עוד ב-mako נשים:
- קמפיין חדש חושף: מנכ"ליות מתכנתות בתחתונים
- "מאז שרזיתי, אני אמא טובה יותר"
- "שמנה זה לא יפה - כסי את השומנים שלך"
"כמובן שהמרכיבים משתנים בין יצרנים שונים ובין צבעים שונים שמכין אותו יצרן", אומר אנדי ברונינג, הכימאי חובב האיפור. "אבל ישנם מרכיבים קבועים שמעניקים לשפתונים את צבעם, לחותם ועמידותם". כך, למשל, מספר ברונינג כי את הפיגמנט המשמש לייצור שפתונים אדומים מפיקים מחיפושיות שמבושלות באמוניה או בסודיום-קרבונט כדי להשתמש בצבען הייחודי. אחרי מיצוי הצבע, מוסיפים לו אשלגן או אלומיניום, שמאריכים את משך חיי המדף שלו, וגם אאוזין – חומר שנוצר כתוצאה מערבוב של ברום ופלואורסצאין ומשמש להעמקת הגוון. בשפתנים בהירים וורדרדים יותר נעשה תהליך דומה, אולם בסיומו הצבע מדולל באמצעות טיטניום דיאוקסיד.
גם קפסאיצין, החומר המעניק לפלפים חריפים את העקצוץ הבוער שלהם, הוא מרכיב נפוץ בליפסטיק, מכיוון שהוא מגרה את השפתיים וגורם להן להיראות תפוחות ובשרניות. את יציבותו של השפתון והלחות שהוא אמור להעניק לשפתיים משיגים באמצעות רכיבים מעניינים נוספים– הן ממקור צמחי והן מן החי. וכך, לצד שמן קיק (שמן בעל טעם מחריד הגורם לשלשולים קשים ואף נחשב כמזרז לידות) ושמן דקלים מככבים ברשימת המרכיבים גם שעוות דבורים ואפילו לנולין – חומר המשמש לטיפול בפטמות סדוקות של מיניקות, ומופק מבלוטה מסויימת בגופן של כבשים.
ברונינג מציין כי בניגוד להפחדות ומיתוסים שונים, ברוב השפתונים אין מתכות כבדות ורעילות – אבל מצד שני, אם הבחירה היא בין בליעת כמות שטנה של כספית לבין ליקוק הפרשות של כבשה, כבר לא בטוח מה הוא הרע במיעוטו.
