נראה שככל שהטכנולוגיה מתקדמת אנחנו חוזרים אחורה: מנביטים את האוכל שלנו במטבח, חוזרים לנקות עם חומץ ומשכנעים את עצמנו שאם אנחנו קונים בחנויות יד שנייה אז זה וינטאג'. גם חיתולי בד לתינוקות כבר חזרו, אבל מה קורה בעולם הנשי שלנו?
גם פה ההשפעות האורגניות לא עוצרות. יותר ויותר נשים בוחרות לוותר על מוצרי ההיגיינה החד פעמיים המוכרים (והיקרים!) ומחפשות פתרונות חדשים. אחרי תחבושות רב פעמיות, המגיעות עם הכפלת כמויות הכביסה, מגיע תורן של הגביעוניות: כוסיות הסיליקון המעוצבות בסגנון מעורר מחשבה. מחשבה בעיקר על מה צריך להיכנס לתוכן או איך זה אמור להיכנס לתוכנו. ולצאת. שלחנו שלוש נסייניות להתנסות בחוויה והתוצאות לפניכן. מה שלא תעשו, תעשו טוב.
"אלוהים, למה מגיע לי כל הטוב הזה?"
מבט אחד בכוסית הסיליקון התמוהה הזו הספיק לי בשביל להרים גבה בספקנות. סייריסלי? זה מה שאמור להכיל את הנהרות שנובעים ממני אחת לחודש? אחרי הלידות הגוף שלי כנראה הבין את התכלית שלו ומה שקורה שם בכל חודש, שאלוהים יעזור. רצח עם.
בתור מישהי שמשתמשת בטמפונים ובפדים במקביל (הפד בא לעזרת חבר ומציל אותי בכל פעם מחדש אחרי שהטמפון לא עומד בקצב) לא הבנתי איך הדבר הזה עובד. חוברת ההדרכה לא עזרה כל כך, ועל פניו נראה שיותר פשוט לתכנת קוד חדש לאפליקציה שתתריע שהטמפון מגיע לקצה גבול הסיבולת שלו מאשר להחדיר את הדבר הזה פנימה.
משימת ההחדרה בפעם הראשונה הייתה לא נוחה. לקח לי זמן להבין איך מכניסים ואיפה זה צריך להתיישב. תוסיפו לכך שהעסק הזה בזמן הזה הוא מאד חלקלק. ליטרלי. אבל אז פתאום זה נכנס, וכמו נעלם במסלול שיגור מתוכנת היטב. התחושה הייתה קלילה ונעימה באופן מפתיע. משחררת אפילו. הרבה יותר נעימה מתחושת טמפון תקוע שאני באופן אישי מרגישה אותו תמידית. איך כל הטוב הזה נעלם ממני עד היום? הרגשתי שניצחתי את המערכת. השארתי את פד הביטחון ולאחר חצי שעה רצתי בבהלה לבדוק דופק – הפד היה נקי ויבש. אף לא טיפה.
מלאת ההוצאה הייתה מאתגרת קצת יותר – זוכרים שרטוב וחלקלק? אז עכשיו תנסו למצוא קצה של סיליקון בפנים ולמשוך אותו החוצה. מצאתי, ניסיתי אבל לא הצלחתי להוציא. לראשונה הבנתי איך עובד המנגנון – ואקום. אחרי שהתחלתי להזיע מלחץ וכמעט שקלתי להתקשר לחברה בעברת חילוץ, הבנתי שאני צריכה לשחרר את הואקום. קצת כמו ללדת. הרפיתי, דחפתי והופ זה בחוץ. בפעם השנייה הכל כבר היה הרבה יותר נינוח. הלחץ שלא אצליח למשות החוצה את הכוסית עדיין היה שם, אבל התחלתי להבין את העניין. הנוחות, השחרור, האקולוגיה, החיבור, השמועות המזוויעות על מוצרי ההגגיינה, המחירים – הרגע הזה שהבנתי שאני עוברת לגביעונית.
גביעונית מונקאפ, גודל A (אחרי לידה)
מחיר: החל מ-199 שקלים
איפה קונים: באתר
"בטוחה שבסוף עוד נתאחד"
הגביעונית היא כנראה מוצר ההיגיינה עם יחסי הציבור הכי טובים בארץ. כשהוא משווק בתור מוצר ידידותי, רב פעמי, בריא יותר וכמובן – הבחירה הפמיניסטית. בקיצור אני הכי קניתי את המסר.
לא יכולתי לעמוד בפיתוי ההארה הנשית שהובטחה לי, הקבלה העמוקה והחיבור הקוסמי למפלי המחזור שזורמים ממני מדי חודש שיגרמו לי לקיים איתו יחסים כמעט אירוטיים. אבל בפועל, קיבלתי מערכת יחסים שמזכירה לי את הקשר האחרון שלי. המון ציפיות, תחושה שזה הולך לכיוון טוב, אבל חרדת ביצוע שהכריעה את שנינו.
לא זלזלתי בכוסית הצ'ייסר הקטנה גם כשהיא לא בדיוק חדרה בקלות כשעשיתי קפל סי. אבל זה בסדר, גם לאבד את הבתולין זו לא חוויה נעימה ובכל זאת אנחנו ממשיכות לעשות סקס. אתוודה שגם לא החמצתי פנים כשאזור החלציים שלי הבקיע קולות וואקום והשתדלתי לא להרגיש מאוכזבת כשעשר שעות זה - לא הצליח להחזיק. אבל כשניסיתי לשלוף אותה והשירותים קיבלו מראה של זירת רצח, הרמתי ידיים. ואני אגיד לכן את מה שהאקס שלי אמר לי אז: זאת לא הגביעונית, זאת אני. אני פשוט לא הייתי מוכנה לזה.
למרות הכל, אני אסייג ואומר שמדובר במוצר די מהפכני. הבעיה היא שהוא דורש אימון, סבלנות, תחזוקה וזמן ללמוד אותו ואת ההתנהגות שלו. למי שנכונה באמת לעבור את השינוי (ופייר, זה באמת שינוי לטובה) מובטחת חוויה מתקנת על כל מה שהיא יודעת על מוצרי היגיינה נשית והמחזור שלה.
בכל אופן, לאורח החיים התובעני שלי, פלוס דירת שותפים גברית שלא ממש מאפשרת להסתובב עם כוסית נוטפת דם ברחבי הסלון, אני מעדיפה לתקוע רגע טמפון ולסיים עם זה.
אבל הגביעונית עדיין שם ואני בטוחה שבזמן אחר עוד נתאחד. מצד שני, אני גם עדיין מרגישה ככה כלפי האקס שלי. והוא לא ממש אומר לי היי ברחוב.
"הצלחה גדולה לא היתה כאן"
כשגביעונית מונחת ביד שלך בפעם הראשונה נחה איתה גם הבטחה. מעכשיו את הופכת לאישה חדשה, שמחוברת לנשיות שלה, שהטבע זורם דרכה והיא דרכו. זה רק במקרה שהטבע הטהור בא בצורת מיכל סיליקון.
מיכל הסיליקון שבו פגשתי היה ההיפך מכל הדברים האלה. בארבע השעות הראשונות שבהן ניסיתי להחדיר אותו במקום הייעודי (זה דרש קיפולים, כיווצים, קיווצ'וצ'ים וסרטוני יוטיוב מפורטים) הבנתי שגם אחרי 30 שנה של אכלוס, הגוף הנשי הוא תעלומה עבורי.
בשלב מסוים הגביעונית נבלעה והתמקמה באותו מסתורין שאפף את התהליך עד כה. שמחתי. עד שהבחנתי בתחושת יניקה מתמשכת ובלתי נעימה שגרמה לי לרצות לשלוף את הגביעונית תוך זמן קצר. גם זה דרש הדרכה מיוטיוב. בהמשך הפכתי מיומנת יותר בהכנסה ובהוצאה, והיניקה הפכה מורגשת פחות ופחות, אבל הצלחה לא היתה כאן.
הוואקום ככל הנראה לא היה מושלם, והגביעונית הצליחה לסכל לי גם מסיבת בריכה וגם חופשת חוף. פעם אוגרת בתוכה את מי הים התיכון, פעם פולטת את הדם שלי לעולם. ייתכן שזה הדגם הספציפי הזה שלא תאם את מבנה הגוף, ויתכן שפשוט לא הצלחתי לשכלל את האומנות. כך או כך בינתיים השלמתי עם מעמדי כאישה ישנה, חזרתי לתחבושות חד פעמיות והבנתי שאאלץ מעתה כאות קלון לכנות את המחזור שלי 'וסת'.
גביעונית של Juju, מידה קטנה (לפני לידה)
מחיר: 215 שקלים
איפה קונים: באתר