כידוע, פאולה רוזנברג עוסקת כבר שנים בנושא דימוי גוף, ובסרט "כמו שאת" שיצא בשבוע שעבר (קשת 12), עוסקת המנחה בסטנדרט הגופני בעידן הרשתות החברתיות. שבועות לפני יציאת הסרט פרסמה פאולה בחשבון האינסטגרם תמונה שלה עם הכפשות ששמעה מהסביבה על גופה. התגובות לא איחרו לבוא, וקבוצת נשים מכל הגילים החליטו להצטלם חשופות גם כן, ולכתוב על גופן הערות ששמעו לאורך חייהן, בהשראת התמונה של פאולה.
הבוקר התארחו אצל פאולה ולירון לימור פליגלר חזן וורד דנוס, שתי נשים שלוקחות חלק באותה מחווה המרגשת. "בכיתוב על הגוף של פאולה יש משהו יפה ועוצמתי בעיניי, עם מסר חד וברור שמאוד התחברתי אליו. ביום צפיית הסרט, חברה שלי, נילי מרגי, פנתה אלי עם הרעיון למחווה הזאת, לא היססתי לרגע והיה לי ברור שאני שם – כהזדהות. רציתי לשמש דוגמא והשראה, והיה לי חשוב לכתוב על גופי את המילה 'שלמה'", חושפת ורד בגילוי לב, "לא תמיד הרגשתי כזו עם עצמי או אהבתי את מי שאני. כיום, נורא מובן מאליו שבחורה שהיא רזה – היא יפה. שנים רבות לא חשבתי על עצמי שאני שווה ויפה, אז פיתחתי הפרעות אכילה – הייתי אנורקסית ובולמית כנערה".
אבל דווקא בשנים האחרונות, מהמקום הקשה אליו הגיעה, התגברה ורד על הפרעות האכילה, ויצאה לדרך חדשה עם תחושת ניצחון וקבלה עצמית. "אני מרגישה שלמה עם הגוף שלי, אני אוהבת את עצמי, לא את כל החלקים, אבל אני שלמה איתם בהחלט. הגוף הזה שאני כל כך הזקתי לו והתעללתי בו בשנים ההם – בסופו של דבר עושה בשבילי הרבה והוא אף פעם לא איכזב אותי. החלום שלי היה להיות אמא, והייתי בטוחה שלא אצליח בגלל הנזק הגופני, אבל היום אני אמא לארבע בנות".
"צריך לנתק את האושר מההישגים שלנו בחיים. אבל לא תמיד הצלחתי לעשות את זה", משתפת לימור את פאולה וליאון, "אמנם במהותי אני אדם שמח ואופטימי, אבל אם הייתם חוזרים שנים אחורה, הייתם מוצאים רק שחור בארון שלי. אני סובלת מהזעת יתר ועל בגדים בהירים רואים הכל – אז התפיסה שלי הייתה שעם שחור רואים פחות – זה גם מרזה ומטשטש פגמים. בלידת הבן שלי היו לי קשיי הנקה וזה הכניס אותי לסוג של תסכול גם בתור אישה, ובתור אמא אמרתי 'אפילו את זה אני לא מצליחה לעשות' – נכנסתי עמוק לדיכאון, פתחתי את הארון שלי והוא היה קודר. אמרתי לעצמי 'אני אדם שמח, אופטימי והארון שלי לא מדבר אותי' – וזה היה תחילת התהליך שלי".
המחווה שעשו הנשים לתמונה של פאולה גרמה לכל אחת מהן להגיע למסקנות אישיות ומשותפות בנוגע לדימוי גופן. "קודם כל כתבנו את מידת המכנסיים שלנו והוספתי על עצמי את הביטוי 'מאושרת'", מספרת לימור, "כי בסופו של דבר האושר שלנו לא תלוי במידת המכנסיים. אמנם אף אחד לא אמר לי אף פעם 'ואו, המידה הזאת יפה עלייך', אבל זו תפיסה חברתית שאנחנו נמצאות בה ביומיום. נכון, אנחנו נכנסות לתא מדידה והמכנס קטן עלינו, ואנחנו מתבאסות או מרגישות בושה, אבל זו רק מידה. האושר הוא לא בגלל המידה שלי, אלא בגלל הילדים שלי, בגלל מי שאני".
התגובות שקבלה לימור על החשיפה הגיעו במהירות, אבל תגובה אחת משכה את תשומת ליבה יותר מכולן: "מישהי כתבה לי 'אין לך זכות, את רזה, אשכנזייה עם עיניים ירוקות'. אז בעצם אני צריכה להיות מתוסכלת כי אני לא מספיק שמנה ואסור לי להרגיש לא יפה לפעמים?" אמרה, "השבתי לה שהיא לא מכירה את תחושת דימוי הגוף שלי ואת מה שאני עוברת. אישה יכולה להיות במשקל מאוד נמוך עם דימוי גוף שלילי, ואישה יכולה להיות לא אשכנזייה, בלי עיניים ירוקות, ומלאה".
פאולה, שבעצמה קיבלה לא מעט תגובות על גופה, רוצה להבהיר: "דימוי גוף לא קשור לאיזו מידה אתה במכנסיים, אלא לחוויה פנימית שיכולה להיות נוראית במידה 34, וחווית דימוי גוף טובה במידה 48. להגיד שאין לאישה זכות לחשוף את מה שהיא מרגישה כלפי גופה בגלל המידה שלה, זה בדיוק כמו להגיד שאין לאישה זכות בגלל שהיא שמנה או רזה – לכולם יש זכות".