ברגע שאני נכנסת הביתה, אני אמא ולא אניה הדוגמנית
אם הייתי צריכה למצוא מילה אחת שתגדיר אותי הכי טוב היא תהיה: פשטות. הרבה אנשים מסתייגים מהמילה הזו, מהמשמעות שלה, אבל לא אני. היא לא מפחידה, מנמיכה או מביישת אותי בשום צורה, ההיפך הוא הנכון. בעיניי היא מסמלת משהו בסיסי, נקי וכמובן אמיתי. אני נמצאת במקצוע שכל כולו מסמל את ההיפך הגמור. עולם של זוהר, של שלמות. עולם שבו יורדים לפרטים הכי קטנים. אני יכולה למשל למצוא אותי יושבת שעות על כיסא המאפר כדי להגיע לרמת דיוק מטורפת של הדבקת ריסים, או משיחת אודם. כמו גם אאוטפיטים שנבחרים בפינצטה, שלהם מותאמים בקפידה אביזרים שנותנים לכל זה את המשמעות אליה התכוון המשורר.
בעיניי הכל מאוד מוגזם, מחושב ומדויק. לכן אני חושבת שזה יהיה רק טבעי בשבילי לחזור הביתה ולהיות ההיפך הגמור ממה שאני על הסט. אני נהנית לנחות על רצפת המציאות שלי בבית. בשניה שאני נכנסת הביתה, אני משילה את אניה הדוגמנית ונהפכת ברגע לאמא אניה. כמות האיפור, הנצנצים או הספריי בשיער לא משנים את העובדה שלפני הכל - אני אמא לשתי ילדות וכל מה שמעניין אותן זה לשבת איתן לצייר ולבנות לגו.
מעולם לא חשבתי שאגיע למעמד מחמיא ומביך כל כך
יצא לי השבוע לטייל באחד הרחובות הפופולריים בתל אביב, כשאני לבושה בשמלה קלילה, ושיר ישן ואהוב שמתנגן לי באוזניות, כשלפתע ניגשו אליי שלוש נערות חינניות ועצרו אותי בפתאומיות כשחיוך רחב ומזמין על פניהן. לא יכולתי שלא לחייך חזרה ולהיפרד מאותו שיר. בכמה רגעים בודדים אותן עלמות צעירות דאגו להציג בקיאות מושלמת בשמות בנותיי ומלבושיהן, בשמות המעצבים איתם עבדתי, ובמילים פשוטות כמה הן מחבקות.לא יכולתי להסתיר את הבעת המבוכה העצומה על פניי, מעולם לא חשבתי שאגיע למעמד כה מחמיא ומביך בו זמנית.
וכנראה שלעולם לא אוכל יותר לחזור להיות רק אותה אניה שכותבת רק לאותן מחברות ישנות.
>> לפוסט הקודם: "הייתי ילדה גבוהה, רזה ולא יפה במיוחד"
>> שמלות: הלהיט החם של הקיץ