"לא הייתי מסוגלת להתמודד עם ההשתקפות שלי"
ת'ור התחילה לרקוד בגיל ארבע והמשיכה לרקוד בקצב ובאינטנסיביות עד גיל 16 אצל שלל כוריאוגרפיות בתיאטרון גרינסבורו לריקוד בארצות הברית. כשהגיעה לקולג', ת'ור החלה לעלות במשקל בצורה חריגה ולא ברורה. "לא הייתי מסוגלת להביט בהשתקפות שלי ולהתמודד עם המראה שלי", סיפרה להאפינגטון פוסט. "נכשלתי בכיתת הריקוד שלי כבר בסמסטר הראשון. כשסיימתי את הלימודים, אבחנו שאני סובלת מתסמונת השחלות הפוליציסטיות, עברתי להתגורר בקוריאה ועליתי 90 קילו בסך הכול".
כשהיא רחוקה מהבית, ת'ור שמוגדרת אוביס מצאה את עצמה מצליחה להשתחרר ולרקוד שוב בפומבי. "רקדתי במסיבות ובמועדונים, אבל מעולם לא חלמתי שאקח שיעור ריקוד או אופיע באופן ציבורי ומקצועי שוב". לימים שבה ת'ור לארצות הברית ומצאה עבודה כמפיקה ברדיו.
כשג'ארד פייק, אחד ממנחי תכנית הבוקר ברדיו שאותה ת'ור מפיקה הציע לה ליצור סדרת סרטוני "בחורה שמנה רוקדת" (Fat Girl Dancing) - היא נענתה בחיוב. לטענתה, הכותרת של הסדרה היא חלק מבחירה מכוונת לאמץ את המילה "שמנה". ת'ור גם הקימה במקביל אתר בשם "קמפיין לא להתבייש בגוף" (No Shame Body Campaign). "אני מקדישה את כל מאמציי כדי לתמוך בנשים כמוני שמבקשות להיפטר מתחושת הבושה שלנו ורוצה להראות לכולם שאני לא מתביישת בגוף שלי. אני רוצה שאנשים יקבלו ויאהבו את עצמן בלי קשר, משום שכולנו כל כך הרבה יותר מרק גוף", אמרה.
"חייתי חיים בתור אישה במשקל 58 קילו ובתור אישה במשקל 158 קילו בצפון אמריקה, באירופה ובאסיה", היא כותבת באתר. "האינטליגנציה שלי, האישיות, הכישרון והתרומות שלי לא השתנו לפי המספרים על המשקל. אני לחלוטין אני בכל מידה ואני לומדת באופן בונה ואקטיבי לעזור לעצב את האידיאלים והרעיונות שלי לגבי העולם בו אני חיה. מי איתי?"
>> "היא גדולה, היא גדולה, היא גדולה"
>> האם "היורדת בגדול" של אמריקה אנורקסית?