לפני 6 שנים, נאלצה קלי דוידסון, אז בת 28, לעבור כריתת שד כפולה בעקבות מחלת הסרטן שחלתה בה. עם ניצחון המחלה, החליטה שהיא לא מעוניינת לעבור שחזור שדיים כפי שנשים רבות במצבה עושות, אלא ביקשה להנציח בצורה מיוחדת את המסע שעברה על ידי קעקוע בצורת פרפר במקום בו היה פעם החזה שלה. היא פרסמה תמונה חושפנית בעמוד הפייסבוק של "מדוע אנחנו מקעקעים" שמטרתו להתייחס לאנשים שניצחו מחלות או שקעקעו עצמם כדי לכבד את זכר יקירהם שהפסידו במלחמה נגד מחלתם. הפוסט שלה זכה למעל 700,000 לייקים וקרוב ל-100,00 שיתופים ברשת פייסבוק. בכותרת שמלווה את התמונה שהעלתה, דוידסון כתבה ש"קעקוע מסמל שינוי, את המטמורפוזה שלי. כמו פרפר השתנתי מבחוץ אבל נותרתי כפי שהייתי מבפנים".
"יש יותר ממני מאשר הציצים שלי"
דוידסון אובחנה בלימפומה ע"ש הודג'קין בגיל 11 כפי שמדווח ה- Toronto Star. בגיל 28 אובחנה בסרטן השד ונאלצה לעבור כריתת שד כפולה. שנתיים לאחר מכן, נאלצה שוב להילחם בסרטן שתקף הפעם את בלוטת התריס. כשנשאלה בחרה בקעקוע ולא בניתוח לשחזור שדיה, הסבירה: "הלכתי לסמינר בנושא והבנתי שלא אעבור שיחזור. אחרי ששוחחתי על כך עם הוריי, הבנתי שיש יותר ממני מאשר הציצים שלי, וככה גם עניין הקעקוע נולד. אני מתייחסת לזה כאל יצירת אמנות שאני זוכה לראותה מדי יום וזה לא מפריע לי לחשוב שאין לי שדיים".
בפוסט שבפייסבוק, הרחיבה בנושא: "הקעקוע שלי הוא אות הכבוד והכוח שלי, יצירת אמנות שאני גאה ללבוש אותה משום שהיא מייצגת עבורי את הידיעה שקרעתי את התחת לסרטן וכן, את הידיעה שהשדיים שלי לא מגדירים אותי בתור אדם או בתור אישה".
דוידסון שייכת לטענתה לקבוצה אקסקלוסיבית של לוחמים בסרטן: "אנחנו קוראים לקבוצה עולם הסרטן והקבוצה פונה למדיה חברתית כדי ללחום יחד, לשתף בסיפורים ולעודד אחרים שלא יתביישו במה שהם עברו. הקבוצה היא כמו משפחה, כמו מועדון שהוא רק שלנו". אחראית ליהוק, ג'ולס פיטצסימונס אשר הקימה את עמוד הפייסבוק "מדוע אנחנו מקעקעים" בשנה שעברה החליטה ליצור ספר אמנות שיציג את התמונות ששותפו בעמוד כשכל הכסף ייתרם לקבוצות תמיכה בחולי סרטן.
רק אל תרחמו עליה
למרות שעבור דוידסון הסרטן הפך לחלק בלתי נפרד ממנה מזה שנים רבות, כיום כשהיא כבר אחרי המאבק, היא מבקשת שלא ירחמו עליה. "זה מוזר אבל הרבה אנשים אמרו לי, 'קלי, עברת כל כך הרבה, תני לזה להיות הזמן שלך עכשיו'. אבל זה האופי שלי – אני אוהבת לעזור לאחרים, ולכן שיתפתי בסיפור שלי. עבדתי במכון לכריתות שד לפני שנים רבות וסייעתי לנשים אחרות למצוא שלווה בגוף החדש שלהן, להתאים להן את השדיים התותבים ולהציע להן חוויות מסיפור חיי שלי. תמיד רציתי להקיף את עצמי באנשים שאני יכולה לסייע להם – אני תמיד יכולה לזהות ברחוב אנשים שעברו את אותו הדבר כמוני".