תעני בכנות: כשאת רואה אישה עבת מימדים הולכת ברחוב – מה עובר לך בראש? האם את חוששת שאת נראית כמוה, ואולי מפחדת שתיראי כך בבוא היום? מחקר חדש מטעם אוניברסיטת ברייהם יאנג מגלה שבכל אחת מאיתנו קיים החשש הקיומי להשמין לצד הלחץ המתמיד להישאר רזה - כולל אלה מאתנו שרחוקות מעודף משקל. ומה עם הגברים? כלום, תודה. כמו כל מחבת טפלון טובה, כל העניין מהם והלאה.
גברים ממאדים ונשים מנוגה
במסגרת המחקר חולקו הנסיינים לשתי קבוצות: קבוצת גברים, שכללה 9 נסיינים במשקל תקין בגילאים 18-30, וקבוצת נשים, שכללה 10 משתתפות באותם קריטריונים. כולם התבקשו להביט בתמונות של אנשים זרים בעלי מבני גוף שונים, כאשר ההנחיה הייתה לגרום להם להאמין שמדובר באותו מבנה גוף כמו שלהם. בזמן הזה סרקו החוקרים בטכנולוגיית אם. אר.איי את החלק במוח שאחראי על האופן שבו האדם תופס את עצמו.
סריקות המוח הוכיחו כי תגובתן של הנשים לעודף משקל שונה בעליל מזו של הגברים. כל אימת שהנשים הביטו בתמונות של דמויות שמנות נרשמה במוחן פעילות יתר. כשהן התבקשו לדמיין את עצמן רזות וצנומות יותר, לעומת זאת, גרף הפעילות במוח ירד פלאים. אצל הגברים, כמה לא מפתיע, לא ניכר שום שינוי בפעילות המוח, לא כשהביטו ברזים ולא בעגלגלים.
"למרות שהן טוענות שאין להן בעיות עם תפיסת הגוף שלהן, הגרף שייצג את המוח הנשי הראה שהמחשבה שאי פעם יוסיפו לעצמן קילוגרמים עודפים מטרידה ומעסיקה אותן מאוד", אומר מארק אלן, שעומד בראש המחקר, לפוקס ניוז. "חשוב לציין שהנשים שהשתתפו במחקר אינן בעלות היסטוריה של הפרעות אכילה. נהפוך הוא, הן ציינו שהן נונשלנטיות לחלוטין בכל הנוגע לדימוי העצמי שלהן. אבל מתחת לפני השטח לא ניתן היה להתעלם מהחרדה הבולטת מהשמנה".
לחיות לצד החשש: הלחץ להישאר רזה גדול מתמיד
ההפתעה הגדולה במחקר הייתה שתגובתן של הנשים הלכאורה בריאות הזכירה במידה רבה את אופן המחשבה של נשים הסובלות מאנורקסיה או בולימיה. נשים הסובלות מהפרעות אכילה יכולות להיעצב ולחוש כאב ממשי כשהן מביטות באדם רחב מימדים, בגלל הפחד שגם הן ישמינו וייראו כך - מה שתורם ללחץ שלהן להישאר רזות כמה שיותר, בכל מחיר. המחקר למעשה הראה שאותו מנגנון עובד גם אצל נשים שלכאורה אינן מוטרדות ממשקלן.
העובדה שאנחנו מוצפים על בסיס יומי בתמונות ואימג'ים של דוגמניות ושחקניות יפות, צרות וגרומות מובילה אותנו לחוש צורך עז להיות רזות. "נשים רבות לומדות מכך כי היופי בא לידי ביטוי ברזון, והמוח הוא העד הכי מהימן שלנו", אומרת הפסיכולוגית דיאן ספנגלר, שעמדה גם היא בראש המחקר. "אני חושבת שמדובר בתפיסה מוטעית ומצערת שמסבירה את הסיכונים שבהפרעות אכילה".
לצד כל זה, יש תחושה שאולי משהו בכל זאת זז אצל המודלים לחיקוי שלנו. המגמה להביא יותר קימורים וגוף נשי לקדמת הבמה כבר כאן. נשים עגלגלות מקשטות את עמודי המגזין, תצוגות אופנה של פיגורות אמיתיות מקבלות מסלול משלהן, ונדמה שכל סלבריטאית עם אחריות חברתית ממהרת להטיף לסקיניות להפסיק עם השיגעון הזה ואף חושפת את גופה האמיתי - כמו בריטני ספירס, שגילתה עבודת פוטושופ מהי. האם כל זה יספיק לנו? לא נותר לנו אלא לקוות מאוד מאוד שכן.
>> ואולי הישועה תבוא מהם: מעצבים ישראליים שעושים יופי של עבודה בחו"ל