשיים, כמו הוראה, פסיכולוגיה, מנקות ומזכירות, נחשבות פחות יוקרתיים, והתגמול הכספי עליהן הוא נמוך יותר. נוסיף על כך שעולם התעסוקה שלנו כיום לא אוהב צעירים, בכל מגדר, כפי שמתארת בהרחבה צליל אברהם בסדרת כתבות מרתקת באתר זה. התוצאה היא שלהיות אשה צעירה שמנסה למצוא את דרכה בעולם התעסוקה, זה אחד הדברים היותר קשים בחברה הישראלית.
מאפרות בתחילת דרכן שייכות בדיוק לקבוצה הזו. למרות שמדובר באמניות שדואגות להתמקצע בלימודים ושמקפידות על החומרים שהן עובדות איתם לא פחות מהציירים המפורסמים ביותר, מאפרות ששוחחתי איתן סיפרו לי שהמקצוע שלהן נחשב למקצוע שטחי של "פרחות". אפשר לנחש את הסיבה לכך: התעסקות באיפור, כמו באופנה, היא התעסקות שטחית במראה חיצוני, דבר שלכאורה מעניין רק נשים. זה חתיכת פרדוקס: החברה מצפה מנשים להיות יפות ומנגד מלמדת שנשים יפות הן טיפשות. כתוצאה, גם כל מי שעוסקת בתחום שקשור ליופי, עוסקת בסוגיות שטחיות ולא חשובות.
זו כנראה הסיבה לכך שאחד מאפיקי הפרנסה העיקריים של מאפרות מגיע גם הוא מתעשיית הביוטי: איפור כלות בעיקר, אבל גם איפור לאירועים, סדנאות איפור, איפור תדמית והטרנד החדש: איפור נערות לפני נשפי סיום. כיום כבר לא מספיק לקנות שמלה יפה וללכת ליהנות עם הדייט, אלא, מספר נערות מתאחדות יחד, מזמינות מאפרת אליהן ומשלמות כמה מאות שקלים כל אחת כדי שמאפרת תאפר אותן בצורה מקצועית. אבל למרות הדרישה למאפרות - הן באופנה, בטלוויזיה או בהפקות האינטרנטיות והן בקרב נשים רגילות, המאפרות לא מצליחות להתפרנס בעבודה הזו. איך זה יכול להיות?
עם קרדיט לא הולכים למכולת
שוק האיפור הוא שוק אפור. לא במובן הפלילי, אבל כן במובן שהעובדה שהמאפרות הן ברובן הגדול עצמאיות, מאפשרת לעגל פינות ביחס אליהן. לדוגמה, גורמים מסוימים בתעשיית הבידור והתוכן, מנצלים את הקושי של המאפרות והמאפרים לשווק את עצמן ואת הצורך של מאפרות מתחילות לבנות לעצמן שם - ומזמינים אותן לעבוד תמורת קרדיט או קבלת צילומים לתיק העבודות. רוית אסף, בעלת רשת בתי הספר לאיפור ומקצועות היופי ואשה שמתגאה בשיתופי הפעולה הנרחבים שלה עם גורמים בתעשייה חושבת שמדובר במערכת יחסים של ווין-ווין. התגמול, לדבריה, מגיע בהמשך ובעיקר, מעולם הכלות האירועים, שם נמצא הכסף הגדול. אבל אי אפשר לוותר על ההפקות, כי הן "חלק בלתי נפרד מהקידום המקצועי כמאפרת. את חייבת להיות שם".
זו כנראה אמירה נכונה, לפחות בחלקה, אבל המציאות היא שדה-פקטו המאפרות עובדות בחינם עבור גופים שמרוויחים כסף מהעבודה שלהן מבלי לשלם להן. מדובר בגופים גדולים כמו עיתונים, ערוצי טלוויזיה, מגזינים ותכניות בוקר שמנצלים את העובדה שהמאפרות מחפשות דרך להבליט את עצמן בשוק המוצף. בשיחות שערכתי עם מספר מאפרות, רבות מהן מבקרות בראייה לאחור את הדרישה לעבוד תמורת קרדיט, וכי היום לא היו משתפות עם זה פעולה.
קראו גם: כסף משלך: את חייבת לחסוך כדי להעיף את המניאקים מחייך
צריך לציין שלא מדובר בבעיה בלעדית של מאפרות. גופים גדולים וסלבס מחפשים יותר ויותר אנשים שיעבדו אצלם בתמורה לקרדיט במקצועות אמנותיים ויצירתיים שונים: החל מסטיילינג ואיפור ועד לכתיבה ועיצוב גרפי. זה כמובן המשך ישיר לשימוש של גופים שונים בסטאז'רים בחינם או בתשלום מגוחך, כמו במקרה של פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות. אך למרות שמדובר בבעיה תעסוקתית-דורית, הניצול רב יותר במקצועות הנחשבים לנשיים. למה? כי העבודה של נשים פחות נחשבת, כי מנשים מצופה לעבוד בחינם או בהתנדבות לטובת הכלל, כי נשים הן מפרנסות משניות ועוד שלל תירוצים אחרים.
מעבר לסוגיה מוסרית בעבודה תמורת קרדיט, יש גם בעיות טכניות יותר. למשל: שם המאפרת לא תמיד מאיית נכון, ואפילו הצילומים שהבטיחו לה לא תמיד מגיעים. אחת המאפרות שראיינתי לצורך טור זה מספרת שאחת מסוכנויות הדוגמניות הגדולות בארץ, הידועה בהתנהלות הבעייתית שלה, הביאה במרמה מאפרות ליום עבודה לכל דבר ועניין - אך הציגה זאת כחלק מתהליך של ראיון עבודה. לאחר שאותה מאפרת פנתה לסוכנות לבקש את הצילומים לקטלוג שלה, ולא נענתה - היא העלתה את סיפורה בפייסבוק. מאוד מהר גורמים מאותה סוכנות איימו עליה בתביעת דיבה. הרי לא רק שקל לנצל נשים - קל גם לאיים עליהן.
חברות הפקה תאבות בצע, ושוטף פלוס תשעים
גם כשמאפרות מוזמנות לעבוד כדת ודין תמורת תשלום, הן נתקלות בלא מעט ניסיונות לנצל אותן. כך למשל עם חברות הפקה המארגנות ימי הפניניג שונים כמו ימי הולדת או ימי כיף משרדיים. מאפרות מספרות על תשלומים מגוחכים מחברות הפקה, כמו 100 שקלים לשעה, או 1,200 ליום מבוקר ועד לילה. זה אולי נשמע הרבה, אבל חשוב לזכור שמדובר בעצמאיות שמשלמות מע"מ, ביטוח, נסיעות, שהחומרים שלהן יקרים ושלעתים הן נאלצות לעבוד שעות רבות בשמש.
יותר מזה, התשלום לשעה לא מתחשב באילוצים שונים, כמו לדוגמה כאשר מאפרות נדרשות להישאר מעבר לשעות שהוקצבו כי נשארו "רק שלושה ילדים" בתור, או כשלקוח של חברת הפקה רוצה לראות שהכל עומד שעה לפני הזמן. על הזמן הזה הן כמובן לא מפוצות. חלק מהסיבה לניצול הוא רדיפת בצע, אבל גם בגלל שהן מגיעות לעבודה דרך קבלני משנה או קבלני משנה משנה, שכל אחד מהם גוזר קופון בדרך. כלומר, הרבה אנשים בשרשרת עושים כסף על גב העבודה שלהן.
בעיה נוספת שאיתה מתמודדות המאפרות, ואיתן הרבה עצמאים בתעשייה, היא בעיית התשלום בשוטף פלוס. כעצמאיות, הן עובדות בהפקות אך מקבלות את הכסף רק כעבור שבועות רבים או חודשים. בפורים, לדוגמה, יש דרישה גוברת למאפרות ורבות מהן עובדות מבוקר עד לילה. אבל, הן רואות עמל לשכרן רק כעבור חודשים. לעתים קרובות מדי, התשלום גם מגיע רק אחרי שהן רודפות אחרי המפיקים בדרישה לקבל את מה שמגיע להן. לא ניתן לתאר את זה אחרת מאשר זלזול בעבודה שלהן ובאמנות שלהן. על שעות הרדיפה אחרי התשלום, אף אחד לא משלם להן כמובן.
הפתרון? חייבות להתאגד
אחת הדרכים להתמודד עם הבעיות היא להקים איגוד של מאפרות. הן יכולות לפעול ביחד כקבוצה ולשפר את תנאיהן. מאיה לי הקימה שתי קבוצות בפייסבוק למאפרות ציורי פנים. הראשונה היא למאפרות, צלמים ולקוחות שמאפשרת מציאות עבודה. השנייה היא רק למאפרות ציורי פנים, והיא מהווה מרחב שיח בטוח עבורן. בקבוצה, הן חולקות טיפים, שואלות שאלות וגם מחליפות חוויות של ניצול. המידע שעובר בקבוצה מייצר אצלן כוח אל מול מפיקים שמנסים לנצל אותן ולשלם סכום מגוחך עבור העבודה שלהן. היו מקרים שבהם מאפרות לא הסכימו לעבוד עם גופים מסוימים כי שמעו סיפורים מנשים אחרות על ניצול. ככל שיותר מאפרות לא מסכימות לתנאים נצלניים, ככה חברות ההפקה ישלמו להן את מה שמגיע להן.
יכולת המיקוח כקבוצה של עצמאיות היא חשובה מאוד, במיוחד כשאין כמעט מקומות בהם מאפרות יכולות לעבוד כשכירות. האופרה הישראלית, לדוגמה, היא אחד המקומות היחידים שמעסיקה מאפרות כעובדות שלה. אולם, תנאי העבודה שם הם מגוחכים. מאפרות מקבלות 25-30 שקל לשעה ועובדות לפי שעות ההצגה. אמנם, הן לא עצמאיות ולכן לא נדרשות לשלם מע"מ, יש להן מעסיק שמשלם עליהן ביטוח לאומי ומספקים להן את החומרים והן מאוד אוהבות את מקום העבודה שלהן - אבל ההעסקה הזו במשמרות חלקיות לא מאפשרת פרנסה מהעבודה הזו ודורשת מהן להשלים הכנסה במקומות אחרים.
אחת ההמסקנות שעלולה לצאת מהכתבה הזו היא שיש הצפה בשוק של מאפרות ואין מספיק עבודה לכולן. בגלל זה, יש שיגידו, יש תחרות מאוד גדולה בין המאפרות והן מסכימות לעבוד בחינם. אך זו לא ההסתכלות הנכונה. עבודה לא צריכה להיעשות בחינם. אם יש הצפה צריך לבחור את המתאימה ביותר ולשלם לה, כמו שעושים במקומות אחרים בהם יש ביקוש. וזו לא רק בעיה של מאפרות בתחילת דרכן. רווית מדגישה כי דווקא הוותיקות הן אלה שפרנסתן נפגעת מאחר שמקומות העבודה מעדיפים לקחת מאפרות מתחילות ולשם להן בקרדיט במקום בכסף.
יש לנו פה מצב שבו נשים מונצלות פוגעות בנשים אחרות, וכשהן כבר יכולות לקבל תשלום כספי - הוא מגיע מצד נשים שמופעל עליהן לחץ להיות מטופחות ומאופרות. אם המאפרות היו מתוגמלות כמו שצריך, הן כנראה לא היו נדרשות לבקש סכומים כל כך גבוהים לאיפור כלות.
מי רוצה בכלל להיות מאפרת?
אז למה באמת נשים רבות הולכות למקצוע הזה? אחת הסיבות היא שהלימודים הם קצרים. בעולמנו אין זמן לבנות מקצוע, צריך לעבוד. סיבה שנייה קשורה גם לאימהות, והיא שמדובר בעבודה גמישה. מאפרות רבות הדגישו בפניי את האפשרות שלהן להיות אימהות בשילוב המקצוע. סיבה שלישית היא ששוק התעסוקה הישראלי לוקה בחסר עבור כולם, ובמיוחד לנשים. מעטות האופציות האחרות שעומדות בפני נשים, בוודאי כאלה שמאפשרות להן להתפרנס, ולא בטוח שהאופציות האחרות הן הרבה יותר טובות מבחינת תנאים. בעבודה הזו, לפחות, הן עובדות במשהו שהן אוהבות, ועם לקוחות שנעים להן איתן.
מעניין כתוצאה גם לחשוב איך המאבק באידיאל היופי משפיע גם הוא על נשים. ברור שהמאבק נועד למנוע את ההתעסקות האובססיבית במראה, אבל מאידך נשים רבות מתפרנסות ממנו. לא רק באיפור, אלא גם בקוסמטיקה, ציפורניים ומקצועות נוספים. בגלל זה, המאבק במיתוס היופי צריך לבוא גם יד ביד עם מאבק לשינוי שוק התעסוקה והמקצועות הזמינים בפני נשים. אם נחזור להתחלה על הצורך בעצמאות כלכלית מגברים, אז זו גם עצמאות ממערכת גברית, כזו שתאפשר למאפרות ולשאר הנשים להיות עצמאיות באמת.
בהכנת הכתבה השתתפו: יעל פלד, זיו חדד, דנה בר צורי, ענבל רוטנברג' ומאי לי.
.