לא פשוט להיות פשוטה, בטח בשיטת אימון שמאמינה בחזרה לבסיס, בזרימה, באמא אדמה, בפלוץ משוחרר ברוח. היוגה על כל זרמיה מאמינה בפשטות, אבל אין זה אומר שצריך להגיע לשיעור בשרוואל. תל אביב אמנם מריחה קצת כמו הודו, אבל היא דורשת סטייל אחר לגמרי.
ובמילים אחרות: הדרישה שלנו מבגדי היוגה שלנו הן גבוהות; אנחנו צריכות אותם נעימים, לא מתאמצים ופרקטיים מחד, אך גם בלתי מתפשרים באיכות ובמראה שלהם מאידך. רוצות לשדר "מחוברת לצ'אקרה הגבוהה", אבל גם "סטייל לפני רוחניות". הלב רוצה להתרכז בשאוואסאנה, הראש רוצה שהגברים בחדר ישימו עליהם איזו פיסת בד שתסתיר את כל השומות האלה. בקיצור, דילמה.
המאבק הפנימי הזה שלנו גרם לנו לחפש ולמצוא מותג בגדי יוגה ישראלי נפלא: "ריפל יוגה". התמונות עשו לנו חשק למדוד, המדידה עשתה לנו חשק לרכוש, והרכישה גרמה לנו להתמכר, לדאבונו של רואה החשבון שלנו שהמליץ לנו החודש "לקנות רק מה שצריך". סליחה, טייץ וגוזייה בצבע פודרה ורדרדה זה צורך פיזי, אדוני.
את המותג הקימה אדוה ברונר ממקום מושבה בפרדס חנה. ברונר עמדה בעבר מאחורי מותג בגדי הקז'ואל "דואנדה", אך כמתרגלת יוגה הבינה שבגדי יוגה הקיימים בשוק לוקים בחסר: "לפני שלוש שנים הבנתי שאני יכולה וצריכה לעשות דברים שיתאימו ללקוחות שלי לשעות הפנאי" היא מספרת; "חיפשתי באותה תקופה בגדי יוגה לעצמי ולא מצאתי. הבנתי שמה שחסר בשוק זה בגדים טבעיים שיכולים להיות חלק מהתרגול. נפגשתי עם מורות ליוגה והבנתי איזה דגמים אני רוצה לייצר. כך נולד לפני שנתיים וחצי ריפל".
כל הפריטים של ריפל מיוצרים בישראל - שזה כבר פלוס רציני, לצד פלוסים נוספים כמו מראה שיקי ולא מתאמץ ובדי כותנה, כותנה אורגנית ומודל - שנושמים עם הגוף ולא חונקים אותו בזמן האימון. אנחנו, מרדניות שכמותנו, בדקנו את הבגדים גם בשיעור פילאטיס ובשיעור פילאטיס בר - אימונים שבהם ניתן להזיע לא פחות מבשיעור אשטנגה - ויצאנו מרוצות. נכון, את זיעת המפשעות והישבן שלנו קצת קשה לטשטש (והיי, אנחנו תמיד חושדות בבדים שלא מאפשרים לזיעה לצאת החוצה) אבל הנוחות היתה מירבית, והסטייל מדוייק.
היתרונות הללו, לצד העובדה שהחנות היא אונליין, הפכו את ריפל למותג מוערך בחו"ל: "95 אחוז מהלקוחות שלי הן מחו"ל, רובן מארצות הברית" אומרת ברונר. ומה אנחנו אומרות? שהכי בא לנו הכל.
להשיג באתר המותג וביוגה סטור, לבונטין 4 תל אביב
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
