להיות שמן זה רע, להיות שמן זה לא בריא – שתי ההנחות האלה עומדות בבסיס היחס שלנו להשמנה ולאנשים שמנים בעשורים האחרונים. מאמר ארוך ומעניין שעלה בשבוע האחרון באתר ה- Huffingtonpost קורא תיגר על ההנחות האלה, ומציע הסתכלות חדשה על השמנה במאה עשרים ואחת ועל הטיפול בה.
"כל מה שאתם יודעים על השמנה הוא שגוי", מתנוססת הכותרת מעל המאמר, "במשך עשורים התעלמה הקהילה הרפואית מעובדות וניהלה מלחמה אכזרית ועקרה באנשים שמנים, תוך כדי הרעלת התפיסה הציבורית והרס של חיי מיליונים. הגיע הזמן לפרדיגמה חדשה". הכותב, מייקל הוב, מפרט בכתבה – המלווה בצילומים מרהיבים של אנשים שמנים – את הסיבות ליחס החברה והרפואה לשמנים, ואת הכשלים המלווים מזה שנים את היחס הזה.
"בעוד כמה שנים נביט לאחור באימה על הדרכים הברבריות שבהן טיפלנו באנשים שמנים, הרבה אחרי שידענו שיש דרך טובה יותר", הוא כותב. לדבריו, הדרך בה מטפלים רופאים באנשים שמנים היא רשלנית. הרופאים נוטים להאשים אנשים שמנים על היותם שמנים, לבייש אותם מתוך מטרה לעזור להם לרזות או לשלוח אותם לבדיקות יקרות – במקום להתעמק בהרגלי האכילה שלהם. במקרים רבים רופאי המשפחה, שלהם מידע מועט ביותר בתזונה, עושים נזק לחולה, ולעתים הם גם טועים באבחון ומפספסים מחלות או בעיות בריאותיות משמעותיות שכלל לא קשורות בהשמנה.
"שכבתי עם בחורים רק בשביל תשומת לב"
בכתבה מספר הוב על צעירה בשם קוריסה אנקינג, שנהגה להרעיב את עצמה במשך תקופות ארוכות. היא הייתה נמנעת מאכילה לאורך רוב היום, וכאשר אמה גררה אותה אל הרופא, הוא הביט בה, הבחין שהיא בעודף משקל ועודד אותה להמשיך בדרכה. "'אם היית מסתכל על משהו אחר מלבד המשקל שלי'", אמרה בכתבה, "'זה היה ברור שהייתה לי הפרעת אכילה. אבל הרופא שלי עודד אותי להמשיך".
הכתבה ממשיכה ומביאה סיפורים של נשים וההתמודדות שלהן עם החברה, שפוקחת עליהן עין ביקורתית כל הזמן. אישה בשם שרה, מנכ"לית בהייטק, מספרת על המתח שהיא חשה כשבפגישת עבודה מונח בייגל על השולחן. "אם היא מושיטה יד ולוקחת, האם העובדים שלה חושבים לעצמם 'איזו בוסית שמנה'? אם היא לא תיקח, האם הם יעריכו אותה בלב על האיפוק שלה?" אמילי, מרואיינת נוספת, מספרת כיצד עובדת היותה שמנה השפיעה על מערכות היחסים שלה עם גברים: "שכבתי עם בחורים שלא התעניינתי בהם, רק כי הם היו מוכנים לשכב איתי", היא אומרת. "הייתי נואשת לתשומת לב גברית, וסקס היה הדרך להשיג אותה".
המאמר טוען כי למרות שתזונה היא גורם המוות המוביל בארצות הברית, למעשה איכות המזון היא הבעייתית ולא הכמות שלו. "במשך יותר מעשור חוקרים טוענים כי איכות המזון שלנו משפיעה על הסיכון למחלות ללא קשר להשפעתה על המשקל", כותב הופ, וטוען שיהיה קשה מאוד לנקז את הרעלים ממערכת המזון שלנו, כיון שיצרני המזון משקיעים הרבה בהגדלת הרווחים שלהם. השורה התחתונה בפרויקט הרחב של הופ היא שיש להתמקד בבריאות במקום במשקל, ובתמיכה במקום בביוש.
