סטפני יבואה כמעט וויתרה לגמרי על אימון גופני, והיא מאשימה את חדרי הכושר: "לא פלא שלרובם המכריע של השמנים קשה לבקר בחדרי כושר. מי רוצה ללכת למקום שבו תבויישי על זה שאת לא עובדת קשה כמו כולם? מקום שבו מתאמנים אחרים מצלמים אותך בחשאי מתנשמת ומתנשפת?"
יבואה, בלוגרית ואושיית דימוי גוף חיובי עם רבע מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, מרבה לחשוף את הקשיים היומיומיים שהיא חווה כאישה גדולה. במאמרה למגזין STYLIST היא מספרת על הכאב הפיזי והנפשי הכרוך בביקור בחדר הכושר כאישה שמנה: מעבר להיותה חריגה בנוף במבנה גופה, היא מספרת על מבטים וחיוכים בהם הבחינה בקרב המתאמנים האחרים בזמן שהזיעה על ההליכון, שיעורים שתוארו כשיעורים למתחילים ו"היו דומים יותר לאימונים בחיל הים", פוסטרים וציטוטים המקדמים עמדות שמנופוביות ומעל הכל צורת האימון היחידה המקודשת בחדרי הכושר: כמה שיותר אינטנסיבי וכמה שיותר מהר.
"בסופו של דבר התחלתי לדחוף את הגוף שלי לקיצוניות כדי לעמוד בקצב", מספרת יבואה, "בירכתי את עצמי על היותי שמנה 'טובה', למרות שהשרירים שלי התייסרו". לפני ארבע שנים היא התייאשה ופרשה מכל סוג של פעילות גופנית. ואז הגיעה המגפה.
בעיצומו של הסגר הארוך שהוטל על לונדון, עיר מגוריה, החלה יבואה להתאמן לבדה מול סרטוני יוטיוב שהציעו אימונים בקצב איטי ובעצימות שתאמה את יכולותיה. בהמשך התחילה להיפגש עם מאמנת אישית שמתמחה ב'בריאות בכל מידה' (HAES), גישה לפיה ניתן להשיג בריאות טובה בכל גודל, תוך התמקדות בבריאות נפשית ובכוח פיזי במקום בירידה במשקל.
יבואה מספרת שמהרגע בו הפסיקה להתמקד בירידה במשקל והחלה להתמקד בחיזוק השרירים ובמודעות לגבולותיה, הפכו האימונים שלה למהנים, ועכשיו היא מבקרת בחדר הכושר ארבע פעמים בשבוע ולא זוכרת מתי נשקלה לאחרונה.
"אם כל חדרי הכושר ינקטו בגישת 'בריאות בכל מידה'", אומרת יבואה, "הם יעזרו לבטל את הסטיגמות על שמנים במרחבים האלה - מה שיאפשר לנו להרגיש מספיק בטוחים כדי להתרכז באיזון הבריאות הנפשית שלנו".