אחיות שמושפעות ומתחרות זו מזו, בייחוד תאומות זהות, הן תופעה מוכרת וידועה, אבל התאומות הבריטיות מריה וקייטי קמפבל, לקחו את זה למקום מסוכן במיוחד: בעשרים השנים האחרונות השתיים, רופאות מוסכמות בעיסוקן, מדרבנות זו את זו להרעבה עצמית במסגרת ברית שכרתו ביניהן בצעירותן. התוצאה, כצפוי, היא אנורקסיה קשה, שלדברי התאומות, גרמה להן לאבד את הכל בחיים. "איבדתי את העבודה שלי, את החיים שלי, את הבית שלי", התוודתה מריה יום לפני כניסת השתיים לקליניקה טיפולית, שמבחינתן היא המוצא האחרון להירפאות מהמחלה.
"הבנות כבר התחילו להתעגל"
הכל התחיל כשהשתיים, בנותיהן של זוג אינטלקטואלי ומכובד, היו בנות 11. אלה הקשיבו לשיחה שהתנהלה בין הוריהן שנסובה סביב התבגרותן של השתיים. "הבנות האלה הופכות לנשים קטנות נכון? הן כבר התחילו להתעגל!", אמר האב בתמימות. הבעיה הייתה שבמקום להניח מאחוריהן את ההערה האגבית הזאת, כפי שרוב האנשים היו עושים, השתיים החליטו "להעניש את ההורים" על כך שהאשימו אותן בנשיות.
"ההערה של אבא הרתיחה אותנו", סיפרה קייטי, "אני זוכרת שצרחתי עליו: 'אני בחיים לא אקבל מחזור!'" ולמרבה האירוניה האכזרית, היא ואחותה, כיום נשים בנות 33, עומדות באיום הקשה. "הרופאים אמרו שכדי לקבל וסת נצטרך להעלות במשקל, אבל לא הקשבנו להם".
הילדות הקטנות, שעד אז היו נורמאליות לחלוטין, הגיעו למסקנה שאם יפסיקו לאכול, הן יירדו במשקל, והירכיים המתעגלות שלהן ייעלמו. כמו כל האנורקטיות, גם התאומות לבית קמפבל נמצאות בסבל תמידי. "זה כמו שרשרת כבדה שקשורה לי לרגל", אמרה מריה, שגובהה 1.67 ומשקלה עומד על קצת מתחת ל-38 קילוגרם, "אני כבר בקושי יכולה ללכת", השלימה קייטי, שהיא באותו גובה בדיוק אך משקלה נסוג אט-אט אל מתחת לשלושים קילו. "הגב שלי כואב, דפיקות הלב שלי לא סדירות, ואני סובלת מאוסטיאופורוזיס ובעיות בלבלב ובכליות".
"לאף אחד לא היה סיכוי נגדנו"
מצבן של השתיים, לפי עדותן, החריף כשעברו מבית ספר ציבורי לחטיבת ביניים פרטית. "יום אחד שקלו אותנו, והיה עוד זוג תאומות שהיו רזות מאיתנו", סיפרה קייטי, "הן גם היו יפות יותר ופופולאריות יותר, ואני ומריה הרגשנו מאוד לא בנוח בבית הספר החדש". השתיים שהושפעו גם מאמן הרזה מאוד, החליטו לנהל יומן אכילה מפורט, בו רשמו את כל מה שאכלו מדי יום, וגם דאגו להתעמל באובססיביות. "היינו עושות חמישים בריכות מדי בוקר", סיפרו, וגם הודו שכיוון שהיו מחויבות כל כך למטרה – לאף אחד לא היה סיכוי נגדן, ובטח שלא לאמא המודאגת ששמה לב לירידה הדרסטית.
המצב הידרדר מאוד לאחר שעזבו את הבית לטובת לימודי רפואה. הן ניזונו מכוס קפה ביום ושקית קטנה של כפתורי שוקולד מריר, עד שבבית הספר שמו לב לירידה הדרסטית במשקל, וקייטי אושפזה בבית החולים. "אני זוכרת שאחד הרופאים אמר שגם אני רזיתי מאוד, אבל לא כמו קייטי", אומרת מריה, "אמרתי לעצמי, אין מצב שקייטי מנצחת אותי. הרעבתי את עצמי, וירדתי יותר מעשרה קילו". התחרותיות הזאת הובילה את הרופאים להחלטה לאשפז את מריה בבית חולים אחר. התאומות קיבלו אוכל בשווי של 3,000 קלוריות ביום דרך זונדה, אבל דאגו להקיא בסתר. "הרגשתי שאני אבגוד בקייטי אם אני אוכל משהו", אמרה מריה.
כיום השתיים, שסיימו לימודי רפואה, מתגוררות ביחד בדירה אחת. הן לא עובדות (קייטי לא עבדה מעולם), והן נתמכות בידי הוריהן, מעולם לא היה למישהי מהן חבר, וחלומן להביא ילדים לעולם יתגשם אך ורק אם מדד ה-BMI שלהן יעלה מ-12 לרמה נורמאלית של 20.
כמוצא אחרון השתיים עומדות כעת בפני אשפוז כדי לנסות, ולהציל את עצמן ממוות. "אשפוז מבחינתי משול לכלא", הוסיפה קייטי, "לא ישנתי כבר כמה לילות מרוב לחץ, אבל אני יודעת שזאת הפעם האחרונה שלנו באשפוז. אנחנו חייבות להחלים".