"כולן עושות", "שתדעי שאת מתחילה מאוחר", "גל גדות, היית מנחשת שהיא בת 56?", אלו הן חלק מהתגובות שקיבלתי כשהודעתי שאני הולכת להזריק לראשונה, בגיל 38, את כל החומצה ההיאלרונית שבעולם. המטרה: לחזור לגיל שלושים. אבל בלי להיות רווקה, מתוסכלת חרדתית ועגמומית, אלא רק עם הפרצוף המורם, המוצק, החלק והעסיסי שליווה אותי באותם ימים לפני "הנפילה", שזה לא רק סרט על ימיו האחרונים של היטלר.
אני לא מגלה לכן שום דבר חדש, כמובן. הישראליות חזקות בהזרקות והן גם עושות את זה בגיל יותר ויותר מוקדם, אבל רוב הסיכויים שאם אתן עומדות על סיפו של משבר גיל הארבעים כבר יצא לכן להתעמק בנושא. אולי גם נקלעתן לאי אלו דיוני "מזרק ב-1500 שקלים" ו"חצי מזרק", שגרמו לכן להרגיש בעיצומו של סחר בסמים ברחוב פין 1. אם אתן מהמקדימות (שזה אומר מטופחות/מפנימות דיכוי/עם חיבה למחטים/הייתן בריאליטי), בטח כבר יישרתן איזה קמטוט בלתי נראה במצח בעזרת בוטוקס.
נשלחתי להתנסות ב"שיטת הרגשות" החדשה כי כזאת אני, תמיד בחוד החנית של הטיפוח. נכון, מעולם לא עשיתי פדיקור, ופה ושם אני מתהדרת בשפמפם, אבל הוודג' בשמיים. ד"ר אלה אגוזי, שהגעתי אל הקליניקה שלה ברמת גן, הסבירה לי על שיטת הרגשות: מדובר בפיתוח של רופא ברזילאי בשם ד"ר מאוריציו דה מאיו שהוא, מתברר, גורו הזרקות בינלאומי שהיה אורח של חברת אלרגן בישראל. לשיטתו, אין טעם יותר לתקוף את הקמט עצמו, אלא להתעמק במכלול הרגשות שהפנים שלנו מביעים. כלומר, אם אני הולכת לפלסטיקאי ומבקשת ממנו למלא את שני חריצי המוות שנקוו לי בצידי הפה, הרופא יכול להזריק לשם אבל המראה שלי לא באמת ישתפר. למה? כי לא הסתכלתי על הפנים בצורה הוליסטית. המכלול שהוא פרצוף, דורש יותר מהזרקת חומצה פרטנית לקמט ספציפי.
לפי אגוזי, הבעיה בהזרקה פרטנית לקמט היא שהיא נראית לא טבעית וגם לא מחזיקה הרבה. למשל, הרקות מתרוקנות כחלק מירידת עצם, וזה חלק מהיסודות של הפנים, אבל כמעט אף מטופלת לא יודעת לבוא ולהגיד שהיא מעוניינת שימלאו לה את הרקות למרות שזה מה שירים, בעצם, את כל הפנים. יסודות הפנים מתרופפים אצלנו מגיל עשרים או עשרים וחמש, על היסודות יושב העור עצמו. בגלל זה לא נכון להתייחס לכל קמט שעל העור, אלא צריך לשקם את היסודות. להזריק באזורי שומן שהתרופף ועצם שהידלדלה.
בשביל להרים: בואו נתמקד בשלילי
בכלל, טוען דה מאיו, הרופאים צריכים לראות מעבר למה שהמטופלים רואים. כי הרצונות של המטופלים, מה לעשות, הם לא מציאותיים ולעתים זה מוביל לעגמת נפש. ד"ר אגוזי נתנה לי למלא דף ובו הייתי צריכה לבחור שלוש אופציות מתוך שמונה. מה בעצם אני רוצה? להיראות יותר מושכת, יותר רזה, יותר צעירה, יותר נשית, פחות עייפה, פחות עצובה, פחות נפולה או פחות כעוסה. בחרתי בפחות נפולה, יותר צעירה, ופחות עייפה. היא הסבירה שלטפל ברגשות השליליים יותר קל מטפל בחיוביים. פחות עייפה – להרים לחיים, למלא רקות ולמלא שקעי עיניים. רגשות חיוביים זה קשה יותר. רוצה להיראות צעירה? את קודם צריכה להיות פחות נפולה פחות כועסת ופחות עייפה, כלומר הרגשות החיוביים למעשה כוללים את הכל. לדבריה, היתרון בשיטה היא שהיא מחזיקה זמן רב יותר וגם נראית מאוד טבעית, כלומר אמורה למנוע את המראה המפוחלץ האחיד, שבמסגרתו לא ניראה צעירות יותר, בעיקר כי אף אחד לא יבין אם אנחנו בנות עשרים או בנות חמישים.
ומה עם העלות? זה לא זול, וזאת הבעיה העיקרית. העלות משתנה, תלויה בגיל של הבן אדם ובשלושת המושגים החדשים שלמדתי: התרוקנות, נפילה, רפיון. להזריק לתוך קמט, לדברי ד"ר אגוזי, יהיה תמיד יותר זול מלהשקיע ביסודות. צריך יותר חומרים יקרים וצריך יותר כישרון. זה יכול לעלות 5000 שקלים ויכול לעלות גם מעל -20,000 שקלים. האם יהיה לי כסף לחזור על התהליך בעוד שנה, או כשאדרש לכך? זאת כבר עלולה להיות בעיה. מדובר בפרוצדורה מדהימה למי שידה משגת, כלומר לא לכולנו.
כמו כל טירונית, עשיתי את הטעות ושאלתי את ד"ר אגוזי מה לדעתה אני צריכה. מיד קיבלתי הסבר על הרקות המרוקנות שלי, העייפות מתחת לעיניים, הנסיגה בסנטר, ה"בולדוגים" שהחלו להיווצר כתוצאה מנפילת הלחיים. לא חשבתי שמצבי כה גרוע, אבל מתברר שאני מקרה סעד תת עורי. מה יהיה?
ההזרקה עצמה, של מוצרי ג'ובידרם, לא ממש כאבה לי, למרות שלא השתמשתי באופציית האלחוש המוצעת. גם שטפי דם וסימנים כחולים שהזהירו אותי מפניהם לא היו. לקח לי כמה ימים לראות תוצאות, שלא כוללות קמט ספציפי שנעלם אלא מראה כללי מורם ומוצק. המחמאות כוללות הרבה "את זוהרת", או "ישנת טוב, הא?" או השכיחה – "הסתפרת?" כי כשאנשים לא יודעים שעשית משהו אבל את סתם נראית טוב יותר, הם ישר מניחים שהסתפרת או רזית. אני כמובן משמרת את האשליה ומרגישה שצניחת פניי נבלמה ברגע האחרון. איזה מזל, עוד הייתי נראית בת 38.