אולי הופתעת לקרוא על החלקים הפנימיים של הדגדגן. אילו חלקים פנימיים? את שואלת. אחרי הכול, ברוב הטקסטים כתוב שהדגדגן הוא בגודל של צימוק והוא ממוקם בחלק העליון ביותר של הפות, ספון לו בנקודת המפגש בין השפתיים החיצוניות. אבל למעשה, הכפתור הקטן הזה הוא רק קצה הקרחון. במחשכי אזור האגן מתחבא לו איבר העולה על כל דמיון.
אף על פי שחוקרי אנטומיה יודעים כבר משנות השמונים של המאה התשע–עשרה שהדגדגן הוא ברובו איבר סמוי מן העין, בציבור הרחב לא רבים יודעים זאת. בעוד שהפין מתואר בפרטי פרטים באיורים אנטומיים ובספרי לימוד, הדגדגן משום מה נותר איבר כמוס. עד שנת 1948 ספר הלימוד 'האנטומיה של גריי' בחר שלא לסמן את הדגדגן כלל, ועולם הרפואה, הנשלט בעיקר על ידי גברים, לא הביע עניין מיוחד בביצוע מחקר מעמיק של האיבר הנשי. למעשה, טרם יושבו כל המחלוקות בשאלות כמו אילו חלקים יש לדגדגן וכיצד הוא פועל. מבחינה רפואית זהו מצב מבהיל.
הסיפור המלא
מה שכן ידוע לנו זה שמה שרוב האנשים מתארים כדגדגן הוא למעשה רק חלק קטן מאיבר גדול שיש לו שלוחות לתוך האגן ולאורך שני צידי הפות. אילו התברכנו בראיית רנטגן, היינו רואים שלקומפלקס של הדגדגן יש צורה של Y הפוך. הצימוק הקטן, המכונה עטרת הדגדגן, נמצא בקצה העליון והוא החלק היחיד הנראה לעין. אורכו נע בין חצי סנטימטר לשלושה סנטימטרים וחצי, אך הוא נראה קטן יותר מכפי שהוא מפני שהוא מכוסה בחלקו בכיפה קטנה. מתחת לכיפה יש גליל שנכנס אל תוך הגוף בזווית, כמו בומרנג, ואז מתפצל לשתי "רגליים", הממוקמות משני צידי איבר המין, מתחת לשפתיים.
בכל "רגל" יש רקמת זקיפה ספוגית אשר בזמן גירוי מיני מתמלאת בדם ומתנפחת. בין שתי הרגליים הללו יש שני גופים נוספים העשויים רקמת זקיפה – פקעות העריה, המקיפות את פתח הנרתיק ואת פתח השופכה.
לאלה מכן שהיו קשובות במיוחד בשיעורי מדעים התיאור הזה יכול להישמע מוכר, אבל האם לא אמרו לכן אז שאיבר המין הזכרי הוא שיש לו כיפה, גליל ורקמת זקיפה? מקור העונג העיקרי בגוף האישה, הדגדגן, הוא סוד שמור היטב, בניגוד מוחלט לפין הזקור, שהוא ללא ספק בולט יותר לעין. לכן תופתעי אולי לגלות שהדגדגן והפין הם שתי וריאציות של אותו איבר עצמו.
למעשה, מערכת המין זהה לחלוטין אצל עוברים ממין זכר ועוברים ממין נקבה עד לשבוע ה–12 של ההיריון. החלק העיקרי במערכת המין בעובר הוא מעין מיני–פין (או מגה–דגדגן!) המכונה הטוברקל הגניטלי, שיש לו הפוטנציאל להתפתח לאיבר מין נקבי או זכרי. היות שהפין והדגדגן מתפתחים מאותו מבנה בסיסי, יש הרבה קווי דמיון בין שני האיברים הללו, הן מבחינת הצורה שלהם והן מבחינת התפקוד.
ראשו של הפין הוא למעשה אותו כפתור דגדגני, ולכן שניהם קרויים עטרה. העטרה היא הנקודה הרגישה ביותר הן בגוף האישה והן בגוף הגבר. על פי ההערכות, בעטרה הנקבית והזכרית יש יותר משמונת אלפים קצות עצבים סנסוריים. קצהו של עצב סנסורי מקבל מידע על לחץ ועל מגע, ושולח אות למוח, שם המידע מפורש ככאב או כעונג. ככל שגדל מספר קצות העצבים, כך מתקבלים במוח אותות מורכבים וחזקים יותר. עם זאת, ראש הדגדגן רגיש הרבה יותר מראש הפין, מכיוון שקצות העצבים מרוכזים על פני שטח הרבה יותר קטן: כן, כן! למעשה, בדגדגן ריכוזם גבוה פי חמישים!
עונג או כאב
למרבה הצער, הרעיון שהדגדגן הוא כפתור העונג הוביל חלק מהגברים לחשוב שכל לחץ הוא לחץ טוב. אם לחץ קל אינו מוביל לתוצאה הרצויה, הם לוחצים חזק יותר ויותר. אבל הדגדגן לא עובד ככה. הוא כל כך עשיר בקצות עצבים עד שהוא מבחין גם בשינוי מגע הקל שבקלים. הרגישות הזאת מציעה אומנם אינספור אפשרויות לגירוי ולעונג, אך בד בבד הגבול בין עונג לכאב או לקהות תחושה הוא דק מאוד. לחץ חזק מדי לאורך זמן ממושך עלול לגרום לקצות העצבים להתנגד ולא לשלוח אותות למוח, ואז כפתור הדגדגן "מושתק". כשזה קורה, צריך להניח לדגדגן לנפשו עד שהוא מוכן לחזור לשתף פעולה. במילים אחרות, זה קצת כמו בעולם הדייטים: מי שמתאמץ יותר מדי בדרך כלל מפספס.
רקמות הזקיפה של הגבר מקשיחות את הפין כאשר זה מתמלא בדם. לכן מובן מאליו שגם רקמות הזקיפה של האישה יעשו דבר דומה. כאשר אנחנו מגורות, הקומפלקס הדגדגני מתנפח ויכול להכפיל את גודלו. במילים פשוטות, זו זקפה מרשימה למדי. מכיוון שרגלי הדגדגן ופקעות העריה נמצאות מתחת לשפתיים ומסביב לפתחי השופכה והנרתיק, השינוי הזה יכול לשנות את מראה הפות כולו, ובזמן גירוי הוא אכן נראה גדול יותר. כמו כן, הדם המצטבר במבוא העריה ובשפתיים הפנימיות צובע את האזורים הללו בגון אדום–סגול כהה. ויש קווי דמיון נוספים. גברים אוהבים להתפאר בזקפות הבוקר והלילה שלהם, אבל גם נשים חוות אותן. במחקר שנערך באוניברסיטת פלורידה בשנות השבעים נבדקו שתי נשים עם דגדגן גדול והושוו לגברים. המחקר מצא כי בזמן שינה עמוקה נשים חוות "זקפת" לילה לא פחות מאשר גברים. מחקר אחר מצא שנשים חוות "זקפה" עד שמונה פעמים בלילה, לפרק זמן מצטבר של כשעה ועשרים דקות!
כמו שבוודאי הבנת, יש עוד הרבה מה ללמוד על הדגדגן, שלא סופר לנו בשיעור מדעים. במשך זמן רב מדי התעלמנו מהאיבר הגאה הזה, זלזלנו בו והסתרנו אותו. אם נלמד כיצד הדגדגן מתפרשֹ ושולח שלוחות אל כל אזור האגן שלנו, או אז נוכל להבין באיזה מכשיר עינוגים מופלא התברכנו.