לפני חמישה חודשים, פחות או יותר, נכנסתי סחוטה מגשם למשרד והחלפתי את הג'ינס הירוק שלבשתי במכנסי בד שחורים שנתנה לי קולגה לעבודה. המחמאות שקיבלתי הפתיעו אותי בכזאת עוצמה שהבנתי שמשהו צריך להשתנות, ושזה עומד להיות שינוי רציני.
מאז, אם לקצר סיפור ארוך, הפכתי לכוסית. או לפחות להכי כוסית שאני יכולה להיות במסגרת המגבלות והנתונים הקיימים וללא התערבויות כירורגיות. למדתי להתאפר, הסתפרתי, העפתי מהבית מלא בגדים, הכנסתי מלא בגדים חדשים, ירדתי במשקל – ולמרות שהיה ממש (אבל ממש!) כיף, נדמה שהשדרוג הסתיים. אני נראית מספיק טוב. הגעתי ליעד.
יש ששואלים אותי למה היה לי כל כך חשוב להשתדרג, כי זה לא שנראיתי כל כך נורא קודם. נזכרתי בסרטון הזה, שעשיתי לפני יותר משמונה שנים כתרגיל בחוג לקולנוע באוניברסיטה. הוא מראה איך כבר שנים סיפור המראה החיצוני שלי מטריד אותי, איך כבר שנים אני מנהלת עם עצמי דיאלוג מתמשך ולא מוצאת תשובה. המטרה של הפרויקט הזה הייתה להתעקש ולהגיע לתשובות; והנה, מצאתי אותן.
1. כשאת משתדרגת, בעלך לא אוהב או חושק בך יותר - אבל הוא בהחלט מעריך
בהתחלה הוא היה אדיש לכל הפרויקט. בכל זאת, הוא בחר בי כמו שאני, וידעתי שהוא אפילו מעט נרתע מנשים שמשקיעות הרבה בהופעה החיצונית שלהן. אבל בשבת בבוקר אחת, די בהתחלה של השינוי, התעליתי על עצמי והתאפרתי לפני שירדתי לארוחת בוקר.
"מה זה, את מאופרת? מה את מתאפרת בשבת בבוקר?" הוא שאל בבוז. ידעתי שככה הוא יגיב.
"לא יפה?" שאלתי. הוא פלט איזה "בסדר" לא מחייב, אבל בסיום הארוחה הרשה לעצמו פתאום לחזור בו. "האמת", אמר, "את נראית ממש טוב ככה".
"אבל זה טו מאצ' לשבת בבוקר?", ביקשתי פסיקה חותכת.
"לא, זה דווקא נחמד", ענה. עברו עוד כמה שבועות של שתיקה עד שהוא אמר משהו נוסף בנושא. יש לציין שבשיחה הזו היו מעורבות כמה כוסות יין, אבל זה נשמע בערך ככה:
"את יודעת, נתת לי מתנה מאוד גדולה בפרויקט הזה. אני מסתובב עם מישהי שווה! זה אפילו קצת מביך לפעמים להסתובב עם מישהי שווה כמוך. לא שיהיה לי אכפת אם תעלי עכשיו שלושים קילו, אני תמיד אוהב אותך. אבל תשמעי, את עלית משש לשמונה".
"מממ, וואו! תודה! רגע, יש לי פוטנציאל להיות גם עשר?"
"מאמי, בר רפאלי היא עשר. אל תגזימי".
"אוקיי. הייתי יכולה להיות תשע?"
"תשע זו מישהי שלא מוטלת בספק. מישהי שכולם מסכימים שהיא כוסית".
סבבה, נשארתי עם השמונה, אני לא גרידית. אני מאמינה לו שהוא יאהב אותי בכל מצב, אבל אני גם רואה שזה כיף לו שאני נראית טוב.
2. איכשהו, מחמאות על המראה החיצוני שלי לא מרגשות אותי יותר מדי
אחת לכמה ימים מתפלקת לו, לבעלי, איזו מחמאה חמודה כמו "ראיתי אותך קודם וחשבתי, מי זו הכוסית הזו? ואז נזכרתי - הא, זאת אשתי". זה בהחלט נחמד לשמוע, אבל הופתעתי לגלות שאני מתענגת הרבה יותר מפידבקים אחרים שמגיעים ממנו. כשהוא צוחק ממשהו שאמרתי, למשל, זה הרבה יותר כיף.
בכלל, בחודשים האחרונים אני מקבלת הרבה מחמאות על המראה החיצוני שלי – ואל תבינו לא נכון, זה נעים מאוד, אבל כשאני חושבת על זה, איכשהו אלה לא באמת סוג החיזוקים והאישורים שהייתי כמהה להם. בלי לחשוב פעמיים הייתי מחליפה כל "וואו, את נראית מדהים" ב"וואו, את כותבת מדהים". מעניין אם אני חריגה בקטע הזה, או שאולי אצל כולם זה ככה.
3. להשקיע בעצמך לא באמת לוקח הרבה זמן
כלומר, לא הרבה יותר זמן ממה שהייתי משקיעה קודם. בוקר אחד שאלתי את בעלי אם זה לא מבאס שעכשיו אני אישה שלוקח לה שעות להתארגן בבוקר. הוא אמר בפשטות שגם קודם לקח לי שעות, ושעכשיו לפחות תהיה לזה תמורה.
אפשר לומר שהצלחתי למצוא את הנוסחה – איך להשקיע טיפה יותר ולהשיג הרבה-הרבה יותר. הסודות שהכי משמשים אותי הם קונסילר מתחת לעיניים, סידור גבות בקביעות, ספורט, תזונה נכונה ובקבוק מים צמוד שגילה לי איך שלוק מים יכול בקלות להחליף צורך בנשנוש. לגבי בגדים, הבנתי שכדי לעשות שופינג מוצלח באמת צריך להשקיע קצת יותר זמן ומאמץ, אבל לא בהכרח יותר כסף.
4. כשיש לך בגדים חדשים ויפים את כל הזמן צריכה להיזהר עליהם
הכלב של החברים קפץ עליי והוציא לי תפר מהג'ינס החדש. הבן שלי קפץ עליי והשאיר את חותמת סנדליו הזעירים על הבגדים. איך מתמודדים עם החיים עצמם, כולל כל הטינופת שהם מביאים איתם, בזמן שלבושים יפה? בחיי שלא הכרתי את הדילמה הזו קודם, ועכשיו אני עדיין מנסה לפצח אותה.
5. להיות דקיקה זה כיף, אבל אני לא בטוחה שהייתי יכולה לעבוד קשה בשביל זה
אחרי חודשיים וחצי של דיאטה וספורט ירדתי שישה קילו והפסקתי להתאמץ, אבל משום מה המשקל לא עלה בחזרה. בעלי מסתכל עליי בחשדנות ואומר שאם אחזור לטרוף ממתקים כמו קודם אני אעלה שוב, ואני בטוחה שהוא צודק – אבל בינתיים, חזרתי לאכול במבה (ולא כמות מדודה בכוס חד פעמית קטנה כמו שהורתה לי הדיאטנית, אלא ישר מהשקית) ובמקביל אנשים ממשיכים להגיד לי כמה רזיתי.
אני מבינה שזה מצב זמני, שאין סיכוי שאפשר ליהנות מכל העולמות, שאם אמשיך ככה הבטן תחזור והג'ינסים החדשים לא יעלו עליי. אבל עד שזה יקרה אני משתעשעת קצת בלמתוח את הגבול, בודקת כמה טופי אפשר לאכול ביום מבלי להתבאס מול המראה לפני המקלחת. המבחן הגדול שלי יהיה כשאצטרך לבחור בין גזרה חטובה לבין עוד פרוסת עוגה, כי אז, יד על הלב – אני לא בטוחה שאני יודעת מה תהיה ההכרעה.
6. כשאת מטופחת הכישלונות שלך בולטים יותר
"מאמי, את נראית כאילו ברחת מהבת-מצווה שלך והגוף גדל לך בתוך התלבושת", בעלי אמר לי יום אחד, כשהייתי לבושה ככה:
"אלה סתם בגדים", אמרתי.
"אין מה לעשות, עכשיו, כשאת נראית טוב, זה יותר בולט כשאת לבושה מכוער", הוא הסביר את עצמו. הבנתי למה הוא התכוון. כשאת הופכת לאישה מטופחת את צריכה לשמור על סטנדרט גבוה, את לא יכולה לפשל. הנה, השבוע למשל יש לי תור לגבות, ואני כבר ממש מתפדחת להסתובב במראה הפרוע עד שיגיע היום המיוחל. בהזנחה היה איזה שקט. אף אחד לא ציפה ממני לשום דבר, ולכן אף אחד גם לא התאכזב.
7. שום דבר שאעשה כבר לא יגרום לגברים להסתכל עליי ברחוב
השתדרגתי ביחס לאיך שנראיתי קודם, אבל אחרי הכל כנראה שאני עדיין לא באמת כוסית. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאף גבר זר לא זורק עליי מבט? לא ברכבת, לא בבריכה, אפילו מוכר השווארמה המפוקפק שכשהייתי בת 20 היה חוטא לעתים בהערה מפוקפקת כבר לא טורח לציין את העיניים היפות שלי במעמד ההזמנה או מתן המנה.
אני בטוחה שיש נשים בגיל שלי שעדיין מתחילים איתן: אולי הן בלונדיניות, אולי הן לובשות חצאיות קצרות, אולי הן פשוט באמת מהממות ביופיין. אני הפסקתי לקבל מבטים מגברים כבר לפני יותר משבע שנים, וגם אחרי השדרוג הנוכחי ההתעלמות הזכרית ממני נותרה בעינה. הגברים בעבודה, אגב, טוענים שנראיתי הרבה יותר טוב במקור שלי, לפני שהתחלתי לחפש את התספורת הנכונה ואת הסניקרס הנכונים. מזל שעשיתי את המייקאובר הזה רק בשביל עצמי.
8. כשאת משנה את סגנון הלבוש שלך את מגלה שאנשים הם שמרנים
מכירים את הסיפורים על המשפחות הכי נאורות שפתאם מתקשות להתמודד עם הבשורה על ילד שיוצא מהארון? ככה הרגשתי לפני כמה ימים, כשלבשתי את אחד מהג'ינסים החדשים שלי עם הקרעים בברך. מדובר בג'ינס של טופ שופ בגזרה רחבה ויעני גיקית, הדבר הכי רחוק מסקסי שיש בעולם כנראה, אבל אבא שלי ממש לא אהב את זה.
"זה נראה זול", הוא נחר בבוז, והוא לא התכוון לטיב החומר ממנו מיוצר הג'ינס.
"אלה קרעים בברכיים!" הוכיתי בתדהמה.
"את נראית נפקנית", הוא התעקש לקחת את הדיון למקום נמוך מאוד.
התעלמתי מההערה, אבל הופתעתי. אני מכירה אותו מאז שנולדתי, ובכל זאת הוא הצליח להשאיר אותי פעורת פה (וברכיים).
9. כשאת מתעסקת ביופי אנשים חושבים שאת שטחית
ההורים שלי נורא לא מרוצים שאני כבר כמעט חצי שנה כותבת רק על המראה החיצוני שלי. התחלתי לשמוע גם טרוניות מהשכנים: "למה את מתעסקת רק בזה? רוצים לראות אותך כותבת על דברים שמעבר".
זה מעניין. הרי עד לפני חצי שנה עסקתי רק במעבר; טיפוח ולבוש היו ממני והלאה. סדר העדיפויות ותחומי העניין שלי בחיים לא השתנו, ומותג ברונזרים חדש שמושק בארץ עדיין רחוק מלסקרן אותי. בסך הכל בחרתי לתת לתחום הזה, שהיה מוזנח אצלי לחלוטין, קצת יחס.
הפתיע אותי לגלות שהאנשים שמכירים אותי הכי טוב, שיודעים היטב מה כולל עולם התוכן והערכים שלי, נבהלים מהעניין החדש שלי באסתטיקה, כאילו שזה דבר כל כך מגונה להתעסק בו. וואו, אתן הנשים המתאפרות, אלה שלא יוצאות מהבית בלי עקבים - אני יכולה רק לתאר לעצמי מה אתן עוברות.
10. אני זרוקה בנשמה, ואת זה אי אפשר לשנות
וגם לאף אחד אין עניין לשנות את זה, בטח שלא לי. את האיפור בשבתות בבוקר, למשל, זנחתי די מהר. עדיין ניתן בקלות לתפוס אותי בחצאית עם חור קטן או בהופעה מרושלת פלוס, בעיקר בסביבה הביתית. בשבת האחרונה גיסתי שוב התעקשה שאקח ממנה שמלה במקום זו שהופעתי איתה לאירוע המשפחתי.
אז מה כן השתנה? הרבה: למדתי להתפשר פחות ולדרוש מעצמי יותר, גיליתי שלהסתכל במראה יכול להיות עניין נעים, והבנתי שאני לא חייבת להשלים עם הפגמים האסתטיים שלי, ואפילו יכולה להשקיע משאבים בלתקן אותם.
הפרויקט הזה דיבר, כביכול, על החיצוני – אבל אצלי זה לא באמת יכול להישאר בחוץ, זה חייב להיכנס גם פנימה. אז כשבדקתי למה אני לא משקיעה בבגדים או למה אני לא מצליחה להתמיד בטיפוח, מה שבאמת שאלתי את עצמי היה מי אני, מהם הדברים שחשובים לי, מהם הדברים שחשובים לאנשים אחרים ועד כמה חשוב לי שהם ימצאו את הדברים האלה כשהם מסתכלים עליי.
בסיכומו של דבר, נראה לי שמצאתי תשובות שהשביעו את רצוני. איתרתי את הנקודה בה חוסר האיכפתיות שלי נובע מעצלות ולא מאידיאולוגיה, וכיווננתי מחדש את סדרי העדיפויות. גיליתי שאני יכולה לשאוב כוח גם מהמראה החיצוני שלי, במידה מסוימת. השתניתי, אבל לא הפכתי למישהי שאני לא. הגעתי לאיזון שמתאים לי וגם נעים לי, שבו אני נראית כמוני – רק קצת יותר טוב; מספיק טוב. איך אומרים, משודרגת.
סטיילינג: לימור זהר שביט | בגדים: קסטרו | צילום: אורית פניני
רוצים לכתוב לנועה? noa.yechiely@mako.co.il