בשבוע שעבר הלך לעולמו פרופ' סת' רוברטס, פסיכולוג ומחלוצי שיטת "האני הכמותי" (גישה פסיכולוגית שחותרת לשיפור עצמי דרך כימות של מדדים כמו שעות שינה, מספר הדקות שבהן עושים פעילות גופנית או צריכת קלוריות יומית). אבל טרם מותו, הוא הספיק להשאיר צוואה שתמתיק את החיים עבור אלו שנותרו מאחור – "דיאטת השאנגרילה", הידועה גם כ"דיאטה ללא דיאטה".
לא טעים לכם? תאכלו פחות
וכך זה פועל. מדי יום שותים 150 עד 500 מיליליטר של שמן נטול טעם. זה הכל. פרט למטלה הלא ממש נעימה הזו, פשוט אוכלים כרגיל. לא משנים את סוג המזון, לא מגבילים את גודל המנות, לא חייבים לעשות ספורט – פשוט שותים את השמן במרווח של לפחות שעה לפני או אחרי ארוחה, ומחכים לתוצאות.
הרעיון של רוברטס המנוח הוא לספק לגוף קלוריות באופן יזום, כדי לגרום לו לדרוש פחות מזון. את הגישה פיתח בעקבות מחקר מצומצם למדי, שערך על משתתף אחד: הוא עצמו. הקו המנחה הוא שלכל גוף אנושי יש "נקודת איזון" של משקל אידאלי שבו הוא אמור להיות. מאמצים רגילים לרדת במשקל מתעלמים מזיהוי אותו משקל אידאלי, ולכן רק פוגעים בחילוף החומרים ובתחושת הרעב והשובע הטבעית, שמנסים מצדם להשאיר את הגוף קרוב ככל האפשר לאותו משקל אידאלי.
לפי רוברטס, סוג האוכל שאנחנו אוכלים עשוי להשפיע על אותה נקודת איזון, ובמילים אחרות: ככל שהאוכל שאוכלים טעים יותר, הגוף "משתכנע" לקבוע נקודת איזון גבוהה יותר, כדי שיוכל ליהנות מיותר מאותו מזון טעים. הרעיון דו-כיווני, וכאשר אוכלים מזון טעים פחות הגוף דורש פחות קלוריות. שתיית השמן חסר הטעם בדיאטת השאנגרילה נועדה לבלבל את הגוף, להכניס "קלוריות לא טעימות" ו"לשכנע" אותו לדרוש פחות מזון.