"אני יכולה להחליט עבור עצמי מה אני הולכת לעשות מעכשיו"
לפני שלוש שנים אובחנה פרדסקוב בטרשת נפוצה - מחלה שתוקפת את מערכת העצבים המרכזית בגוף ומגיעה ברמות שונות של חומרה. עם היוודע דבר המחלה, התכנסה פרדסקוב בתוך עצמה ובמשך חצי שנה חיה בפחד. בנוסף לחוסר תחושה בצד השמאלי של גופה, היא גם סבלה מסחרחורות ועייפות קיצונית. "מאוד ריחמתי על עצמי. חשבתי, 'מה אעשה? אני לא יכולה לעבוד, אני כל כך עייפה ואני הולכת לשבת בתוך כסא גלגלים. בימים אחרים חשבתי, 'טוב, זה הולך להיות בסדר. אני אתמודד'. כך העברתי שישה חודשים של רכבת הרים, עד שלקחתי את עצמי בידיים והחלטתי שזו לא הדרך בה אני רוצה שהדברים יקרו".
"אם מישהו יכול לעשות את זה, זו את"
אין ספק שאפילו הספורטאים הטובים בעולם לא היו ששים לרוץ 41 ק"מ ביום במשך שנה שלמה, אבל פרדסקוב אומרת שהחלטתה עזרה לה לשלוט על חייה ולהילחם במחלה. "שנה אחרי המרתון הראשון שלי, אני זוכרת שישבתי באוטו עם בעלי וחשבתי בקול, 'זה לא היה מדהים אם הייתי מצליחה לרוץ מרתון כל יום במשך שנה?' הוא אמר לי: 'אם מישהו יכול לעשות את זה, זו את', וכך החלום התעורר לחיים. למדתי שאם יש משהו שאני רוצה לעשות, אני יכולה לעשות אותו".
ואת זה בדיוק היא עשתה. כל המרתונים של פרדסקוב התרחשו בדנמרק. מדי היום היא רצה חמש שעות, שתתה שני ליטרים של סודה כדי שלא יחסר לה סוכר בדם והחליפה נעלי ריצה בכל שבועיים וחצי. ביום האחרון של השנה, כאשר הגיעה ליעדה וצברה רזומה של 365 מרתונים, פרדסקוב החליטה לתת עוד פוש אחד נוסף ורצה שני מרתונים שהתפרשו על פני 10 שעות ו-45 דקות בדרכים.
"כשהגעתי לקו הסיום לא היו מילים בפי", היא נזכרת. "זה היה מדהים, הראש שלי היה ריק. הדבר היחיד שעבר במוחי היה תודה על הכל. רצתי את קו הסיום, והילדים שלי ובעלי היו שם כדי לחבק אותי. הם אמרו לי: 'את כזאת אמא מדהימה!', ופשוט התחלתי לבכות. זה היה היום המאושר בחיי. יש לי הרבה כאלה, אבל זה לחלוטין יירשם בספרי ההיסטוריה".
>> סלפי פנים אאוט: הכירי את "גשר הביקיני"
>> החלימה מאנורקסיה ותיעדה הכל באינסטגרם