עזבי לרגע את הביקורות על "סקס והעיר הגדולה – הסרט", ותחשבי על הסצנה הכי חשובה בו. לא, אנחנו לא מתכוונות לחתונה עם ביג, אלא לטיפ שנותנת לקארי העוזרת האישית שלה, לואיז, לגבי אתר שמשכיר תיקי מעצבים. "איך לא ידעתי על זה?", תוהה קארי. ובכן, אנחנו לא רוצות שזה יקרה לך, נכון? אז קבלי טיפ מהעוזרת האישית שלך – עכשיו גם את יכולה. אתר בריטי חדש בשם " Cinderella Me" מציע להשכיר לך מגוון נעלי מעצבים מהקולקציות החדשות ביותר, בעבור חופן פאונדים.
איך זה עובד? קודם כל, את חייבת להיות חברה באתר. שנית, את חייבת לגור בבריטניה. כאלה הן הבריטיות, סנוביות. האתר בשלב זה עדיין לא שולח נעליים למדינות אחרות, אבל אנחנו בטוחות שזה רק עניין של זמן. אחרי שצלחת את שני הקריטריונים האלה, פרוש לפנייך מגוון ענק של נעלי מעצבים מהנחשבים בעולם – גוצ'י, לובוטין, אלכסנדר מקווין ז"ל, ג'ימי צ'ו, דיור ושאנל – שבימים כתיקונם יעלו לך כמה אלפי שקלים. כל שעלייך לעשות הוא לבחור זוג אחד, והוא שלך בשכירות לשבוע תמורת רסיס קטן ממחירו האמיתי. כמה קטן? לובוטינים חדשות יעלו לך כ-370 שקל לשבוע, ג'ימי צ'ו בסביבות ה-340 שקל, נעלי פיפ טואו של מקווין בצבע פוקסיה יהיו שלך זמנית במחיר המגוחך של 285 שקל וכן הלאה.
רק שמונה נעלו אותן לפנייך
האתר טוען שכוכבות הוליוודיות, כמו אופרה ווינפרי וקירה נייטלי שוכרות נעליים כל הזמן. יש בזה מן ההיגיון – כשמצלמים אותך על השטיח האדום כל שני וחמישי, הדבר האחרון שאת צריכה זה שיחשבו שאת חורשת על זוג אחד, שלא לדבר על דוגמה טובה לזולת בימי מיתון. זה לא הכי חסכוני – בואי נגיד שעדיף לקנות נעליים במחיר כזה או כפול, שאותן תוכלי לנעול מתי שתרצי – אבל למי שרוצה להרגיש כמו קארי ברדשואו לכמה לילות, זה הפתרון.
כן, אנחנו יודעות מה עובר לך בראש. נעליים להשכיר זה אומר, שעשרות נשים אחרות, עם פטריות, יבלות ומי יודע אילו עוד תחלואים נעלו אותן לפנייך, ואת עוד צריכה לשלם על זה. אז ככה: ב"סינדרלה מי" מתחייבים, שכל נעל מושכרת שמונה פעמים לכל היותר, מה שאומר שיש לך סיכוי של אחד לשמונה להיות הראשונה שתנעל נעלי ג'ימי צ'ו חדשות היישר מהיצרן. בנוסף, כל נעל שמוחזרת אליהם להשכרה חוזרת עוברת טיפול קפדני בקרניים אולטרא סגולות ובקיטור, כך שכל החיידקים והווירוסים שדבקו בה מושמדים. ההוכחה לכך היא הריח שנודף מהן – ריח של נעליים חדשות ותו לא. בקיצור, לא מדובר בנעלי באולינג להשכיר, ובאתר מודעים היטב לכך שהלקוחות מצפות לתמורה הולמת עבור המחיר הלא-נמוך.
התגובות לפרסום האתר ב"דיילי מייל" הבריטי מעורבות: מצד אחד יש הטוענות שנעלי מעצבים גם ככה לא שווים את מחירם המופקע ונעליים מחנויות מספיקות בהחלט. "עם כל כך הרבה חנויות נעליים טובות, זה ממש קשה להבחין היום בין נעלי מעצבים לבין נעליים משלך שתוכלי לרכוש בחמישים פאונד, ושאף אחת אחרת לא נעלה", טוענת אחת המגיבות. "אני בטוחה שרוב הנשים יחשבו שזה עצוב כשתהיי חייבת לספר להם ששכרת את הנעליים, אחרת הן עלולות לחשוב שזכית בלוטו! מה הלאה? נשכור תחתונים וחזיות ממעצבים? איכס!", היא נחרדת.
לעומתה, יש כאלה שחושבות שעל נעליים טובות צריך לשלם, והרבה: "אי אפשר להשוות בין נעליים בחמישים פאונד לבין נעליים שעולות 200 פאונד ומעלה", כותבת אחת הקוראות. "איכות העבודה והחומרים היא טובה בהרבה, ואת יכולה לנעול אותן הרבה יותר זמן. לי יש נעלי עקב זולות ב-50 פאונד וזוג שעלה לי 250 פאונד. היקרות יותר שרדו פי שלושה יותר מאשר מאלה שעלו חמישים, והן עדיין טובות". ייתכן, אבל העמידות של הנעליים היא לא שיקול כשמדובר בזוג המושכר לך לשבוע בלבד.
ובל נשכח את מלכוד 22 בכל מה שקשור במותגים – אם את וחברותייך מספיק מעורות ומבינות כדי להבחין בין גוצ'י ואלדו, סביר להניח שלא תרשו לעצמכן להודות ששכרתן את הנעליים שלרגליכן ולא שילמתן עליהן. אחרי הכל, אתן יודעות שבחצות הכרכרה תמיד תהפוך לדלעת, ואנחנו יודעות שאף עיתונאית חוץ מקארי ברדשואו לא יכולה להרשות לעצמה נעליים כאלה.