טיילור סוויפט, לינה דנהאם, ביונסה, מיילי סיירוס, איימי שומר; ועכשיו גם קיילי ג'נר מצטרפת לרשימה המכובדת הזו של סלבס-על שקוראות לעצמן פמיניסטיות. בראיון למגזין "גלאמור", ג'נר סיפרה לאחרונה שהיא פמיניסטית כי היא אשה צעירה, כי היא לא תלויה בגבר או באף אחד אחר, כי היא עצמאית כלכלית וכי היא מהווה השראה לנערות צעירות שרוצות להיות עצמאיות. זה מסר חשוב בעולם שבו מעודדים תלות כלכלית של נשים בגברים ואז מאשימים אותן שהן מניפולטיביות רודפות בצע.
הפמיניזם הפך לטרנד ולמיינסטרים מעבר לים, ולא רק בקרב הסלבס. האהבה לראש-ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, לא נובעת רק מהמראה שלו אלא בעיקר מתמיכתו בפמיניזם ואמירתו שהוא פמיניסט. בארה"ב, הבחירות נסובות בין השאר על שאלות של פמיניזם: היחס המבזה של דונאלד טראמפ לנשים, האם הילארי קלינטון ראויה לתמיכה של נשים כי היא אשה או שעליה להוכיח את עשייתה למען נשים, ומדוע הדור הצעיר של המצביעות הדמוקרטיות דווקא מאמין שסנדרס ידאג לזכויות של נשים יותר מקלינטון?
כמו שקורה ככל שתנועה פוליטית גדלה, יותר נשים רואות את עצמן חלק ממנה ורוצות לייצג אותה. אבל האם כל אחת יכולה לעשות את זה? קיילי ג'נר למשל מקדמת עצמאות כלכלית - אבל באותה נשימה היא מצטלמת בגוף חשוף ועושה סלפי בשפתיים מבורווזות ומנופחות. מיילי סיירוס מקדמת זכויות להט"ב ומאתגרת את החלוקה המגדרית ל"נשים" ו"גברים" - ומצד שני היא מצטלמת בעירום ובתנוחות מיניות ופרובוקטיביות. כן, הנשים הללו מקדמות פמיניזם - אבל במקביל הן מקפידות להציג את המיניות שלהן לראווה לעיניי הגברים, שזה כמובן סטנדרט נשי שפמיניסטיות נאבקות נגדו.
סלפי ככלי פמיניסטי
על פניו, קצת קשה להגיד שהמפורסמות האלה תורמות לפמיניזם. הרי גם ג'נר, גם סיירוס ואפילו ביונסה המלכה גורמות לנשים להמשיך ולהרגיש רע עם עצמן כי הן לא מספיק יפות, רזות, חלקות או צעירות. ג'נר למשל מעודדות צעירות, גם אם לא באופן יזום או ישיר, להגדיל את השפתיים שלהן בטיפולי הזרקות. הלחץ רק גובר כאשר הנשים האלו הופכות להיות הפנים של הפמיניזם. אז המסר שעובר הוא, אפילו אם את מקדמת זכויות נשים, את עדיין חייבת להיראות טוב, אחרת אין לך זכות קיום (ורק תנסי להיות פמיניסטית לא נאה).
אבל, אם ניקח כמה צעדים אחורה כדי לראות את התמונה בצורה ברור יותר - נוכל לגלות עוד כמה דברים. למשל, שאפשר להסתכל על הנשים האלו כנשים שלוקחות את המיניות שלהן בידיים שלהן ומקבלות עליה החלטות בעצמן. הן נשים חזקות - והן גם מיניות, והן מראות שהדברים האלה לא סותרים. אולי הם אפילו משלימים.
בהקשר זה גם הסלפי הופך להיות כלי פמיניסטי. במקום שרק יצלמו את המפורסמות מנקודת מבט גברית (כלומר, מנקודת מבט שהופכת אותן לחפץ מיני לעיניי המתבונן), הן שולטות על הצילום. חלק מהן אפילו מנצל את הסלפי כדי להראות גם את הצדדים הפחות יפים שלהן, אלה שהופכים אותן ליותר אנושיות.
מיילי סיירוס, לדוגמה, מעלה לפעמים סלפים של החצ'קונים שלה. אז אולי היא גורמת לתחושה רעה כשהיא מתנועעת בעירום באתר בנייה, אבל מצד שני היא מנכיחה שמאחורי האיפור והפוטושופ עומדות נשים אמיתיות שלא תמיד נראות מושלמות.
רוצה להיות פמיניסטית? יש רק תנאי אחד
אז מה, עכשיו כל אשה שמצהירה על עצמה שהיא פמיניסטית היא כזו, בלי קשר למה שהיא עושה? האם חשפנית נגיד, יכולה להיות פמיניסטית? אז תנו לי להפתיע אתכם: דווקא הנשים שעובדות במקומות שהכי מנצלים בהן נשים, כמו חשפנות או זנות, יכולות להיות הכי פמיניסטיות. הרי מדובר בנשים שמנסות לקיים את עצמן בעודן חוות על בשרן את הדיכוי המגדרי בתצורתו הקשה ביותר.
יתרה מכך, רובן שם כי הן נפגעות אלימות, אין להן ממש אופציות יציאה אלא להיפך – מסלול ברור של הידרדרות לפניהן. אבל הדבר הכי חשוב הוא שלא מדובר בנשים שבמעשיהן פוגעות בנשים אחרות. את האצבע המאשימה לקיום התופעות האלה צריך להפנות לצרכנים ולממשלה שמאפשרת את זה, לא לנשים.
לפי המבחן הזה ג'נר בהחלט יכולה להגדיר את עצמה פמינסטית: ספק אם הסלפיז שלה נועדו כדי לפגוע בנשים אחרות. בתכל'ס, כל מי שאומרת שהיא פמיניסטית או לוקחת חלק במאבק הפמיניסטי, ברוכה הבאה. שכל אחת תעשה את מה שהיא יכולה. לתפיסתי, תנאי הסף העיקרי לפמיניזם הוא היחס שלך לפגיעה בנשים בכל הקשור לניצול מיני. אחד המאבקים הכי חשובים של היום הוא הפסקת הדיכוי דרך מין וחשיפת פניה של תרבות האונס. מי שמשתפת פעולה עם זה, עושה נזק גדול.
הכוונה היא לאותן נשים שיוצאות שוב ושוב נגד נפגעות תקיפה מינית, מסרסרות בנשים, תומכות בפורנוגרפיה וכו'. אלה צריכות לחשב מסלול מחדש או להחזיר לאפסנאות של האי לסבוס את הכובע המחודד, המטאטא, החתול והחד-קרן. את לא יכולה להיות פמיניסטית אם את פוגעת בנשים אחרות. נקודה.
למה בישראל יש פחות סלבס פמיניסטיות?
אחרי הדיון הפילוסופי הזה, עדיין השאלה היותר מעניינת היא מדוע נשים רבות עדיין לא קוראות לעצמן פמיניסטיות. לעומת ארה"ב, בישראל הטרנד הזה של הפמיניזם לא ממש תפס בקרב הסלבס מדגם כחול-לבן. למרות שהשנים האחרונות יצרו מהפכה ביחס לנשים ולפמיניזם – קבוצות ועמודי פייסבוק, סיקור תקשורתי ואפילו טור פמיניסטי שבועי במאקו, הסלבס שלנו עדיין בורחות מהמילה הזו.
מעניין לראות אבל שנשים שצמחו מתוך הרשתות החברתיות, כמו חנטל או עדן אברג'יל, או מחוץ לברנז'ה הסלבית של דוגמנות שלרוב שמורה לנשים, כמו הקומיקאיות תום יער ורות אלבז והכותבות גלית חוגי ונועה ארנברג, מרגישות יותר בנוח עם התפיסות האלו. זאת בניגוד לנשים שגדלו בלב התעשייה, כמו בר רפאלי או ג'ודי ניר מוזס שלום. כנראה שזה מעיד על פערים שעדיין קיימים בין השטח לבין הברנז'ה ה"מסורתית".
נראה שהתעשייה כמעט לא מאפשרת לנשים בה לתמוך בפמיניזם, ורק התזוזה שלהן ממנה מאפשרת משהו אחר. שתי דוגמאות בולטות הן נינט וגל גדות. נינט אמנם גדלה מתוך התעשייה אבל היום בועטת מבחוץ וגם היא מצהירה על עצמה שהיא פמיניסטיות. גל גדול היא מיינסטרימית מאוד, אבל רק המעבר לחו"ל יצר אצלה שינוי בתפיסה. אם לפני מספר שנים היא יצאה נגד פמיניסטיות, אז מאז שלוהקה לתפקיד וונדר-וומן בארה"ב היא כבר מדברת הרבה יותר באהדה על נשים שפועלות אחת למין השנייה. אולי זה אקט שיווקי לקידום הסרט, אבל אז מה, זה עובד. חוץ מזה יכול להיות שההצהרות הקודמות שלה היו אקטים שיווקיים כדי לשרוד בביצה.
שורה תחתונה, יש ערך מאוד גדול להצהרה שאת פמיניסטית. אבל, יש ערך עוד יותר גדול בלקיחת האחריות על החיים שלך, להתנגדות ותמיכה בנשים אחרות. אם את עושה את זה, את פמיניסטית אחותי.