מחוך (צילום: istockphoto)
תרגיעי עם המחוך - יותר שווה להצליח כלכלית | צילום: istockphoto

אם קיימת פיגורה נשית שיש עליה קונצנזוס גברי, הרי שצורת שעון החול לוקחת, ובענק. תשאלי כל זכר בסביבה מה הוא חושב על גוף בצורת גיטרה בסגנון מרלין מונרו. בשלב ראשון הוא יענה "לא יודע, זה נורא יפה", ואחר כך יחדד ויסביר שאישה בעלת מותניים צרים, חזה בעל נוכחות, אגן מתעגל וקימורים – היא אידיאל האבולוציה, סימן מיידי לזה שלא רק שיהיו לו הרבה ילדים, אלא שהם יהיו בריאים ויפים.

אבל בעוד שאנחנו מגדילות חזה, שורפות שומן ואפילו מסירות צלעות – טוען כעת מחקר אנתרופולגי חדש מאוניברסיטת יוטה שטעות בידינו – צורת שעון החול היא ממש לא אידיאלית, לא מבחינה פיזית וכלכלית בכל מקרה. מתברר שההורמונים שעושים אותנו יותר חזקות מבחינה פיזית, יותר תחרותיות ומסוגלות יותר להתמודד עם לחץ, נוטים לחלק מחדש את השומן מהירכיים אל המותניים. המחקר מצא שבחברות ובסיטואציות שבהן נשים נאלצות להשיג לבד משאבים על מנת לפרנס את משפחתן, הן מאבדות את פיגורת שעון החול, ומתחילות לצבור שומן באזור הבטן והמותניים. כך טוענת אליזבת קשדן, האנתרופולגית שעמדה בראש המחקר.

המחקר הזה עלול בהחלט לשמוט את הקרקע מהמחקרים הקיימים לגבי צורת הגוף הנשי. כיום הטענה היא שככל שיחס הקימור בין המותניים לירכיים גבוה (כלומר ככל המותניים יותר צרים ביחס לאגן ולירכיים) – כך גבוהה הפוריות ונמוך הסיכוי למחלות כרוניות. גם גברים, כאמור, מעדיפים נשים מקומרות יותר, וזאת כנראה הסיבה למשיכה העזה שלהם לדוגמניות פלייבוי, שידועות כמקומרות במיוחד. למרות שתראו לנו גבר שרוצה נערת פלייבוי בתור האמא של הילדים שלו.

האגדה והאגדה: מרלין מונרו בשמלה שחורה קטנה (צילום: Hulton Archive, GettyImages IL)
מרלין מונרו - פיגורה לשאוף אליה, מנת משכל פחות | צילום: Hulton Archive, GettyImages IL


אבל נעזוב רגע את האבולוציה – מה שקורה בפועל זה שהרבה נשים בעולם הן הרבה פחות מקומרות ממה שנחשב אופטימלי לפי סטנדרטים רפואיים וסוציולוגים, ובעלות אחוז גבוה יותר של שומן בטני – כך לפחות ב-33 מדינות לא מערביות וארבע מדינות אירופאיות. ההורמונים הגבריים (ביניהם גם טסטוסטרון), הם המשפיעים על הגדלת היקף המותניים וגם תורמים למצב הבריאותי בכך שהם מעניקים לגוף יותר יכולת התמודדות. נשים בעלות כמות גבוהה יותר של הורמונים הן גם בעלות יותר כוח פיזי ונפשי, נחישות ויכולת עמידה, תחרותיות ויכולת להתמודד במצבי לחץ.

ההבדלים האלה גם קשורים לשיויון בין המינים. במדינות כמו יפן, יוון ופורטוגל, שם נשים הן פחות עצמאיות כלכלית, גברים מעדיפים את בת הזוג שלהם עם מותני צרעה, בעוד שבבריטניה ודנמרק – מדינות בעלות חברה יותר שיויונית, הפקטור הזה פחות רלוונטי. במדינות לא מערביות, חברות שבהן מזון הוא מצרך נדיר ועל הנשים מוטלת החובה להשיג אותו – גברים מעדיפים נשים עם מותניים יותר עבים. אנחנו, כמובן, מעדיפות להיות כמה שיותר מצליחות כלכלית, נחושות ובעלות כוח פיזי רב. אבל כמובן שכמה שיותר רזות זה גם בסדר.