הדרך הכי טובה לתאר לכם מהי בולימיה היא לספר לכם איך נראה סדר היום שלה, וככה אולי תלמדו קצת מטעויות של אחרים. לכל בולימית יש "יום טוב" ויש "ויום רע".
>> הוידוי הראשון: "אם היית רזה ב-10 קילו, הייתי מתחתן איתך"
>> הוידוי השני: אסור לך להיות מאושרת: החוקים של הבולמיה
"יום טוב" מבחינתי היה יום בו עמדתי בפיתויים ואכלתי מעט מאוד קלוריות במהלך היום. קלוריות מקצבות מראש, לפעמים גם עד 400 קלוריות ביום, בכוונה תחילה. ביום טוב כזה יכלתי אפילו לפרגן לעצמי ולצאת לסיבוב בקניון, ויש מצב שאפילו הרשתי לעצמי לקנות בגדים. מצב הרוח שלי היה משתנה, הייתי הרבה יותר מחוייכת, הרגשתי טוב עם עצמי. בימים ממש ממש טובים אפילו הסכמתי להיפגש עם החבר'ה.
"יום רע" היה יום של זלילה, יום שכולו מוקדש לאוכל. "יום ללא יום", אני קוראת לזה. מספיק שהייתי חורגת בביס ממה שתכננתי לאותו היום, מבחינתי כל התוכניות השתנו. מצב הרוח השתנה, וכלל כעס עצמי, כאב, תסכול כבד, שנאה עצמית מאוד קשה, חרדות וחרטות. וכאילו כל זה לא מספיק, ישנו גם החלק האומנותי שהבולימיה כל כך אוהבת: האמוק.
את מתנצלת בפני הקופאית שיש לך מסיבה היום בערב
בהרבה מצבים הבולימיה יכולה לתפוס אותך לא מוכנה, ועיסוקייך באותו רגע בטלים ומבוטלים. הגוף נכנס לאמוק, ואם את בסביבת אנשים את מנסה לשדר שליטה עצמית עסקים כרגיל – אבל בתוך הגוף שלך מתחולל הר געש.
ואת כבר בדרך לסופר, מסך שחור יורד, האנשים נעלמים לך מול העיניים ולמרות שתינוק בוכה אצל ההיא בעגלה, את לא שומעת אותו בכלל. את לא רואה שום דבר מלבד הצבעים המתחלפים של עטיפות הטובין על המדפים, ובזמן שאת מעמיסה בסלסלה בעיוורון מוחלט את כבר מתכננת איך תגיעי הביתה ותקיאי את הכל במהירות הבזק. אין בכלל חשיבות לטעם של הדברים שאת קונה.
אחרי תור ארוך ומיגע את מגיעה לקופאית. תני לנחש, את משפילה את המבט, כי את חושבת שכולם חושבים שזה בשבילך. את מתנצלת בפני הקופאית שיש לך מסיבה היום בערב, כאילו שזה מעניין אותה. את יוצאת מהסופר וכבר חולמת להגיע לפינה השקטה שלך ולהתחיל לטרוף. את מגיעה לאוטו, לא עומדת בפיתוי ופשוט מתחילה את החגיגה, עד המפגש עם האסלה.
אל תחשבו על היום בו תהיו מאושרים, היו מאושרים היום
הרגע הזה, שלפני המפגש עם האסלה, קצת דומה לחוויה של אלכוהול. יש איזשהו ערפול חושים, הגוף כבד, הדופק עולה, המילים בקושי יוצאות, תחושה של עייפות כבדה. ואז, כשהכול יוצא, הקלה גדולה ופתאום חוזרים למציאות.
אני בטוחה שאף אחד מכם לא מאחל לעצמו להיות במקום הזה של חוסר שליטה מוחלט על החיים שלכם, ובטח שלא בגלל אוכל.
תהיו מאושרים, תנצלו כל רגע בחיים ותאהבו. תאהבו אתכם ואת הסביבה שלכם. אף אחד לא יחזיר לכם את הזמן הזה שאתם מבזבזים במחשבות על מתי תהיו מאושרים. אין רגע אחד בו תהיו מאושרים. זה הזמן, כאן ועכשיו!