תופעת ההדפסים על גבי טי-שירטים כבר מזמן הפכה להיות פולחן אורבני עבור כל מי שרוצה להגיד משהו. יש כאלה שלוקחים את האמירות על החולצה כהצהרה קיומית שמשקפת את מצב רוחם, ויש את אלה שסתם משתעשעים עם כיתוב נוסח "אני עם הכלבה" כשחץ מופנה ימינה. אבל הנה טי-שירט שלקח את נושא האמירה צעד אחד קדימה. האמן והמעצב האיטלקי אלכסנדר פלומבו אייר חולצה עם הכיתוב "אני אוהבת אנורקסיה", והוא מעורר סערה ציבורית. האם מדובר בסאטירה נוקבת שדורשת מעשה, או שעשוע של רגע?
מעוניינת להיראות כמו שלד ולא יודעת איך?
כדי לענות על השאלה הזאת, הנה כמה דברים שכדאי להבין: אלכסנדרו פלומבו הוא מאייר, אמן ומעצב איטלקי בעל הבלוג "Humor Chic" שנהנה ללגלג, לקטר ולהעביר יופי של ביקורת על עולם האופנה ותרבות הסלבס, באמצעות איורים שאומרים הכל. הפעם, כאמור, הוא לקח את הפוסטר גירלס של הרזון המגוחך, נשים כמו ויקטוריה בקהאם והסטייליסטית של המפורסמים רייצ'ל זואי, אייר אותן בדמות שלדים, והדביק אותן על טי-שירט תחת הכיתוב "אני אוהבת אנורקסיה".
"מעוניינת להפוך לשלד מושלם אבל לא יודעת איך?", כתב פלומבו בבלוג שלו. "כל יום קחי לך תפוח אחד לארוחת בוקר, צהריים וערב, אך הקפידי שהוא תמיד יהיה אדום ומושלם, זה נותן תחושה בשרנית. הימנעי מלשתות מים, התפוח עצמו מכיל הרבה נוזלים. מה שכן, שתי שמפניה והרבה מאוד קוקאין".
הרעיון למסר מעורר הבאזז הגיע בעקבות סדרת איורים שאייר בנושא הפרעות אכילה, שבהם רואים אישה עירומה ועבת בשר לכודה (באושר, יש לציין), בין שתי לחמניות המבורגר. האיורים והמסרים, אם כך, עמוסים בסאטירה ציניקנית והומוריסטית, אך לא כולם צחקו. "כן, זה מצחיק. אבל אסור לשכוח שיש הרבה מאוד אנשים חולים שסובלים מדימוי עצמי נמוך ומהמחלה", כתבה אחת. "יש באמת ובתמים אנשים בעולם הזה שאוהבים אנורקסיה. קשה לי להתבדח על החולצה הזאת כשאני יודעת את זה".
"הבעיה היא במגזינים. לא באיורים שלי"
פלומבו בתגובה טוען כי הבעיה העיקרית בטיפול באנורקסיה היא שמתייחסים אליה כאל טאבו בחברה. "בעיניי, זה מה שהופך אנשים לחפש את האנורקסיה ולהתמכר לה, רק בגלל שכולם אומרים שהיא אסורה ומסוכנת", אמר לדיילי מייל. "לאנשים צעירים יש את הנטייה להביט בעצמם ולראות רק את הרע, במיוחד משום שהם רואים את הכוכבים שלהם במגזינים ומבינים שהם לא כאלה. המטרה שלי היא להציג את המפורסמים בתור מה שהם באמת – מפלצות".
לדבריו, אנורקסיה בעולם האופנה נמצאת בכל מקום שאליו נביט, והוא מבקר את הגישה החדשה שמנסה למכור לצעירים ש"שמן זה יפה". פלומבו טוען, ובצדק, שההאשמות שהוא סופג סביב שערוריית הטי-שירט לא אמורות להיות מכוונות אליו, כי אם אל כל המגזינים וההורים שמאפשרים לילדים שלהם להביט שעות על גבי שעות בדפי כרומו מעוצבים בשלל תמונות של נשים זוהרות במשקל נוצה.
על אף שפלומבו עומד מאחורי דבריו, הוא אינו מוכר את החולצות ברשת, אך קיבל הצעות רבות מבוטיקים למכור דרכם. בשורה התחתונה, מבקש פלומבו לומר: "אני אמן בעל חזון, אני לא אחראי על האנורקסיה. פתרונות יש למצוא במקומות אחרים".