קצת לפני יום כיפור, על רקע פרשת הניצבים והחשדות להטרדות מיניות במשטרה, פרסמה שני שטלריד, 40, מורה לאנגלית ויועצת נדל"ן ואם לשניים, סטטוס שזעזע את אמות הסיפים, גרף יותר מעשרת אלפים לייקים ושותף יותר מ-750 פעמים ברשת הפייסבוק. "הכל התחיל כשחבר פייסבוק שלי כתב סטטוס בדבר פרשת הניצבים". היא מספרת ל-makoנשים הבוקר, בין עשרות טלפונים, הודעות ונוטיפיקציות ששוטפות אותה. "מישהי ענתה לו תגובה מטופשת בקשר לבגדים שנשים לובשות וכביכול מעודדים אונס, ואני פשוט הרגשתי שאני לא יכולה לשאת את זה יותר. אין שום קשר בין אונס לסקס, אונס הוא פשע אלים שמי שמבצע אותו נהנה מתחושת ההכרעה והכוח שהוא מפעיל על הקרבן, בלי שום קשר למה הקרבן לובש או לובשת. באותו רגע החלטתי לחשוף את הסיפור האישי שלי, בלי לחשוב יותר מדי. פשוט ישבתי וכתבתי בשטף, ותוך פחות משעה הפוסט היה באוויר".
עוד בערוץ הנשים:
>> צילומים נשיים מעצימים
>> תובעת מיליונים מהרופא שכרת את שדיה בטעות
"ניצבים, מאחלת לכם מוות של בדידות"
בפוסט הקשה והמצמרר נכתב: "הייתי בת 19 כשחשבתי שהוריי ימצאו את הגופה שלי במיטה זרה. הייתי בת 19 כשהוא אנס אותי. הייתי בת 19 כשהוא פוצץ את הבטן שלי והרגליים במכות. הייתי בת 19, כשנכנסתי למקלחת של חמש שעות. הייתי בת 19 עם סימנים כחולים וסגולים מתחת למדים. כשישבתי עם אמא שלי לארוחת בוקר בבוקר של אחרי. הייתי בת 19, כשיום אחרי, פניתי לעזרה בבסיס. הסרן שאנס את הרב״טית. הייתי בת 19, כשהקב״ן של הבסיס ביקש שאשתוק.
זו הייתה תקופה אחרת. לא כמו היום.
הייתי בת 19 ושתקתי. הייתי בת 19 כשיומיים אחרי האונס עזבתי את הבית, כי לא יכולתי להתמודד עם לספר להוריי.
הייתי בת 21, כשהחלטתי לטפל בזה. לטפל בעצמי והלכתי לפסיכולוג. הייתי בת 31 כשהתנדבתי ב״שוברות שתיקה״ ועזרתי לנערות שעברו תקיפה מינית ואונס.
היום אני בת 40 וקצת. האדומים והכחולים נעלמו לפני המון שנים. אני אישה מבורכת בחיים מלאים, באושר ומוקפת באהבה. הצלקות הפנימיות שקטות. אך קיימות. זה חלק ממני לנצח נצחים.
פרשת הניצבים. ניצול המעמד שלך לצרכי תקיפה מינית ואונס. אני הפסקתי לשתוק לפני המון שנים. ובטח שלא אשתוק עכשיו. עוד ניצב שנחשד באונס פרש. אוהבת את המילה פרש בהקשר הזה. אותן אותיות של רפש. תפרשו, ניצבים, תפרשו. מאחלת לכם מוות של בדידות. כי זה הדבר היחיד שמגיע לרוצחי נפש שכמותכם.
פעם, כשהייתי כותבת דברים בהקשר הזה, ידיי היו רועדות. לחשוף. החשיפה. ההתערטלות של הפצע שלי. היום, אין בי טיפת בושה. היחידים שצריכים להתבייש הם התוקפים הארורים. לא אנחנו. והלוואי ונשים תזעקנה אמת".
"ילדיי יודעים בדיוק מה עבר על אמא שלהם"
מרגע פרסום הפוסט, התחילה סערה ששני לא דמיינה מעולם. "בימים האחרונים, אני לא ישנה, לא אוכלת, רק מנסה להספיק לענות לכל ההודעות והשאלות. אני מקבלת תגובות שמטלטלות את עולמי – אחת מהן הגיעה מאישה בת 65, שסיפרה לי שרק עכשיו, אחרי 40 שנות נישואין, גילתה לבעלה שעברה אונס בצעירותה . זה נפוץ הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, פשוט אין אישה שלא עברה הטרדה, תקיפה או אונס, ויש גם לא מעט גברים שפנו אליי וסיפרו לי שנפגעו ופשוט הסתירו את זה במשך שנים".
שני היא אמא לבן 17 ובת 12, שיודעים בדיוק מה עבר על אמא שלהם. "כשהעליתי את הסטטוס, בני הבכור אמר לי שהוא עומד מאחוריי ותומך בי במאה אחוז. חוץ ממנו יש לי גם בת, ואין דבר בעולם שמבעית אותי יותר מהמחשבה שמישהו יפגע בילדה הבריאה והנהדרת שהיא, וגם היא כמובן יודעת מה עבר עליי ומעורבת בסערה האחרונה.
הסטטוס הנדיר בכנותו ובעצמתו נגע להמוני אנשים, ששיתפו את שני ברגשותיהם. אתמול היא כתבה סטטוס נוסף, שלקח צעד קדימה את בקשתה מהקרבנות להפסיק להתבייש.
"כולנו אותיות.
כתבתי את הסטטוס על האונס שעברתי בגיל 19 לפני שלושה ימים. התהודה שהוא קיבל היתה מדהימה. לא משהו שציפיתי לו. אלפי לייקים. מאות תגובות. מאות שיתופים. אבל ההודעות הפרטיות, הן שהובילו אותי להחלטה.
מתוך בערך 300 הודעות פרטיות. קיבלתי כ 80 הודעות עם סיפורים אישיים על תקיפות מיניות ואונס שעברו בחורות בגילאים שונים. קיבלתי עוד כ 5 הודעות מגברים שאמרו לי ששכחתי אותם. וסיפרו על אונס שעברו... מרגישה שזו תחילת הדרך. מאמינה שחייבים להפסיק. חייבים למגר את הבושה בקרב הקורבנות. ..תמיד יש הסוואת פנים ועיוות קול. תמיד יש אותיות. את קורבן אז את לא איילת, לא אורנה, לא אלמוג, לא אביב. את א׳. מספיק.
מספיק עם האותיות.
לא מכירה אשה אחת שלא חוותה משהו בנושא. לא מכירה אשה אחת שלא יודעת על מה אני מדברת. הטרדות/תקיפות/אונס. מספיק. ולכן החלטתי להרים קמפיין אותיות בפייס. אם עברת תקיפה מינית / אונס, אם אתם מכירים קורבן תקיפה מינית / אונס. שכנה, דודה, אמא, אחות, ידידה, חבר. בבקשה. שנו את תמונת הפרופיל שלכם לאות הראשונה של שמכם. עד ערב סוכות. לא יותר. החזון הוא שהפייס יהפוך להיות כולו אותיות. כדי שאנשים יבינו סופסוף את גודל התופעה. ואולי ביחד נצליח למגר את הבושה ולהתחיל לטפל בקורבנות. ואולי לאט לאט נצליח גם לשנות את הענישה בארץ..."
לפוסט המלא
גם הסטטוס הזה שותף 982 פעמים (נכון לרגע כתיבת שורות אלו). פייסבוק נשטף באותיות במקום תמונות פרופיל, ומדי שעה הופכים עוד ועוד אנשים לאותיות. "השאיפה שלי היא שלא יהיו אף ילד או ילדה, איש או אישה, שיישבו לבד עם עצמם ויתביישו אחרי שהותקפו. זה הפשע היחיד שבו הקרבן מתבייש ולא הפושע, זה מגוחך וזה חייב להיפסק. זו בדיוק המטרה של הקמפיין שלי, להסביר לעולם שלא הקרבנות אשמים, ושהבושה צריכה להיות של התוקפים".