ככה זה עובד: בהוליווד מחליטים שחלק זה יפה - ואנחנו ממהרות להשתעבד. פתאום תלתלים זה ממש לא זה, פתאום זה נראה לנו נורמלי לגהץ את השיער כל שני וחמישי, פתאום יש לנו כסף להחלקה כל כמה שבועות. תראו את אלונה, למשל, שמשקיעה 1,600 בחודש, כל חודש, כדי להתהדר בשיער מקלות.
נורמלי? לא נורמלי? תלוי את מי שואלים. שוקי זיקרי יגיד לכן שמדובר בתרופת פלא לשיפור הביטחון העצמי, השיער שלכן, אם רק היה יכול לדבר, היה כנראה צווח מעודף קטלני של כימיקלים. אז למה אנחנו עושות את זה בעצם?
אבל יכול להיות שזאת לא השאלה שאנחנו צריכות לשאול. כי אפילו אם התשובה תהיה שאנחנו עושות את זה כי חלק הרבה יותר יפה, השאלה החסרה היא "מה המחיר שהשיער שלנו משלם?". אנשים יותר חכמים מאיתנו כבר אמרו שאין ארוחות חינם, ומעבר לחיוב גבוה מדי בכרטיס האשראי מדי חודש, הרי שהמחיר העיקרי הוא בבריאות השיער.
יש לא מעט נשים שמוכנות להיות חלקות היום, אבל לא יודעות שבעוד 10שנים כבר לא יהיה להן מה להחליק. אנחנו מכירות בחורה כזאת, שהתמכרה להחלקה יפנית, והשיער שלה עבר את התהליך כ-7 פעמים עד שהיא הבינה שהוא מתדלדל בצורה משמעותית. "הייתה לי קרחת רצינית במרכז הראש", היא אומרת, "השיער היה צומח קצת ובכל פעם שהייתי מחליקה שוב הוא היה ממש נחתך באזור של הקרחת. כמו גלאח. מי שעשה לי את ההחלקה אמר שזה קורה מהחומר, ושכנראה בדיוק בנקודה הזאת השיער שלי רגיש. הוא לא הציע לי להפסיק לעשות את זה. השיער ללא ספק הפך להרבה יותר שביר ודק ונראה רע ואז החלטתי להפסיק".
>> תמיד אנחנו רוצות את מה שאין: נתנו למתולתלת לבדוק מחליק שיער ולחלקה לבדוק בייביליס