אלנה (שם בדוי) בת ה-15 מצאה את עצמה בפגישה עם מנתח פלסטי בעקבות לחץ שהפעילה אמא שלה עליה ועל הרופאים, לעצב מחדש את הוואגינה שלה. לטענת האם, הפות של אלנה לא "מסודר" ומצריך טיפול רפואי בדחיפות, אחרת לדבריה, "גברים לא ירצו לקיים איתה יחסי מין". הפגם לכאורה של אלנה, הן שפתי הפות הפנימיות שלה שבולטות יותר מהחיצוניות. "אצל נשים נורמליות זה נראה מסודר יותר", מסבירה האם במהלך פגישת הייעוץ, "היא לעולם לא תהיה מסוגלת לקיים יחסי מין כשהיא נראית ככה", אמרה בנחישות.
נציין שהמקרה של אלנה הוא לא בעיה רפואית והוא גם לא פגם. מדובר בניתוח אסתטי שהוא בעיקר לא מחייב, בטח לא אצל נערה בת 15 שהעדיפה לשתוק במהלך פגישת הייעוץ. הרופאים מצדם העדיפו להדגיש שהשפתיים יכולות לבוא בכל מיני גדלים וצורות ולא ניתן להגדיר אותן תחת טווחי נורמה. כשנשאלה אלנה מה דעתה לגבי ההליך הרפואי, היא העדיפה לשמוט את הכתפיים ולמלמל שהיא רק רוצה לסיים עם זה.
הסיפור של אלנה הוא אחד מיני רבים שניתן למצאו בספר "כשרופאים ומטופלים לא מסכימים", שעוסק בדילמות שבין הורים ורופאים שלא רואים את טובת הילד באותה עין.
מאוד קשה לא לשפוט את כישורי ההורות של אמא של אלנה, שאולי היה עדיף שתיתן לה את הביטחון שהיא זקוקה לו בגיל כל כך שברירי ושתעצים את הדימוי העצמי שלה במקום לנטוע בה מסר כל כך בעייתי – שהיא פגומה ושאם לא תטפל בעצמה מצפה לה עתיד עם לא מעט דחיות. והרי כולנו נדחים לפעמים, האם היא באמת צריכה להשליך את הכישלונות שלה על המראה החיצוני שלה? האם במו ידיה פוערת פצע נפשי בבתה שילך ויתרחב. מאקט "קוסמטי" ולא מזיק, הדרך להפרעות נפשיות עמוקות יותר פרושה בפניה.
לא מאמינים לי? בשביל זה יש מומחים שיגבו אותי: "גם גברים וגם נשים תוהים ושואלים את עצמם אם הם נורמלים או לא", מסביר פרופ' סטיב רובסון. "כשאמא שלך אומרת לך שגבר לא ירצה לשכב איתך בגלל שאת לא מסודרת, זו לא הורות תומכת במיוחד. הרי אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו שבמערכת יחסים אינטימית חשוב להיות בן אדם איכותי, לא עם איבר מין איכותי".
רופאים מאז ומתמיד התנגדו לניתוחים פלסטיים מתחת לגיל 18, הן מסיבות פיזיות (הגוף עוד לא סיים להתפתח) והן מהסיבות הרגשיות שנובעות משינוי קוסמטי כל כך דרסטי בגוף. למרבה הצער, ד"ר מרל ספריגס מציינת ש-25% מהאימהות מעלות את הרעיון לניתוח השפתיים של בנותיהן הצעירות ומחדירות בהן את הרעיון מתוך שאיפה שלא יסבלו ממבוכה בעתיד. אין ספק שהכוונות שלהן טובות ונובעות מדאגה – אך הפרשנות, בעייתית מאוד. בינתיים, הנתונים מדאיגים: כשליש מהבנות שמבקשות לנתח את שפתי הפות שלהן הן מתחת לגיל 18 ובעשור האחרון מספר הבקשות שילש את עצמו.
פרופ' רובסון מדגיש שמדובר במסר חברתי בעייתי, שנובע מהתעסקות מוקדמת בנראות של איברי המין שלנו. במקרים של בנות, הדרישה לנתח בגיל העשרה קשורה קשר הדוק לרצון שלהן להסיר בגיל מוקדם יחסית את שיער הערווה שלהן, מה שמעודד את המודעות למראות איבר המין שלהן בגיל צעיר מדי כשהן נטולות ידע ובסיס לגבי איך הן אמורות להיראות.
וכשהמידע המדויק לא זמין, כולנו כבר יודעים מאיפה הוא מגיע: מגזינים, שלטי חוצות, פרסומות ואיך לא – פורנוגרפיה. הרצון התמים להיראות כמו השחקנים בסרט מעוות את המציאות לחלוטין: "יש מגוון רחב של צורות וגדלים של שפתי פות, אנשים לא מבינים את זה. אישה לא נראית כמו הבנות מהמגזין אבל הן מפתחות ציפיות למודל לא ריאלסטי וחושבות שזה מה שנורמלי".
אבל לא רק הם אשמים, גם לחלק מהגברים יש אחריות בנושא: "באחד המקרים הגיעה אליי אישה שהיא לחלוטין בטווח הנורמה, אבל היא אמרה לי שאני חייבת לנתח את השפתיים שלה כי החבר שלה לא אוהב את איך שזה נראה ושהוא לא ישכב איתה ככה. היא לא הבינה שהבעיה בחבר שלה, לא בשפתיים שלה", מספר רובסון על מקרה שזעזע אותו במיוחד.
"זה הרבה יותר חשוב להכניס לנערות צעירות לתודעה שמה שנורמלי זה לא מה שרואים בתמונות". גם אם לניתוח אין סיבוכים פיזיים קשים, מדובר באקט לא מחייב ולא נחוץ שמצביע לא פעם, על מצוקה נפשית אחרת.