ניקוטין זה פאסה? בדקנו את הסיגריה האלקטרונית

יום ראשון לניסוי

הבוקר הזה התחיל כמו כל קודמיו. קפה של בוקר אחד בבית ואחד נוסף בעבודה שמלווה בסיגריית בוקר טובה, כזו שמפסיקה את הקרקור המציק בגרון, כזו שהופכת את הבוקר לקצת יותר נינוח.
בדיוק כשסיימתי לעשן הגיעה המשלוח: סיגריה אלקטרונית של חברת Joytech. פתחתי בחשש את קופסה. מהודרת יש לציין ומלאה בחלקים קטנים, מכווצים בפינה, כמעט מבוישים, יודעים כמוני שדי, הגיע הזמן שלי להפסיק לעשן, זה לא רק טרנד רגעי, הפעם זה ברצינות.

בתוך הערכה קיבלתי: 2 סיגריות אלקטרונית, פיות נוספות להחלפה, כמה כיסויי סיליקון לשמירה על היגיינה של הפיה, מטען usb, ושלושה סוגים של נוזל למילוי ללא ניקוטין. קריאה זריזה של חוברת העזר לא ממש עזרה לי להבין איך לתפעל את העניין, סרטון היוטיוב דווקא כן. מילאתי, חיברתי, הדלקתי, נשמתי, נשפתי. מעניין. יוצא עשן ללא ריח או טעם, מדמה את תחושת העישון כמעט לחלוטין. אבל משהו בכל זאת חסר. כנראה הניקוטין. 

צהריים. מאחוריי כבר 7 שעות תמימות ללא עישון! ללא ספק, שיא של כל הזמנים אם לא מחשיבים טיסות ודלקות גרון. אני לא מרגישה צורך חזק לעשן, מרגישה אותו בגלים קטנים של צביטות בבטן, אבל שאכטה יפה ועמוקה מהסיגריה האלקטרונית וזה נרגע, לפחות עד הפעם הבאה.   

יום שני לניסוי

מסקנה: זאת לא חכמה לנסות להפסיק לעשן בחופש, כשאני בבית עם שתי ילדות. עוד לא נולד האדם שמסוגל להעביר שעתיים בג'ימבורי בלי הסיגריה של אחרי. אין. לא קיים. נקודת שבירה ראשונה נרשמה בשעת צהרים מוקדמת. ושאף אחד לא יגיד כלום שמעתם? סתמו!

יום שלישי לניסוי

בינתיים בסימן אופטימי: ללא סיגריות מלבד מעידת הג'ימבורי כבר כמעט 3 ימים.
ההרגשה מתחילה להיות טבעית, האחיזה בסיגריה החדשה הופכת להרגל נעים, כזה שאפשר לעשות כל הזמן ובכל מקום בלי רגשי אשמה. אני מטיילת עם בתי בעגלה ומפמפמת לאיטי, אנשים ברחוב מסתכלים, אחת אפילו עוצרת אותי ואומרת: "לגיסי יש בדיוק כזה, אחרי 17 שנה של שתי קופסאות ביום סוף סוף הוא הפסיק".

יום רביעי לניסוי

במשרד כבר רגילים לראות אותי עם זה, בישיבות, במרפסת העישון, במעלית. אפשר להגיד שהיא מלווה אותי לכל מקום סיגי יקרה, הסיגריה האלקטרונית שלי. אפשר לומר בוודאות שהתלות שלי בניקוטין פסקה, אני כבר לא מרגישה את הדקירות הקטנות בבטן, אני מצליחה להירגע ולשאוף עמוק אל הריאות את העשן המלאכותי ולדמיין, כן לדמיין שאני מעשנת סיגריה אמיתית.

יום חמישי לניסוי

ידיד טוב מגיע לביקור ומתנסה. אומר שזה מזכיר לו משהו אבל לא מצליח לזכור מה. אחרי חצי שעה של פמפום משותף הוא קופץ "יש לי! מכונת עשן!" זה בדיוק כמו מכונת העשן שהייתה בהופעות כשהיינו צעירים. אנחנו יושבים בחוץ ומעבירים ערב של עישון ללא עישון, מרגיש קצת כמו בני 15 שמעשנים נרגילה, אבל מבסוטים מהחדשנות. כן, מדובר כאן במוצר די גאוני, סיגריית העתיד אם תרצו. אני מנסה לשכנע את הידיד לרכוש לעצמו ערכה ולהצטרף לטרנד, הוא מצדו מודה שהוא מעדיף כבר את טרנד הצמחונות, רק שלא ייגעו לו בסיגריות.

יום  שישי לניסוי

חשבתי שאני כבר גמולה, באמת שכך רציתי לחשוב. אבל – אז הגיעה התפנית: יום שבת בבוקר, הילדות הלכו עם אבא לגן שעשועים. מי יכול לסרב לסיגריה עם הקפה והעיתון של שישי? תגידו, מי?
יודעת שזה רע, רע אבל אחרי כמעט שבוע (ארבעה וחצי ימים אבל מי באמת סופר) אני חייבת, פשוט חייבת אחת אמיתית! מסתמן שמי שמעשן כל כך הרבה שנים כמוני (קרוב ל 20 לצערי) תמיד ירגיש את החשק הזה לעולם ירצה לעשן, וכנראה ששום תחליף לא יעזור לי. ועדיין, אני מנסה לחשב את מספר הסיגריות שלא עישנתי השבוע, את השקלים שחסכתי. בחישוב מהיר לפחות 30 סיגריות- שהן כ 40 שקלים. רווח נקי לכיס ולריאות לא?

יום שביעי לניסוי

נקודת השבירה של אתמול לא הזיזה אותי מהמסלול. אני לא מעשנת. אני, שכבר 20 שנה לא יכולה לעבור שעתיים בלי סיגריה.

חודש וחצי אחרי

התחלתי את התהליך בחופש הגדול. היום, אני סוגרת חודש וחצי של הצלחה. אני! הפסקתי לעשן! אני מתמלאת בגאווה עצמית, לרגע לא מאמינה בכלל שזה קורה לי. אני כבר לא חוטפת שאכטה מהדבר האמיתי בסופ"ש, ואפילו לא בג'ימבורי. אני יודעת שזה נשמע קצת כמו ג.יפית לעניים, אבל כנראה שככה מגיבים כשדברים טובים קורים לגוף שלי. מרגישה שנתתי לעצמי מתנה לשנה החדשה, שההחלטה הזו תעשה לי טוב. ובריאות לכולם.

מחיר: החל מ-199 שקל בהתאם לסוג הערכה
להשיג: אתר buy2

>> בפעם הקודמת: בדקנו שפתון שקוף שעושה את העבודה

• התמכרות
• סיגריה אלקטרונית