וכך כתבה "רוני", בת 24:
"התלבטתי רבות איפה ואם בכלל לספר את המקרה שלי באינטרנט, לבסוף החלטתי באמת לכתוב את זה כאן באסקפיפל בגלל שזה אנונימי... ובעיקר בגלל שאני תמיד רואה איך אנשים עוזרים פה אחד לשני.
עוד בערוץ הנשים:
- עברה ניתוח לקיצור קיבה – והתמכרה לחטיפי שוקולד מומסים
- היפניות גילו איך להיפטר מהעיניים המלוכסנות
- זה נכון, את באמת יכולה לעשות פדיקור בבית
"אני סטודנטית. גרה בצפון הארץ, באזור לא הכי טוב מבחינה סוציו-אקונומית. מסתובבים אצלנו ברחובות טיפוסים לא הכי נעימים בלשון המעטה. יש לנו גן ציבורי בשביל שבדרך לשכונה, שתמיד היו שמועות שבלילה אסור לעבור שם. תמיד אמרו את זה, עוד מאז שהייתי ילדה קטנה היו את השמועות האלה, היו כל מיני 'אגדות' שרוצחים שם חתולים, שיש שם אנס קבוע שמסתובב... ואני מעולם לא האמנתי. זה תמיד היה נשמע לי כמו האגדה השכונתית הזאת שיש בכל שכונה.
"כמו שהזכרתי קודם אני סטודנטית, והייתי אתמול אצל חברה טובה בבית. הכנו עבודה שאנחנו צריכות להגיש בשבוע הבא בלימודים, ובסביבות 12 וחצי בלילה סיימנו וחתכתי הביתה. לא יודעת מה עבר עליי, באמת לא יודעת, אבל הלכתי דרך הגן הזה שכולם מדברים עליו. ופתאום כשהלכתי שם מישהו נדבק אליי מאחורה, סוג של עקב אחריי. קצת פחדתי אז הגברתי את הקצב, וכשאני הגברתי גם הוא הגביר והבנתי שאני קצת בבעיה. ישר הוצאתי את הפלאפון מהכיס כדי לנסות להראות שאני מדברת בטלפון או להתקשר לחברה, זה מה שאני זוכרת שפחות או יותר עבר לי בראש. ואז לדעתי הוא נבהל מהתנועה שלי וישר שאל אם יש לי סיגריה. ואמרתי שלא, אז הוא אמר לי 'אל תבהלי, הכל בסדר, בא לך לשבת איתי?'. לא עניתי לו, המשכתי ללכת בהליכה מהירה. ואז גם בא מישהו ממולי.
איך לא שמרתי על הגוף שלי? איך לא התנגדתי?
"אני לא רוצה להיכנס לפרטי פרטים, לא רוצה להיזכר בזה. אבל הם לקחו אותי בכוח למקלט מתחת לאחד הבניינים שצמודים לגן ועשו את מה שעשו במשך 15 דקות בערך. אני הייתי בטוחה שהסיוט הזה נמשך שעתיים, אבל רק אחרי שהם שחררו אותי הבנתי שזה היה 15 דקות בלבד. כן אציין שאחד מהם ביצע חדירה, והשני עשה בי אקטים מיניים אחרים, ושניהם השתמשו בהמון כוח. ומה שמרתיח אותי בכל הסיפור הזה, שלא התנגדתי, בכלל. לא התנגדתי... כי פחדתי... פחדתי להתנגד... פחדתי שאם אתנגד זה יכאב יותר.
"אני מרגישה שאני כבר לא שייכת לעצמי, מרגישה שבלילה אחד שני גברים הצליחו להשתלט לי על הגוף ולהוציא ממנו את הנשמה שלי. איך נתתי לזה לקרות? איך לא שמרתי על עצמי? על הגוף שלי? איך לא התנגדתי? אפילו כוח לא הפעלתי כלפיהם במהלך האקט. אני מרגישה כזאת טיפשה ואשמה. למה עברתי שם בשעה כזאת מאוחרת? מרגישה מטומטמת, כאילו שהזמנתי את האונס הזה. כל היום ניסיתי לא לחשוב על זה, אבל אני פשוט לא מסוגלת. כל הזמן קופצות לי תמונות לראש של שני הגברים האלה. אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי. בא לי ללכת לישון ולגלות שזה היה סיוט רע. אבל לצערי זה לא ככה, זו המציאות. ולפי מה שנראה לי כרגע, זו מציאות שאני הולכת להדחיק.
"אני לא מאמינה שאני עוד אחת מהנשים שעברו את המקרה המזעזע הזה, ואני באמת לא יודעת איך להתמודד איתה. אני מתחננת שתעזרו לי, מתחננת".
עצם העובדה שנשים עדיין מאשימות את עצמן בטרגדיות כגון אלו מרטשת לב, אולם אפשר למצוא נחמה בתגובות שקיבלה רוני – שכולן, עד לאחת, אמפתיות ומחזקות. החל מעצות פרקטיות (כמו לשמור את הבגדים שלבשה בעת האירוע לצורך איסוף דגימת DNA של התוקפים, או לגשת לקבל טיפול תרופתי שיפחית את הסיכון שתידבק באיידס אם התוקף היה נגוע), עבור בהפניה לגורמי טיפול רלוונטיים וכלה בחיבוקים וירטואליים והצעות לצפייה בסדרות וסרטים בנושא.
בתחתית הכתבה מופיעים מספרי הטלפון של המרכז לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, וכן קישור לאתר האינטרנט של המרכז. חשוב לציין כי אם נפגעתן, אתן לא חייבות להתלונן במשטרה ולא לדווח לאיש – המחוייבות היחידה שלכן היא לחזור ולומר לעצמכן שזו לא הייתה אשמתכן - ולפנות לקבלת עזרה אם אתן חשות בצורך בכך.
קו סיוע לנפגעות תקיפה מינית: 1202 (לגברים נפגעים: 1203)