מי שלא עשה קעקוע של פיה קסומה או פתגם סיני עתיק בגיל 18 לא יודע חרטה מהי. נכון שההורים אמרו לנו שזה בלתי הפיך ושבגיל 60 נצטער על זה? אז הם טעו, התחרטנו על זה הרבה לפני גיל 60. לגבי החלק הבלתי הפיך, אולי זה לא לגמרי מדויק.
מרגע שהגעתי לגיל 30 כבר ממש נמאס לי להסתכל על הקעקוע בזרוע שעשיתי לפני עשור. ידעתי שיש בשוק האסתטיקה טכנולוגיות להעלמת קעקועים, והתחלתי לרחרח לגבי טיפולי הסרה.
אלא שגיליתי שזה לא כל כך פשוט כמו שמספרים, מדובר במספר רב של טיפולי לייזר, עלות של כמה אלפי שקלים והתוצאה מוטלת בספק. ויתרתי על העניין. עוד מספר שנים חלפו עד שלמערכת הגיעה הודעה על מכשיר לייזר חדשני. הייתי חייבת לנסות.
הרופא האדיב והמקצועי שקיבל את פניי הסביר לי ארוכות על הטיפול ועל המכשיר שאמור לפרק את הפיגמנט של הקעקוע, גם כאשר מדובר בקעקוע צבעוני. מספר הטיפולים תלוי בגודל הקעקוע ומיקומו, ובין טיפול לטיפול יש לחכות לפחות חודש על מנת שהגוף יסלק את החלקיקים שהלייזר מפרק. הבשורה שהמכשיר החדש אמור להביא היא שהטיפול הוא קצר ביחס למכשירים הקודמים, ללא צלקות וכמעט ללא כאב (לחלק הזה עוד נחזור בהרחבה).
כאב בלתי נסבל, תוצאות לא מספקות
לאחר שהרופא בחן היטב את הקעקוע שלי הוא קבע כי חמישה-שישה טיפולים יספיקו כדי להעלים אותו. הרופא מרח על מקום הקעקוע חומר מאלחש, חיכיתי כשעה ויצאנו לדרך. הנחתי את הזרוע על שולחן הטיפולים, חבשתי את משקפי ההגנה מקרני הלייזר וחייכתי חיוך גדול של ציפייה. החיוך התחלף בבעתה ברגע שקרני הלייזר חדרו את ידי, מדובר בכאב קיצוני, אני לא אשקר לכם. נכון שכאב זה דבר אינדיווידואלי ולעולם לא נדע באופן אובייקטיבי את מידתו, אבל לא חושבת שחוויתי כאב כה עז בחיי (אולי כי עדיין לא הבאתי ילדים לעולם).
נקודת האור היחידה היא שהטיפול קצר מאד, פחות מדקה. אבל זו דקה שלא תשכחו בקלות (חומר מאלחש מי?) לאחר סיום ההקרנה, הכאב חולף באופן מיידי. בטיפול הראשון נראה היה כי צבע הקעקוע דהה משמעותית, אך הרופא הזהיר אותי כי הצבע יחזור. הוא מרח לי משחה מרגיעה וחבש את היד. כמו כן הוא הזהיר אותי כי עלולות להופיע שלפוחיות אז לא לדאוג. קבענו להיפגש עוד חודש וחצי, למרות שהתקשיתי לדמיין לעבור את העינוי הזה שוב. בערב אמנם לא הופיעו שלפוחיות אבל הזרוע התנפחה וסביבי הקעקוע הופיעו סימני דימום קטנים. המקום היה רגיש וזה הדאיג אותי. ביום למחרת הנפיחות התחילה לרדת ויום אחד לאחר מכן כבר נעלמה.
בחודשים לאחר מכן, חזרתי לעוד שלושה טיפולים מייסרים, חיכיתי לראות את הקעקוע נעלם מול עיניי המשתאות, אך הדבר לא קרה. הקעקוע אכן הולך ודוהה, ובמקומות בהם יש מעט צבע (קווים למשל) הוא כמעט ונעלם, אבל לאחר שבעה חודשים של טיפולים חוזרים הוא עדיין שם ולא נראה כי הולך לאן שהוא בקרוב. בנוסף חמשת הטיפולים שאמרו לי עליהם בהתחלה הפכו ל"עוד 5-6 טיפולים".
החלטתי להפסיק בינתיים את הטיפולים, הכאב הכריע אותי, והגוף הרי אמור עוד להיפטר מהחלקיקים גם בלי שיתקיימו טיפולים נוספים. אולי מתישהו אאזור אומץ ואחזור לעוד כמהם.
בשורה התחתונה, לצערי לא מדובר בבשורה בתחום הסרת הקעקועים, אלא בתהליך ארוך ודי מייגע שתוצאותיו לא לגמרי ברורות. המלצתי? או שתחיו עם הטעות שעשיתם או שתורידו ציפיות מהטיפול. אני כנראה אחכה לטכנולוגיה מפותחת יותר או למכונת זמן שתחזיר אותי לגיל 20.