היא הייתה ילדה חייכנית ומלאת מרץ, אבל אחרי שהתלוננה שוב ושוב על כאבים חזקים ברגל, נאלצו הרופאים של טסה סינדלר שלא לפטור אותם שוב ככאבי גדילה ולבדוק לעומק. הם גילו סרטן עצמות, והיא התחילה בסדרה של טיפולי כימותרפיה קשים. זה היה לפני כמעט עשרים שנה, והיום סינדר בת השלושים מפילדלפיה היא דוגמנית, יזמית, אמא לשניים ובעלת חשבון אינטסגרם מצליח – וגם אישה קטועת רגל. בראיון לאתר המירור הבריטי היא מספרת על המסע שעברה, ומעבירה מסר חזק של קבלה עצמית.
כשהייתה בת 11, לאחר חודשים ארוכים של כימותרפיה, העמידו הרופאים בפני סינדר והוריה את הדילמה: לקטוע את הרגל או להסתכן שהסרטן יתפשט. "ההורים שלי רצו לתת לי תחושה של כוח, אז הם נתנו לי הזדמנות להגיד מה אני הייתי רוצה לעשות", סיפרה סינדר בראיון. "למרות שהייתי רק בת 11, חשבתי לעצמי שאם אני יכולה להיפטר מהסרטן ולעולם לא לעבור את כל זה שוב, אז למה לא?" ההורים של סינדר הראו לה תמונות של אנשים שעברו קטיעה והמשיכו בחייהם, והסבירו לה שהיא תוכל לחזור לתפקוד מלא, ללכת, לרוץ ולשחק. כאשר התעוררה הילדה האמיצה מהניתוח, הדבר הראשון שאמרה לאביה היה "אבא, עשיתי את זה!".
כיום סינדר מספרת את הסיפור שלה במטרה לגרום לנשים לקבל את עצמן ואת גופן. "כשהייתי נערה זו הייתה התקופה בה היה לי הכי קשה לאהוב את הפרוטזה שלי. לקח לי כמעט 20 שנה לקבל אותה לחלוטין. עדיין יש ימים שלא בא לי ללבוש אותה או שזה כואב, אבל הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות את החיים שלי בשנאה של משהו שאני לא יכולה לשנות. הרגל התותבת היא חלק ממני וממי שאני, היא נותנת לי את האפשרות לחוות את החיים עם בעלי ועם הילדים".
סינדר מספרת שהיא עדיין מבחינה במבטים שאנשים נועצים בה וברגל שלה, אבל היא לא מתרגשת. "אני לא יכולה אפילו לזכור איך זה הרגיש לחיות עם שתי רגליים. רגל תותבת זה הנורמלי בשבילי עכשיו. אני אוהבת את זה שבגיל 30 אני מרגישה הכי סקסית ויפה מאי פעם. אני לא מאמינה שפעם הרשיתי לדברים שאנשים אמרו לפגוע בי. סרטן זה חרא ורגל אחת זה לא אידיאלי, אבל ניתנה לי הזדמנות שניה לחיים".
לדבריה קבלה עצמית, צמיחה ואהבה עצמית הם המפתחות לאושר. "אם אזכה לעזור לאדם אחד דרך המסע שלי, אז מילאתי את המשימה שלי על כדור הארץ. 20 שנה אחרי אני גאה לומר לילדה בת ה-11 שהייתי: תודה שלא ויתרת".