הכל התחיל משיחה אגבית במשרד. "אני לא מבינה באיזו זכות הוא העז להתערב לי בצלחת!", מחתה אחת הקולגות שסיפרה על גבר שהעיר לה על מה שהיא אוכלת ומהר מאוד הדיון התכנס לנושא הרגיש של נשים, אכילה בציבור וההערות שגברים מרשים לעצמם להעיר לנו כשאנחנו מעיזות, רחמנא לצלן, לאכול איך (ואת מה) שבא לנו.
עוד בערוץ הנשים:
- שונאת השמנים שמעצבנת את הרשת
- אמרו לה לרזות, אז היא השמינה והפכה לדוגמנית מידות גדולות
- לא תאמינו מה אמרו לדוגמנית הרזה הזו
זו לא תופעה חדשה: לפני כשנה שודרה כתבתה של דפנה ליאל, שיצאה לבדוק את העניין עם בנות הנוער של ישראל וחזרה עם תמונה עגומה. אחת מהצופות בכתבה חטפה את הג'ננה וברוח טרנד "אתגר הקרח" שנועד לסייע בגיוס כספים למחלת ה- ALS (ושהיה לוהט באותם ימים), איתגרה את חברותיה בפייסבוק להצטרף ל"אתגר ההמבורגר" ולהעלות תמונה שלהן אוכלות מאכלים שהם ההיפך הגמור מסלט.
מאז הרבה מים זרמו ברחובות רעננה המוצפת וכולנו התפנינו לעסוק בעניינים אקטואליים אחרים. נכון, זהו טבעם של נושאים העומדים על סדר היום, אבל התופעה החברתית העגומה הזו רחוקה מלהיעלם: נשים רבות עדיין אינן מרגישות שהן יכולות לאכול בציבור בצורה חופשית, מבלי לחטוף מבטים ביקורתיים והערות, על פי רוב בטון שמביע פליאה וכמעט תמיד מגברים.
"לא חשבתי שיש משהו אמיץ באכילה בציבור"
"יום אחד ישבתי לתומי באמצע האוניברסיטה שבה למדתי, ואכלתי שניצל בפיתה בהנאה. הייתי מאוד רעבה, בעיצומו של יום ארוך שהתחיל בשבע ונגמר בשמונה ולא הקדשתי מחשבה למה שאני אוכלת ובעיקר - למקום שבו בחרתי לשבת לאכול", מספרת הדר (28. כל שמות המרואיינים בדויים והשמות המלאים שמורים במערכת, ה.ז'). "פתאום אני קולטת שכל גבר שעובר שם זורק לי 'בתיאבון!' מופתע כזה, ואחד מהם הגדיל לעשות ואפילו אמר - 'הופה!' הנשים שעברו לידי אפילו לא נתנו לי מבט נוסף. רק אז קלטתי שיש פה איזה עניין מגדרי. עד אותה נקודה לא חשבתי שיש משהו מוזר או אמיץ בפעילות הכל כך יומיומית הזו".
בדייטים ראשונים, את מאלו שכן מזמינות אוכל?
"כשהייתי רווקה, בדייט הראשון בחיים לא הזמנתי שום דבר לאכול. בדייט שני ושלישי הרשיתי לעצמי לנשנש משהו קטן ליד היין - קצת ירקות או בייגלה - ורק כשזה נהיה רציני התחלתי לאכול מול הבחור".
"אני פשוט מתביישת שיראו אותי אוכלת, זאת האמת", מספרת תמר (30). "לא היה לי דייט ראשון אחד שאכלתי בו ומי שלימים הפך לבעלי, לא זכה אותי לועסת עד דייט חמישי בערך".
לא אכלת כלום? אפילו לא עוגייה?
"אולי ביס ממשהו. עד היום אני מתביישת שאנשים שאני מאוד מחבבת יראו אותי אוכלת. זה לוקח לי זמן".
למה, בעצם?
"כי אני לא רוצה שייפול לי, או להתלכלך. אני לא רוצה לעשות טעות. זה מהמקום של לרצות להיות חזקה מולו, כי אני יודעת שזה מדליק גברים".
באופן מפתיע (או לא), כשמדברים עם גברים מתברר שבניגוד למה שהרבה נשים חושבות, לא מעט מהם דווקא נהנים לראות אשה אוכלת - "אני נהנה מבחורה שיודעת לאכול", מצהיר דניאל (29). "מעולם לא חשבתי שבחורה שאוכלת זה טרן אוף, או משהו מוזר. כשבחורות שיצאתי איתן לדייט הזמינו סלט מה שעבר לי בראש זה שהן נופלות לסטיגמה קלישאתית. אני יותר מתלהב מבחורות שיודעות לאכול. זה לוהט להסתכל על מישהי נהנית מאוכל אמיתי".
אתה חושב שיש קשר בין אכילה של נשים למיניות שלהן?
"אני חושב שכן. תיאבון בריא מצביע על חשק מיני ותאווה. בחורה שאוכלת - מחוברת ליצרים שלה. החברה שלי היום אוהבת ליהנות מאוכל והיא האשה הכי סקסית ומינית שיש".
בשבילנו? רק סלט, תודה
לאור הכתוב לעיל, אולי הגיע הזמן לשאול למה, בכלל, סלט נתפש כמאכל "נשי", כזה שנשים יכולות לאכול בנחת בציבור, בעוד ש - לצורך העניין - לאפה נחשבת למאכל מוקצה בעיני נשים רבות? במאמרה - "בתיאבון, מותק!" כותבת ד"ר דיאנה לוצאטו: "מחקרים מראים כי נשים האוכלות בהנאה מופגנת במקומות ציבוריים נתפסות מוסריות פחות ואסתטיות פחות מגברים האוכלים את אותו האוכל ובאותה מידת הנאה. הן נת]סות כגרגרניות, חסרות משמעת עצמית, חלשות אופי. לגבי גבר האוכל בהנאה, קיימת תפישה לפיה הוא זקוק לחלבונים ופחמימות כדי להתמודד עם מטלותיו היומיומיות... המאכל המסמל גבריות יותר מכל, הוא ללא ספק, הבשר. לפי החוקרים סטנפורד ובון, הנוקטים בגישה אבולוציונית, הסיבה לכך נעוצה בעבר הרחוק בו גברים שלטו בנשים באמצעות הבשר אותו צדו ואשר ניתן לנשים תמורת טובות הנאה, בעיקר מין".
אז עם מה נשארנו, בניכוי הבשר? שני דברים: סלט, ושוקולד - אבל רק אם אנחנו שבורות לב. "שוקולד או גלידה מותרים לאישה הרוצה להתנחם מאהבה נכזבת. השוקולד מותר בעיקר כתרופה, שהרי הוא משחרר הורמונים הנוגדים 'דיכאון נשי'. אישה המתענגת באכילת שוקולד, מודה בעקיפין על תסכול בחייה האישיים... אם כן, מה עושה אישה הרוצה שיתייחסו אליה כבוגרת ומרוצה מחייה? אוכלת סלט ירקות".
מדוכאות? ובכן, אנחנו לא מאשימות אתכן. אין ספק שכשנותנים מבט מעמיק ואמיתי במציאות החברתית שלנו, התמונה המצטיירת היא - איך לומר? לא מאוד אופטימית. אבל החדשות הטובות הן, שהבחירה להשתחרר מהדיכוי שקשור לנשים ומזון נתונה בידיים של כל אחת מאיתנו באופן בלעדי, כפי שכותבת ד"ר לוצאטו: "הפמיניזם הפוסט-מודרני מדגיש את חופש הפרט לבחור איזה סוג של אישה ו/או גבר הפרט רוצה להיות. אם נאמץ תפישה זו - נראה כי רק בחירה המתחשבת בצרכינו ותשוקותינו הבסיסיים תשחרר את עוצמתנו הפנימית. מכאן נובע האישור ואף החובה להתענג, להפסיק לתת קדימות להזנת אחרים ולהתחיל לדאוג להזנה עצמית. כאשר נשים יידרשו את הזכות להפגין הנאה מאוכל כפי שגברים עושים, הן יצעדו צעד חשוב לקראת שחרורן ושוויונן החברתי ובעיקר, הן יעשו זאת בדרך מענגת ומשחררת שתיתן להנאתן את המקום הראוי".
אכלתם לנו ת'ראש
אז אילו תגובות נשים מקבלות כשהן אוכלות בציבור? שאלנו את בנות המערכת וליקטנו את הציטוטים הנבחרים:
"מה, זה היום הזה בחודש, אה...?" (תגובתנו: לא, זה היום הזה שבו אני צריכה להזין את עצמי, כמו כל יום אחר. אידיוט)
"לבריאות!" (תגובתנו: תודה, אבל אני לא זוכרת שהתעטשתי)
"קטנה קטנה, אבל יש קיבולת!" (תגובתנו: תראה איזה קטע, המוח שלך גם קטן וגם ללא קיבולת)
"לא צריך את כל זה" (תגובתנו: הנה משפט שלא תשמע מאף אחת כשתוריד את התחתונים)
"להכל יש אותו טעם" (תגובתנו: מה אתה אומר, זה הוכח מדעית?)
"שתהיי לי בריאה" (תגובתנו: כדי שאהיה בריאה, אני צריכה לאכול)
"פשששש!" (תגובתנו: מצטערות, אנחנו לא מבינות סווהילית)
"את יודעת לאן כל זה הולך כשאוכלים בעמידה?" (תגובתנו: אתה מתכוון למקום הזה שאליו אתה לא מצליח להזרים מספיק דם כשאתה עם בחורה?)
"טעים לך? מה את אוכלת?" (תגובתנו: זדיין. תודה.)