ריאליטי עיצוב האופנה שהגתה היידי קלום, ״פרויקט מסלול״, חזרה השבוע לעונה ה-16, וממשיכה להוכיח שלמרות שהיא טראשית ומהנה כמו כל תוכניות הריאליטי, סוד ההצלחה שלה טמון בכובד הראש שניתן שם לפן המקצועי. ב״פרויקט מסלול״ גילו מזמן שלמרות שקהל הריאליטי אוהב דרמה ודמויות צבעוניות, הצופים האדוקים באמת נשארים איתה בגלל היחס הרציני שלה לעולם האופנה וההעדפה לשמור בה מתמודדים על בסיס כישרון ורלוונטיות למה שמתרחש מחוץ למסך הקטן.
העונה הם החליטו לקחת את הנאמנות לרוח התקופה צעד אחד קדימה, עם מהלך מפתיע ונחוץ - ליהוק דוגמניות בכל המידות. עד כה, המעצבים בסדרה עבדו עם דוגמניות במידות המסורתיות של 32-36, כשמדי פעם נזרק לעברם אתגר להלביש נשים ״אמיתיות״, מה שהרבה פעמים עורר הרבה היסטריה ואגלי זיעה בחדר העבודה של המעצבים וגרם למתמודדים כישרוניים ללכת הביתה, כי אם הם יודעים לעצב בגדים רק למידה אחת - הם פשוט לא יודעים לעצב בגדים.
״אני חושבת שהיינו צריכים לעשות את זה מזמן״, אמרה קלום לאחר שידור הפרק הראשון, וסיפרה שהרבה מהמעצבים לא שמחו לגלות שהדוגמניות העונה נעות ממידה 34 ועד 54, והן גם בעלות מבני גוף שונים וגבהים שונים. התגובה השלילית ממש לא הזיזה לקלום. ״זה העולם האמיתי״, היא אומרת. ״לא לכולם יש גזרת מסלול, או מה שהיא הייתה פעם בכל אופן. מעצבים צריכים להלביש אנשים אמיתיים, ואנשים אמיתיים מגיעים בכל מיני מידות וצורות. אז כדאי שהם יתמודדו עם זה״. חשוב לציין שלמרות מגוון המידות, התוכנית עדיין מספקת למעצבים דוגמניות מקצועיות, כך שעל הדרך היא גם נותנת עוד הזדמנות מקצועית לדוגמניות מידות גדולות שעובדות בתחום.
ואכן, בפרק הבכורה אחת המעצבות שהייתה מועמדת להדחה קיבלה ביקורת שלילית מאוד מהשופטים, בעיקר מגרסיה, על כך שהיא ניסתה להסוות ולהסתיר את כל מה שהיה בעייתי בעיניה בגוף של הדוגמנית שצוותה לה. היא גם לא התביישה לומר על המסלול שהאפליקציות המכוערות בקדמת השמלה נועדו כדי לכסות את הבטן ולהסתיר את הקימורים. לעומתה, מעצב אחר קיבל שבחים על כך שהלביש את דוגמנית הפלאס סייז שלו בחצאית עם שסע גבוה וחולצת קרופ שחושפת מעט ומחמיאה מאוד.
אחרי שבשבועות האופנה האחרונים החלו מעצבים לשלב במסלולי התצוגות דוגמניות במידות גדולות (למשל מייקל קורס, שהיה שופט ב״פרויקט מסלול״ בעשר העונות הראשונות), המהלך של ״פרויקט מסלול״ הוא עוד צעד בדרך לשינוי הנכסף. אחת הטענות העיקריות שאוחזים בה בתעשייה במשך שנים לגבי המידה הקטנה של הדוגמניות, היא שעבור תצוגת אופנה צריך להכין שורה של סמפלים, ועל הדוגמניות להתאים לתוכם, לא להיפך.
אבל הטענה הזאת כבר לא ממש מחזיקה מים. מעבר לעובדה שההצגה של מודל יופי מצומצם מסבה נזק ממשי לילדות, נערות ונשים ברחבי העולם, הטענה הזאת, שהיא בעצם הסוואה של שמנופוביה על ידי תירוץ מקצועי, פשוט לא משכנעת. הדגמים שצועדים על מסלולי תצוגות האופנה עוברים בין כה וכה התאמות רבות לגופן של הדוגמניות, מכיוון שגם אם המידה אחידה, לכל אחת יש מבנה גוף שונה והמטרה היא שעל המסלול הכל יראה מושלם. לכן, לא מופרך שהסמפלים עבור המסלול יעוצבו במידות שונות, ואז יעברו התאמה לאחר שלוהקו דוגמניות במידות שונות לתצוגות, בעיקר כשבסופו של דבר הדגמים צריכים להימכר, והלקוחות שם בחוץ אינן הדוגמניות.
הצעד של ״פרויקט מסלול״ מעניין דווקא בגלל שגם כאן, צוות התוכנית שומר על גישה מאוד מקצועית לנושא. השינוי שהם מנסים ליצור הוא בתוך תעשיית האופנה. הם לא מתיימרים להציג מגוון של יופי נשי או להעצים את הצופות, הם פשוט מבקשים להראות שבתוך תעשיית הדוגמנות עצמה הגיע הזמן לשינוי. הדוגמניות שנבחרו הן עדיין דוגמניות - הן יפות, גבוהות, חטובות ומטופחות. הן חתומות בסוכנויות ועברו את מסלול הליהוק הרגיל לתוכנית.
זהו לא ניסיון להגיד שכולנו יפות לא משנה מה ולחבק את המין הנשי בחגיגה של אהבה, אלא אמירה מקצועית וחד משמעית על כך שלתעשיית האופנה יש אחריות וגם סיבות פרקטיות להתחיל את השינוי מתוכה. ככל שיהיו יותר דוגמניות במידות ממוצעות ומידות גדולות שיעבדו באופן סדיר ולא יצטרכו להפוך לאשלי גרהם כדי לקבל עבודה, כך המעצבים הצעירים ילמדו להלביש מגוון רחב יותר של נשים מלכתחילה ויפסיקו להשתמש בתירוצים הקלושים של קושי לעצב או לייצר בגדים בכל המידות. אנחנו רחוקים מלהיות שם, אבל איזה כיף לראות שיש מי שיושבים בראש פירמידת עולם האופנה ומחליטים לחייב שורה של מעצבים צעירים להתחיל להתחבר לעולם האמיתי ולעצב עבור כולן.