מצאנו שם 4 נשים שרואות בזומבה דרך חיים, וניסינו להבין מה לעזאזל עושה להן את זה כל כך, ומאיפה ההתמכרות הקשה הזאת.
"שעה שמאפשרת לך לשכוח מהכל!"
איך הגעת דווקא לזומבה? "כל חיי אני רוקדת. אחרי השירות הצבאי, טסתי ללוס אנג'לס ושם לימדתי היפ-הופ. בעיר הזאת, התוודעתי לזומבה – שם כל ילד וכל סבתא רוקדים את המקצבים האלה. ברגע שגיליתי את הקצב הלטיני, הבנתי שהמקצבים המדהימים האלה היו חבויים בי כל הזמן, והתאהבתי. כשחזרתי לארץ עשיתי קורס מדריכים, ומאז זנחתי כל שיטת אימון אחרת. אני מלמדת אך ורק זומבה בשנתיים האחרונות.
מה גרם לך להתאהב בזומבה? "המוזיקה הלטינית סחפה אותי ראשונה. אבל אני מאוהבת בתחושה של להגיע לסטודיו בסוף יום ארוך ופשוט לשכוח מהכול, להקשיב למוזיקה, לרקוד צעדים פשוטים, להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש בריאה. אני לא מסכימה עם התפיסה שכושר הוא דבר שחייבים לעשות. כל מי שמגיע לשיעורי זומבה שלי רוצה להגיע ומחכה לזה. תוסיפו לזה שזה גם תחום שאפשרו לשרוף בין 600-900 קלוריות לאימון והוא לא פחות מממכר.
באיזה תדירות את עושה זומבה היום? "אני מלמדת כמעט כל יום, ולשמחתי הסטודיו מפוצץ בכל שיעור".
איזה שינוי זה חולל אצלך? "השינוי הוא קודם כל נפשי. יש לי בידיים את הכוח לגרום לכל כך הרבה אנשים לחייך. אחר כך כמובן מגיע השינוי הפיזי - אם רוקדים, משקיעים, ונותנים הכול בשיעור רואים תוצאות מרשימות! יצא לי להיתקל בלא מעט נשים (וגם גברים!) שפשוט לא הצליחו לרדת במשקל באימונים אחרים ובזומבה זה קרה! עבורי זומבה זו דרך חיים".
"הזומבה נותנת לי את הכוחות להתמודד עם מחלת הסרטן"
מי אני: ענבל וינבר, 34, גרה בפתח תקווה
איך הגעת לזומבה? "לפני כשנתיים, חברה שלי סיפרה לי שהיא מתאמנת בזומבה והציעה לי להצטרף. האמת שמאוד פחדתי להיכנס לשיעור, כי הקשר ביני לבין מוזיקה לטינית וקוארדינציה הוא ממני והלאה. בכל זאת, היא הצליחה לשכנע אותי ונכנסתי לשיעור ניסיון. אחרי שתי דקות שהמוזיקה התחילה לנגן, הבנתי שהתאהבתי קשות. כל החששות שלי התבדו. האנרגיה שפרצה מהמוסיקה ומהמדריכה פשוט גרמה לי לקפוץ לשמיים".
האם התעמלת גם לפני? "לפני כן הייתי שנים בחדר כושר וניסיתי את כל החוגים האפשריים: מאירובי, מדרגה ועד אימונים אישיים. מאוד רציתי לרדת במשקל אבל דבר לא עזר. לא הצלחתי להתמיד באף שיעור, עד הזומבה כלומר".
באיזה תדירות את עושה זומבה היום? "שמונה שעות בשבוע".
איזה שינוי זה חולל? "ראשית ירדתי קרוב ל-25 קילו. לא פחות חשוב הוא העובדה שהזומבה מחזקת ונותנת לי גם כוחות נפשיים. לפני כשבעה חודשים אובחנתי כחולת סרטן השד. הרופאה שלי המליצה לי חד משמעית להמשיך פעילות גופנית. בחצי שנה האחרונה, אני מטופלת בטיפולים כימותרפיים לא פשוטים בכלל. נאלצתי לוותר על דברים רבים בחיי, אבל על הזומבה אני לא מוכנה לוותר. זאת שעה ביום שבה אני מתנתקת מהצרות שלי ומקבלת אנרגיות וכוח להמשיך הלאה במלחמה האמיתית במחלה. החלום הכי גדול שלי זה כמובן ולהבריא מהמחלה הזו ולהעלות את המודעות לחשיבות להיבדק ולכך שגילוי מוקדם של המחלה מציל חיים. אם אתן חושדות או חשות במשהו שונה בשד אל תוותרו ותלחמו עד שתופנו לביצוע בדיקה".
"מאדם ששנא ספורט, נעשיתי מדריכת זומבה"
מי אני: סטייסי שני, מדריכת זומבה, בת 47, מתל אביב
איך הגעת לזומבה? "בתור ילדה, שנאתי ספורט, אבל תמיד אהבתי לרקוד. לאחר שילדתי את ילדיי, עבדתי במחלקת שיווק של אחת מחברות הגלידה הגדולות ועליתי המון במשקל. הבנתי שבכדי לרדת אצטרך לעשות ספורט. ניסיתי הכל ושנאתי הכל. קיץ אחד נסעתי לקנדה, ושמעתי בפעם הראשונה על זומבה. הלכתי לשיעור נסיון, וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. חזרתי לארץ, השתתפתי בקורס מדריכי הזומבה הראשון בארץ, ומזה 3 שנים שאני עובדת בזה".
מה גרם לך להתאהב בזומבה? "העובדה שכל שיעור מרגיש כמו מסיבה. כל מה שעושים זה לרקוד לצלילי מוסיקה נהדרת, משתחררים והכל מלא אנרגיות וכיף. אם היה לי יום קשה, הזומבה פשוט גורמת לי לשכוח את כל הצרות".
באיזו תדירות את עושה זומבה היום? "עד לאחרונה, העברתי 8 שיעורים בשבוע, אבל אחרי הילדים התלוננו שהם לא רואים אותי מספיק, הורדתי ל-4 פעמים בשבוע".
איזה שינוי זה חולל בך? "זומבה שינתה את חיי. מאדם ששנא ספורט הפכתי למדריכת זומבה שלעולם לא נמאס לה לרקוד. אני מרגישה ברת מזל שאני עושה משהו שאני באמת נהנית ממנו. כמובן שגם ירדתי במשקל, ובזכות האימונים, אני גם יכולה להמשיך עם ההתמכרות השנייה שלי: שוקולד. כמו כן, אני גם מפיקה אירועי זומבה בישראל שמטרתם להעלות מודעות ולהירתם למטרות חברתיות חשובות".
"רוצה ללמוד ספרדית כדי להבין את המילים של השירים"
מי אני: ציפי סימיונסקי-יעקבשטם, בת 47 ממודיעין.
איך הגעת לזומבה? "שמעתי על זה לפני שלוש שנים והצטרפתי לשיעור ניסיון אצל מריו גוטיירז, המדריך של כל המדריכים בארץ. בשיעורים הראשונים התקשיתי לעמוד בקצב והייתי מסיימת כל שיעור עם קוצר נשימה. אבל תמיד עם חיוך. אני זוכרת שהייתי מסתכלת על הוותיקות בקנאה ולא הבנתי איך משתלטות בקלילות על כל צעדי הריקוד. אבל ההתמכרות הייתה מיידית".
מה גרם לך להתאהב בזומבה? "המוזיקה והאנרגיות של המדריך פשוט סחפו אותי. די מהר הפך השיעור הזה לשעה הטובה ביותר במהלך השבוע. באופן כללי זומבה היא סוג של תרפיה עבורי, אני משאירה את הצרות בבית ומתרכזת בריקוד ובעצמי".
האם התעמלת גם לפני? "בתור ילדה אהבתי לרקוד אבל בזמני לא היה מקובל כל כך שמישהי שהיא מלאה תתלך לשיעורי ריקוד, לכן העדפתי לעשות את זה בבית, כשלא רואים. בגיל ההתבגרות, כבר התחמקתי משיעורי ספורט, עד שבכיתה י"א, הגיעה מורה להתעמלות שהצליחה לגרום לי להתאהב מחדש בספורט. אז גיליתי שמדריך נכון יכול להשפיע המון. גם בזומבה, היה זה מריו שעזר לי להתמיד".
באיזה תדירות את עושה זומבה היום? "היום אני יכולה לעשות גם שלושה שיעורים ברציפות ומבחינתי ככל שהשיעור אינטנסיבי יותר ככה החיוך וההנאה שלי גדולים יותר".
איזה שינוי זה חולל? "במסגרת עבודתי כפיזיותרפיסטית, אני מדריכה קבוצות התעמלות לנשים גברים וגיל הזהב כבר 21 שנה. אבל מאז שהתמכרתי לזומבה – אני משלבת אלמנטים של קצב וריקוד לתוך השיעורים שלי . אני, שרק מלחשוב על לעמוד מול קהל ולהזיז את הגוף ימינה ושמאלה הייתי מקבלת פיק ברכיים, מלמדת היום גברים איך לרקוד. החלום שלי הוא להיות מדריכת זומבה ולכן לאחרונה סיימתי קורס מדריכים. ועוד חלום הוא הוא ללמוד ספרדית כדי שאבין את מילות השירים".
