"את לא רואה על במת התיאטרון יוליה שמנה"

"תמיד באודישנים דורשים 'בחורה נאה' שזו מילה מתייפייפת ל'רזה'. כשאני רואה את זה אני ישר מדלגת הלאה", אומרת דראל פורת, שחקנית בת 30. לדבריה, במשך שלוש השנים שהיא בעולם המשחק, היא מעולם לא לוהקה לתפקיד ראשי או לתפקיד של מישהי סקסית - רק בגלל המשקל שלה. אבל כעת, עם תפקיד ראשי של אישה שמנה ומושכת בהצגה "הראיס", זה סוף-סוף השתנה. "קפצתי באוויר כי הרגשתי שסוף סוף יש משהו בשבילי, שרוצים אותי בזכות מי שאני".

עד עתה שיחקה פורת בעיקר בתפקידים צדדיים. "את לא רואה על במת התיאטרון יוליה שמנה, ואם כן, אנשים אומרים כל הכבוד על זה שהם 'הלכו נגד הזרם'. למה כל הכבוד? לשמנות ומלאות לא מגיעה אהבה? לא מגיע להן לשחק בתפקידים ראשיים? אם נרגיל את המוח שלנו שזה בנורמה, כל החברה שלנו תראה אחרת".

פורת מספרת שהייתה ילדה רזה יחסית, עד שאחותה הצטרפה למשפחה. "כשהייתי בת שבע אחותי הקטנה נולדה והתחלתי לאכול יותר, נטו ממקום רגשי. הייתי רגילה להיות במוקד תשומת הלב ופתאום הכל השתנה. בגיל שמונה אמא שלי לקחה אותי לדיאטנית וככה התחיל הרומן שלי עם הדיאטות".

לאורך השנים נעה בין מידות גדולות לקטנות באופן תדיר. "ירדתי ועליתי כמו אקורדיון. כשהגעתי לתיכון התחלתי לרדת במשקל, ובגלל שנהניתי מזה פשוט הפסקתי לאכול. לא אכלתי ימים שלמים והתמכרתי לתחושת הרעב הזאת. אז גם הבנתי שיש לי סוג של הפרעה".

בצבא החלו להתפתח אצלה גם התקפי אכילה. "יכולתי לרעוב כל היום ולהיכנס לבולמוס של אכילה בערב. כשזה היה קורה לא הייתי רואה בעיניים, הייתי חוטפת חתיכת חלה, אוכלת נקניק ואחר כך גם ארוחת צהריים", היא מספרת, "זה נקרא 'בינג' איטינג'. הייתי אוכלת עד שהאוכל היה ליטרלי חונק אותי והגוף ביקש להפסיק".

הפרעות האכילה מלוות אותה עד היום. "קיבלתי כאפה בגיל 30 כי הגעתי למשקל שיא מבחינתי. אני מרגישה מאוד כבדה ונוראית. פסיכיאטר אבחן אותי ואני מתחילה בשבוע הבא טיפול קבוצתי כדי לזהות מתי אני באכילה רגשית ומתי אני אוכלת כי אני רעבה. 90 אחוז מהאכילה שלי מפצה על דברים אחרים. הבמה היא כמו פסיכולוג בשבילי".

"הראיס" היא דרמה קומית-מוזיקלית המבוססת על אגדה טוניסאית ששוברת כמה מהמוסכמות הכי מוחלטות בחברה שלנו. ההצגה מגוללת את סיפורה של דיאמנטה, משרתת שמנה אותה מגלמת פורת, שמובאת אל ארמון הראיס במטרה לפטם את אשתו הרזה, אליה הוא מתקשה להימשך. הראיס חושק דווקא בעוזרת האישית השמנה של אשתו ובין השניים מתפתח סיפור אהבה. "בזמנו אידיאל היופי היה הפוך: כמה שאת יותר בהירה ומלאה ככה היית יותר נחשקת. זה נותן בוקס חזק בבטן".

לאחר עליית הצגה היא קיבלה פידבקים מרגשים מהקהל. "ניגשה אליי אישה ואמרה לי: 'אני רוצה לומר לך תודה רבה שהבאת גם את הקול שלי לבמה. נהניתי לראות מישהי כמוני על הבמה'. זה חיזק והעצים אותי. אם עוד בנות יבואו לצפות בהצגה זה ייתן להן בוסט מטורף, בעיקר בשביל המסר החודר – אין סוג יופי אחד, וגם להיות מלא ושמן זה סבבה".

כעת פורת מקווה שהתפקיד יחלחל גם לחייה האישיים. "ככל שהמסר הזה יועבר בעוד ועוד הצגות, הוא יעבור גם אליי. זה ממש 'Fake it until you make it'. אני צריכה להגיע לנקודה שבה טוב לי עם עצמי, בלי קשר לאם אני רזה או שמנה. זה התהליך שאני מנסה לעבור. אני ארגיש הכי נחשקת על הבמה, ואחר כך ארגיש גם הכי נחשקת במיטה".