עצלות, בעיניי, היא חוסר החשק לעשות דברים שאני לא אוהבת לעשות. בעבודה שלי, למשל, אני מאוד חרוצה, וגם בחינוך של הבנים אני מתעקשת עם עצמי ומשתדלת שלא לחפף. זה חשוב לי. אבל כשאני עומדת מול הארון ובוחרת סריג עם מחשוף עגול רחב, ואז שולפת את גופיית הבסיס הראשונה שאני מוצאת - מחשוף עגול אבל לא רחב, אני יודעת שזה לא ייראה טוב ביחד ומתעצלת לחפש אלטרנטיבה. למה? כי זה לא מספיק חשוב לי.
לו עצלות הייתה בעייתי היחידה בתחום הזה, הייתי במקום טוב לעשות שינוי. הנה, מאז שהתחלתי את פרויקט השדרוג שלי אני הרבה פחות מתעצלת, הרבה יותר שמה לב לפרטים ומשקיעה בהופעה, בטיפוח, בבחירת הבגדים. לצערי זה לא מספיק. אני לא כוסית לא רק כי אני עצלנית, אלא גם כי יש לי בעיה אמיתית ועמוקה באינטואיציה האופנתית שלי: קשה לי לנחש לבד מה מתחבר טוב עם מה, מה נראה טוב ומה לא, מה נכון יותר ומה פחות. ויצקצקו כל המצקצקים שאין חוקים באופנה, ושכל אחד מביא את הסטייל ואת האמירה האישית שלו – מגניב, תביאו אתם את מה שיש לכם להביא, אני, ברשותכם, אבקש מסיון אישור לפני שאני מביכה את עצמי שוב עם המגפיים מעל הג'ינס או עם שתי חזיות במחשוף אחד.
טוב, אלה לא באמת היו שתי חזיות. לבשתי חולצה מגניבה עם כתף חשופה באותו הבוקר, ודווקא קיבלתי עליה הרבה מחמאות, עד שסיון דה ליאו, המנטורית שלי ועורכת FF, לחשה לי שהפס הגלוי של החזיה על הכתף לגמרי מיותר פה, ובטח ובטח שהפס השני, של הגופייה המחטבת שלבשתי על החזיה. מה הייתי אמורה לעשות? שאלתי אותה, לבחור בין המחטב לבין החזייה? לוותר על שניהם? מתוסכלת מהעובדה שיש לי כנראה עוד המון מה ללמוד, ערכתי לעצמי רשימה של שאלות ודילמות לבוש נפוצות שלי, ופניתי לסיון לקבלת תשובות עקרוניות לכל סוגיה וסוגיה.
בבוקר שאחרי שינון המסמך, החלטתי לקחת סיכון. במקום ללכת על בטוח וללבוש שוב ג'ינס וחולצה, כמו שאני עושה מדי יום, שלפתי מהארון שמלה שבחיים לא העזתי ללבוש עד עכשיו, כי לא ידעתי עם מה ואיך. ניסיתי להיכנס לראש של סיון כשבחרתי ללכת איתה ועם סניקרס לבנות, והתאמתי לזה גרביונים כחולים כהים. ללכת ברגליים חשופות יהיה עדיף, ידעתי, אבל המזגן במשרד אימתני ואני לא רוצה לסבול כל היום.
הסתכלתי על עצמי במראה. אוי, זה נראה חמוד, חשבתי בסיפוק. אבל אז רגע עבר, והסתכלתי שוב, ופתאם חשבתי: את נראית כמו דוסית, עשית הכל לא נכון, האורך של השמלה מוזר והגרביונים האלה לא קשורים ומה הנעליים הלבנות עכשיו, תעיפי הכל ותחזרי לג'ינס!
אבל לא חזרתי. לקחתי את התיק שלי ויצאתי, והאמת היא שהרגשתי שאני נראית אחלה. נכנסתי בהתרגשות למשרד, כמו לפני מבחן חשוב, ופסעתי ישירות לחדר של סיון. "היא ביום חופש היום", בישרה לי שרון, עורכת המשנה של FF. "אם ככה, אז את תגידי לי: מה עשיתי לא נכון בבגדים היום?"
שרון הסתכלה בי מלמעלה למטה, ואמרה שהיא חושבת שהשמלה מגניבה ונראית עליי טוב והיא אוהבת את הגרביונים הכחולים. "הייתי הולכת בלעדיהם", אמרה, "והייתי בוחרת צבע אחר לנעליים. אבל בגדול זה ממש אחלה".
ממש אחלה! אישה שעובדת כעורכת אופנה, אישה שמשלמים לה כדי שתביע את דעתה על איך אחרים מתלבשים, אמרה לי שהבגדים שבחרתי לבד הם ממש אחלה! אני דיווה. אני מובילת דעת קהל. אני איט גירל. אני צריכה דחוף את סיון, כדי לשאול אותה איזה צבע של נעליים עדיף.
רוצים לכתוב לנועה? noa.yechiely@mako.co.il
