במבט ראשון דף האינסטגרם של אנטוניה אריקסון בת ה-18 משוודיה נראה כמו עוד אחד של צעירה בגילה: עמוס בתמונות פוטוגניות להפליא של הצעירה היפה הזאת ולא מעט מנות אוכל מגרות ומפתות, אבל פרט לכך קשה להבחין במשהו נוסף. אלא שאם תגוללו אחורה, שנה וחצי ליתר דיוק קודם לכן, תמצאו מיטת חולים בה ישנה כשאושפזה לצורך טיפול במחלת האנורקסיה הקשה.
"אני לא יודעת אם הייתי שורדת לילה נוסף"
"כשרק פתחתי את האינסטגרם שלי @eatmoveimprove (לאכול, לזוז, להשתפר, נ.כ.), נתתי לו את השם @fightinganorexia (נלחמת באנורקסיה, נ.כ.) ודאגתי שיהיה אנונימי", אומרת אריקסון בראיון ל-Daily Dot. "לקח לי לא מעט זמן עד שהתחלתי לחלוק עם אחרים את הזהות האמיתית שלי. כך יצא שניהלתי את הדף הזה במקביל לדף האינסטגרם האישי על מנת לתעד את מסע ההחלמה, וזה גדל ושונה למה שזה היום".
כיום העמוד מונה 14,836 עוקבים ומלא בהודעות עם חיזוקים חיוביים ולא מעט אוכל מעורר תאבון. אולם, למרות המראה האופטימי של העמוד, הכל החל כאמור במקום מאד חשוך. "האנורקסיה שלי התחילה בשנת 2012, ויצאה מכלל שליטה בספטמבר של אותה שנה, כששקלתי 38 קילו בלבד, אז אושפזתי בבית החולים המשך חודשיים. הלב והאיברים הפנימיים שלי התחילו לבגוד בי, העצמות שלי היו חלשות והרפלקסים שלי הפסיקו לפעול. התייאשתי ואילולא הייתי מאושפזת בבית החולים, אני לא יודעת אם הייתי שורדת לילה נוסף".
"אילו הייתי שמה את זה בפייסבוק כולם היו יודעים מי אני"
אריקסון שמאסה בתגית החולה - החליטה לפנות לאינסטגרם, תחילה במעטה של אנונימיות. "לא הייתי בטוחה שאני רוצה לחלוק מי הייתי כי לא רציתי שהחברים שלי יקראו את זה", היא אומרת ומסבירה גם את הבחירה דווקא ברשת המדיה החברתית הספציפית שמתירה למשתתפים את הפרטיות של הסתרת הזהות האמיתית שלהם. "אילו הייתי שמה את זה בפייסבוק כולם היו יודעים מי אני, הם היו יודעים מה אני מרגישה ואולי גם היו שופטים אותי. זה רק חלק אחד מחיי ואני חולקת אותו עם אנשים אחרים שחוו משהו כזה בחייהם".
במסעה, גילתה אריקסון שני מושגים חשובים בקרב מכורי האינסטגרם:, הראשון הוא "פיטספו" (fitspo), מחמאה שמבוססת על המילה חטובה והיא דוגלת בחגיגה של החיים הבריאים והגוף הבריא לעומת המונח "ת'ינספו" (thinspo) שהוא הגדרה לירידה קיצונית במשקל מלשון thin inspiration - ההשראה להיות רזה. למרות שכל אחת מהקטגוריות שונה זו מזו, ישנו אזור מטושטש בו השתיים נפגשות והוא עלול להיות מסוכן למי שסובלת מהפרעת אכילה.
"כשהייתי חולה, לקחתי השראה מנשים רזות וכאלה שפרסמו תמונות של ת'ינספו. אלה נועדו לגרום לבנות להרגיש נורא לגבי הגוף שלהן ולרוב גם הצליחו. המשתמשים האלה 'עזרו' לי להרעיב את עצמי ולהישאר חולה", מודה אריקסון. "כשהתאוששתי - הפסקתי לעקוב אחריהן".
עכשיו, כשאריקסון מרגישה טוב יותר ומעודדת התעמלות וכושר, היא נזהרת שלא ליפול לאותו אזור מטושטש בין השניים. "אנשים שואלים אותי כמה אני שוקלת או כמה קלוריות אני צורכת ואני מסרבת לדבר על כך", היא אומרת. "אני לא מוכנה לחלוק מספרים בגלל שאני יודעת שזה טריגר עבורי ואני לא רוצה שזה מה שיקבלו מהעמוד שלי. התחלתי לפרסם תמונות התפתחות וזה לקח לי קצת זמן. הסיפור הוא לא איך אני נראית, אלא כמה אנרגיה יש לי או מה אני יכולה להרים בחדר הכושר".
"לשאול אותי איך לרדת במשקל זה לשאול אותי איך להתאבד"
אריקסון אינה נזהרת לשווא. היא מודעת לעובדה שרבים מעוקביה הם חולים בהפרעות אכילה כמותה. היא מקושרת באופן פרטי לרבים מהם דרך המייל האישי שלה, ומאד כנה לגבי המחלה שלה וכיצד היא מתמודדת איתה. "אני מתעצבנת על אנשים ששואלים אותי איך לרדת במשקל. הירידה שלי כמעט עלתה לי בחיים שלי. זה כמו לשאול אותי איך להתאבד".
אם תסקרו לעומק את הדף של אריקסון תראו כיצד היא החלימה מאז שהייתה מאושפזת לפני 15 חודשים וכיצד התחטבה ובעיקר התחזקה בזמן שחלף. כמו כן, היא מרבה לפרסם תמונות של מה שהיא אוכלת ומציינת שהיא אוכלת שלוש ארוחות גדולות ביום. כיום גם היא עובדת עם שני ספונסרים (גורו לכושר ומים עם ויטמינים). "שמחתי שקיבלתי את ההצגה מהם. זה מדהים עבורי שהמותגים הללו רואים אותי בתור מקור בריא להשראה".
"אינסטגרם עזר לי מאד", היא אומרת. "מצאתי אנשים אחרים שמרגישים אותו הדבר או שנאבקו במלחמות כמו שלי. אנחנו תומכים זה בזה וכשהרגשתי שאני מרגישה בדאון יכולתי לפנות ל'משפחת האינסטגרם' שלי עבור תמיכה ועצה. הרגשתי שיש לי מחויבות כלפי העוקבים שלי שראו אותי בתור השראה. זה נהיה מאד חשוב עבורי להחלים בדרך טובה ולהישאר בריאה, להראות לאנשים שזה אפשרי ושווה את זה".
המעבר של אריקסון שהגיעה למשקל היעד שלה בפברואר השנה, מדף הפייסבוק המקורי שלה ל-@eatmoveimprove לא רק היה לוגי עבורה, אלא גם פסיכולוגי. "אנורקסיה היא חלק מההיסטוריה שלי והמחלה שהייתה לי, אבל היא לא מגדירה אותי בתור בן אדם. כיום אני חולקת את החיים שלי, מה שאני אוהבת לעשות ומי שאני. והמחלה כבר לא חלק מזה, אבל הייתה, ואני עדיין רוצה להיות מקור לתמיכה והשראה לאנשים שסובלים ממנה".
>> "אין שום שיק בהירואין שיק"
>> אנורקטיות יקרות, אתן פשוט היסטריות