"יהלומים הם חבריה הטובים ביותר של האישה" קבעה מרלין מונרו בשנות ה-50, ושכחה שלנשים ברחבי העולם יש עוד כמה חברים, לא פחות טובים. אחת מהן תלויה לנו בארון, מחכה להושיע אותנו כשאנחנו רוצות להיראות קלאסיות, אלגנטיות ונטולות מאמץ: השמלה השחורה הקטנה. פריט היסטורי כמעט בארון הנשי, ולא בכדי. כי בניגוד לחברה בשר ודם, ה-Little black dress או LBD, תמיד תפרגן לך, ועם כל הכבוד ליהלומים, החברות איתה הרבה יותר משתלמת כלכלית.
מגזין האינטרנט handbag.com הכריז לא מכבר על חזרתה הרשמית של השמלה השחורה הקטנה לאופנה (כאילו שהיא אי פעם הלכה לאנשהו), אחרי שמאות גרסאות קטנות ומתוחכמות שלה צעדו על מסלולי שבוע האופנה העולמיים, והווג הבריטי הודיע שהיא בהחלט אחד הטרנדים לחורף. הזדמנות מצוינת כדי לבדוק מאיפה הגיע הפריט הכי קלאסי בארון שלנו, ולאן בדיוק הוא מתכוון ללכת.
השנים הראשונות: תודה לקוקו שאנל
בשנות ה-20 המוקדמות היו חוקי האופנה באירופה ברורים לכל אישה שמחשיבה את עצמה כבעלת טעם. כדי להיראות נכונה היה עלייך להידחס לתוך שמלת מחוך עם חצאית נפוחה ומתנפנפת. החזה מורם עד שהוא מאיים לנשוק לסנטר, המותניים נראים כמו חוט דנטלי, ואם את מצליחה לנשום עמוק – סימן שלא הידקת מספיק. למזלן של נשות התקופה, מעצבת צרפתייה אחת מסרבת להתפשר על נוחות. גבריאל "קוקו" שאנל מתגלה ככישרון נדיר כשהיא פותחת את בית האופנה הרשמי שלה ב-1921. היא מבינה על בשרה את הצורך בבגד אלגנטי שלא עוצר את זרם הדם ובאקט פמיניסטי משהו היא משחררת את האישה המודרנית מעול המחוכים לטובת חליפות עסקים קלילות, חצאיות חושפות שוקיים וסריגים אווריריים. המראה החדש של שאנל לוכד את עינן של הנשים הצרפתיות, וב-1926 הוא כובש אותן לחלוטין. זה קורה בזכות הפריט שעתיד להפוך לקלאסיקה: שמלה קטנה ופשוטה בצבע שחור, גזורה בקווים ישרים ונגמרת בקו שבין הברך לשוק.
השמלה האלמותית מככבת באותה שנה בווג האמריקאי שמדביק לה את הכינוי "הפורד של שאנל". זאת משום שה-LBD שלה זוכה למעמד דומה לזה של ה"מודל טי" – מכונית הדגל של הנרי פורד. כמו המודל טי, שהייתה יעילה, זולה ונגישה להמונים, נחשבה השמלה השחורה הקטנה כמחמיאה לכל גזרה, שימושית כמעט לכל אירוע ובמחיר שווה לכל נפש. ובדומה למודל טי המקורית, גם היא הגיעה בצבע אחד בלבד: שחור. וגם בעניין הזה נחשבה שאנל למהפכנית לא קטנה. "שחור הוא צבע מנצח. אין לו תחליף והוא חוזר כל עונה", אומרת המעצבת והסטייליסטית ענבל רביב. אבל במאה הקודמת, איש לא היה מעיז לשפוך מחמאות על הצבע הקודר הזה, שנחשב לחביב האלמנות. האגדה מספרת שכשאנל הציגה לראשונה את השמלה השחורה הקטנה שלה, המעצב פול פוירט לא הצליח להשלים עם בחירת הצבע התמוהה ושאל אותה בעוקצנות: "עבור מי את מתאבלת, יקירה?". "עבורך, יקירי!", היא ענתה לו בלי לחשוב פעמיים. גם אם פוירט לא היה מוכן להודות בזה, השחור החדש, בגזרתו הקצרה ומודרנית, כבש את נשות אירופה וארה"ב בסערה.
שנות ה-30 עד ה-60: כובשת את המסך
העשורים הבאים סללו עבור השמלה השחורה הקטנה את הדרך להיכל התהילה של עולם האופנה. בשנות ה30 הכריזה וואליס סימפסון, הדוכסית לבית וינדזור ואייקון אופנתי של הזמנים ההם, ש"השמלה השחורה הקטנה נכונה – אין שום דבר אחר ללבוש במקום הזה". ה-LBD כיכבה כמעט בכל סרט הוליוודי של התקופה (ולא רק מטעמי אלגנטיות, הצבע השחור פשוט נראה הרבה יותר טוב על המסך). אפילו דמויות מצוירות אימצו אותה לחיקן, ובטי בופ היא הדוגמה המובהקת לכך. הדמות שהפכה לסמל מין לבשה בשנותיה הראשונות שמלה שחורה מינימליסטית שחשפה את הבירית שלה (רק בשלב מאוחר יותר הפכה השמלה לאדומה).
בתקופת מלה"ע השנייה זכתה ה-LBD לפופולריות כיוון שרוב הבדים הושקעו לטובת המאמץ המלחמתי, בעיקר עבור מדים. לבישת שמלות קצרות מבד שחור נמתח הוצגה במגזיני הנשים כאופציה אופנתית, זולה ונוחה. בתום המלחמה, כאשר הוסרו המגבלות על הקצאות הבדים, קיבלה ה- LBD תשומת לב מחודשת שהחצאית שלה הפכה נפוחה ועשירה יותר. מרלין מונרו כיכבה בשמלה כזו ב"חמים וטעים" ו"גברים מעדיפים בלונדיניות".
אבל הרגע המשפיע ביותר בתולדות הקולנוע על ההיסטוריה של ה-LBD, ואולי על עולם האופנה כולו, הגיע רק ב-1961, כשיצא לאקרנים הסרט "ארוחת בוקר בטיפניס". עד היום קשה לשכוח את סצנת הפתיחה, שבה עומדת אודרי הפבורן מול חלון הראווה הניו יורקי של חנות התכשיטים "טיפני", מכרסמת בייגלה משקית נייר כשהיא לבושה בשמלת ערב עוצרת נשימה בצבע שחור עם קו מותן מהודק, כפפות שחורות ומשקפי שמש ענקיים. הרגע הקולנועי הזה אחראי במידה רבה להפיכת השמלה השחורה הקטנה לסמל לטעם טוב, אלגנטיות ושיק.
שנות ה-70 עד ה-90: הופכת יותר קטנה משחורה
שנות השבעים לא היו נדיבות ל-LBD כמו העשורים שקדמו להן. הצבעוניות שהביא עימו עידן הדיסקו דחק את השחור לפינה. "עד סוף שנות ה-60 כולן רצו ללבוש את השמלה הקטנה השחורה", אומרת ענבל רביב, "אבל אז משהו השתנה: אנשים כבר לא רצו להתלבש כמו כולם והפכו את האינדיבידואליות האופנתית והסגנון האישי לערך עליון, מה שהשפיע על התפיסה האופנתית של המעצבים".
למרות תקופת השפל הקצרה שלה, עם בוא האייטיז הוכיחה ה-LBD שסוס מנצח לא מחליפים וחזרה לשלוט במלתחה הנשית. נשות החברה הגבוהה לבשו אותה רק עם חותמת של מעצב על. איב סאן לורן ואוסקר דה לה רנטה עיצבו את השמלה השחורה הקטנה שלהם כמחווה לשאנל, בקווים אלגנטיים ופשוטים. דור הפאנק, מצד שני, רצה את ה-LBD שלו טראשי ומחוספס, לרוב עם קרעים וסיכות ביטחון לקישוט. מבט אחד בקלי באנדי מ"נשואים פלוס" ממחיש היטב את רוח התקופה: שמלה מיני שחורה צמודה לגוף, מגפיים שחורים עד הברך וז'קט עור מבריק.
השפעת הפאנק, ותת התרבויות שהגיעו בעקבותיו (כמו מטאל וגותי), השאירו את חותמן על שנות ה-90 המוקדמות. מלבד דונה קארן, שהחזירה את השמלה השחורה הקטנה לאלגנטיות והפשטות הראשוניים שלה, רוב המעצבים העדיפו לקצר ולשסע אותה ליצירת לוק אדג'י וחושפני מתמיד. אולם תקופת "הילדה הרעה" של ה-LBD הגיעה לקיצה בסוף שנות ה-90, בעיקר הודות לסדרה הכנראה חשובה ביותר בתולדות האופנה: "סקס והעיר הגדולה".
על עטיפת הדי.וי.די של העונה הראשונה של "סקס" ניצבות שרלוט, מירנדה, סמנתה וקארי בשמלות שחורות קטנות שכל בחורה, רווקה ניו יורקית או לא, תשמח לאמץ לארונה הפרטי. למרות שהסדרה הציגה אינספור סגנונות ומראות, ה-LBD הייתה ונשארה הסמל האולטימטיבי לשיק, והבנות לבושות בה גם על כרזת הסרט שיצא השנה.
העתיד כבר כאן: מה יהיה השחור החדש?
מאז שהחלפנו מילניום, עושה רושם שהשמלה השחורה הקטנה מתחילה לדעוך. לא שהיא נעלמה לרגע מהשטיח האדום או מהמלתחה שלנו. זה פשוט שהמראה הקלאסי הזה קצת מתחיל לשעמם את המעצבים. מצד שני, תשאלו כל סטייליסט או אייקון אופנה ותקבלו אותה תשובה: ל-LBD אין תחליף. "הסיבה לכך טמונה כנראה בזה שהשמלה השחורה הקטנה היא פריט לבוש על זמני, אינה תכתיב של טרנד מסויים או עונה, היא תמיד נכונה, תמיד משדרת אלגנטיות ונשיות". מסבירה ענבל רביב. היא מאמינה שכל אישה צריכה לפחות שמלה שחורה אחת בארון, אבל דואגת לסייג את האמירה הזאת כשהיא מוסיפה: "זה לא נכון שיש שמלה שחורה אחת שמחמיאה לכולן. אני תמיד בעד להתאים את מה שאת לובשת למבנה הגוף שלך".
השאלה שמרחפת עכשיו מעל ראשה המלכותי של ה-LBD היא מה הלאה? האם קיימת כוכבת אופנתית חדשה שמאיימת לגנוב לה את הכתר? אתר AOL קבע לאחרונה במדור האופנה שלו ש"השמלה הלבנה הקטנה היא ה-LBD החדשה". לפי הכתבה, בשבוע האופנה הניו יורקי האחרון נראו על המסלול עשרות שמלות לבנות מלאכיות שגנבו את תשומת ליבן של אחיותיהן השחורות הותיקות. עם זאת, מזהירה הכותבת, מדובר במראה המחמיא בעיקר לצעירות דקיקות. אם את עונה להגדרה, כדאי שתדעי שהדרך להפוך את ה-LWD (Little White Dress) משמלת בת מצווה לסמל שיק היא לשלב אותה עם חגורת מותן שחורה, אביזרים גדולים ואיפור כהה.
מצד שני, עם כל הכבוד ל-LWD, אף אישה לא תוותר על שמלה שמורידה ממנה שני קילו תוך דקה ומרגישה כמו עור שני. כנראה שבינתיים, עד שימציאו בגדים ששואבים את הבטן ומגדילים את החזה בשלוש מידות, תישאר ה-LBD הבגד הסקסי והמחמיא ביותר במלתחה שלנו.
רוצה גם? הנה חנות לשמלות שחורות קטנות.