מ', תושבת מרכז הארץ כבת 30, הגיעה לפני כ-13 שנה לבית החולים אסף הרופא לניתוח קיצור קיבה. שלושה ימים לאחר הניתוח שוחררה לביתה ונקבע לה תור למעקב במרפאה של בית החולים.
כעבור יממה מ' חשה ברע. היא הגיעה לבית החולים והתלוננה על לחץ נפשי. הרופא בחדר המיון שבדק אותה החליט לשחררה הביתה וביקש ממנה לשוב למחרת לבדיקה נוספת במרפאה. בביקור נוסף בבית החולים, כעבור שבוע, לא נערכו לה בדיקות לחץ דם וקצב דופק – ונקבע לה תור נוסף.
ההורים החליטו לא לוותר
אלא שכעבור יומיים מתה מ' בבית הוריה. הפתולוג שניתח אותה קבע כי מ' מתה כתוצאה מאוטם בריאה השמאלית ותסחיף ריאתי. הוריה של מ' הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת באמצעות עו"ד ד"ר כרמית טל, ותבעו מבית החולים אסף הרופא וממשרד הבריאות סכום פיצויים של כחמישה מיליון שקלים. לטענת ההורים, רשלנות קשה של הרופאים היא שהובילה למות בתם. בית החולים טען כי לא מדובר ברשלנות וכי על פי הרישומים מ' לא התלוננה על קשיי נשימה.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעת ההורים - אבל אלה החליטו לא לוותר והגישו ערעור לבית המשפט העליון. ההורים טענו כי ניתוח לקיצור קיבה מגדיל את הסיכויים לתסחיף ריאה, הסיבוך ממנו נפטרה בתם, וכי הרופאים התרשלו בכך שלא ערכו את הבדיקה הנדרשת כדי לשלול אותו. מנגד, טען בית החולים באמצעות עורכי דינו כי לאור הממצאים רופא סביר לא היה אמור לחשוד שהצעירה סובלת דווקא מתסחיף ריאתי.
שופטי בית המשפט העליון אשר עיינו במסמכים ושמעו את גרסאות הצדדים החליטו להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, ולקבל את ערעור המשפחה. פסק הדין מנמק שלדעתו מדובר ברשלנות כיוון שבביקורה השלישי של מ' במרפאת בית החולים לא טרחה הרופאה לבצע לה בדיקת קצב לב.
"לא לקחו ברצינות את הטענות שלה"
לדברי השופטים, על הרופאה בביקור השלישי היה לבצע לפחות את הבדיקות והפשוטות של מדדי לחץ הדם והדופק, במיוחד לאור העובדה ש-מ' הייתה בקבוצת סיכון ללקות בתסחיף ריאתי. השופטים תמהו מדוע לא נערכו ל-מ' בדיקות מעמיקות כאשר הגיעה לביקורת במרפאה, ומדוע לא נעשה כלל מעקב אחד קצב דופק הלב שלה - למרות שהיא התלוננה בביקורה האחרון במרפאה על מצב נפשי קשה. השופטים ביטלו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי וקבעו שהנתבעים ישלמו הוצאות משפט של 40 אלף שקל להורי הצעירה וכן יפצו אותם ב-66 אחוז לפחות מכלל הנזק שהם תובעים.
הצעירה שמתה הייתה אם חד הורית והיא הותירה אחריה ילדה כבת שבע, אותה מגדלים הוריה במסירות רבה. "הילדה מתה לי בידיים. היא כל הזמן התלוננה על קשיי נשימה", סיפרה אמה של הצעירה באמצעות עו"ד טל. "הרופאים חשבו שהיא היסטרית. לא בדקו ברצינות את הטענות שלה, זלזלו בה. אפשר היה להציל את החיים שלה אם היו עושים לה בדיקת דופק. זו תחושה קשה מאוד לאבד ככה ילדה סתם בגלל רשלנות רופאים".
כאשר החליטה הבת לעבור את ההליך לקיצור הקיבה, סיפרה האם, ההורים לא גילו התנגדות. "לא חשבנו שזה יסתיים באסון. לא העלינו על דעתנו שכעבור זמן קצר היא תמות. החלטנו לצאת למאבק משפטי קשה כדי להוכיח שהייתה פה רשלנות, כדי שלהבא לא יקרו מקרים דומים. אני שמחה שבית המשפט קיבל את הטענות שלנו".