אם אתם לא שוטרים, רופאים או בעלי כל מקצוע אחר שמחייב לבישת מדים, גם אתם מכירים את ההתלבטות היומית מה ללבוש לעבודה. מתילדה קאל - ארט דיירקטורית אמריקאית שהחליטה למרוד בשיטה, סיפרה בטור אישי מרתק לאתר harpersbazaar על ההחלטה ללבוש כל יום בדיוק את אותם בגדים.
"לפני שלוש שנים בערך היה לי בוקר טיפוסי, מהסוג שהמוני נשים חוות כל הזמן", סיפרה, "הייתה לי פגישה חשובה באותו יום, והתחלתי למדוד המון בגדים מהארון שלי, בלי כיוון או תכנית. כארט דיירקטורית באחד ממשרדי הפרסום היצירתיים והמוכרים ביותר בניו-יורק, יש לי חופש מוחלט להחליט מה אני לובשת למשרד, אבל דווקא החופש הזה הוציא אותי מדעתי. כל בגד שמדדתי נראה לי רשמי מדי, פשוט מדי, חושפני מדי. בכל פעם הייתי בוחרת משהו, ומתחרטת על הבחירה עוד לפני שעליתי על הרכבת לעבודה.
עוד בערוץ הנשים:
- "שיקרתי בתמונה הזו. אני לא באמת נראית ככה"
- ככה מגיבות נשים כשהן רואות איברי מין זכריים
- עמוד האינסטגרם הלוהט שיכניס אותך לכושר
"באותו בוקר נכנסתי למשרד, ונחרדתי לגלות שיתר המשתתפים בפגישה כבר מכונסים בחדר הישיבות. לא רק שאיחרתי - פתאום גיליתי שהסוודר שלי הפוך. הייתי בפאניקה, ובאותו רגע החלטתי שמספיק. אני יודעת שהקולגות הגברים שלי לא משקיעים כל כך הרבה זמן בבחירת הבגדים שלהם, ואף אחד לא חולם לשפוט את המקצועיות והרצינות שלהם על סמך מה שהם לובשים. וגם אם נתעלם מענייני מגדר, פשוט רציתי לעצור את הטירוף היומיומי הזה שחוויתי כל בוקר".
דבר אחד פחות להתעסק איתו
הפתרון שמצאה קאל לבעיה שהטרידה אותה היה פורץ דרך במיוחד. "אין לי מושג מהיכן עלה לי הרעיון לאמץ לעצמי 'מדים', אבל כמה ימים לאחר מכן כבר היו בארון שלי 15 חולצות משי לבנות, זהות לחלוטין, וכמה זוגות מכנסיים שחורים בגזרה אחידה. כדי להוסיף בכל זאת קצת טאצ' אישי לעניין, עשיתי מחווה לסרטים שאמא שלי הייתה קושרת לי בשיער בילדותי, וקניתי מעין רצועת עור דקיקה שכרכתי כעניבה. בימים קרירים יותר אני מוסיפה בלייזר שחור. קניתי את כל הפריטים ביום אחד, וכמובן שזה עשה לי חור בכיס - אבל בטווח הארוך, ההשקעה לגמרי השתלמה. חסכתי - ואני ממשיכה לחסוך - המון, המון כסף".
קאל, אם כן, לובשת כבר שלוש שנים לעבודה את אותם הבגדים מדי יום. בהתחלה זה נשמע משונה מאוד, אבל כשחושבים על זה, יש די הרבה מקומות עבודה בהם לובשים העובדים תלבושות אחידות וקבועות. "ברור שמדי עבודה הם לא רעיון מקורי שלי", ממשיכה קאל וכותבת בטור, "חוץ מלובשי מדים, גם לגברים יש סוג של מדים - חליפות, שפותרות להם את רוב ההתלבטויות, ואפילו נחשבות חובה לעוסקים במקצועות מסוימים. ועדיין, קיבלתי שלל תגובות על ההחלטה שלי. אנשים שאלו למה אני עושה את זה, ניחשו שאולי מדובר בהתערבות כלשהי ואפילו חשבו שמדובר באיזו החלטה דתית. אני מסבירה להם שמדובר בניקוי רעש, מהסוג שמקבלים כשעושים הוראת קבע לתשלום חשבון החשמל למשל - דבר אחד פחות להתעסק איתו.
"שנתיים אחרי שהתחלתי ללבוש את ה'מדים' שלי, פרסם האתר Mashable כתבה תחת הכותרת: 'למה גברים מצליחים לובשים אותו דבר כל יום', ואני חייבת להודות שהוקל לי כשקראתי אותה. מצד שני, הרגשתי קצת מוזר שאני זקוקה לאישור - ועוד מגברים - על ההחלטה האופנתית שלי, שמקובלת אפילו פחות בתחום שבו אני עובדת, שמקדש מקוריות והבעה אישית, גם דרך הלבוש. בנוסף, לנשים יש רמת לחץ נוספת, מעין ציפייה להיראות נהדר בכל רגע נתון - מה שגורם לנו להסתובב בעולם כאילו הוא שולט בנו, בזמן שהתחושה אמורה להיות הפוכה לחלוטין. המחשבה על לדרוש מחדש את 'מושב הנהג' יכולה להיות מבלבלת, אבל חסכה לי המון כסף, זמן ואנרגיה, ולמען האמת: ה'מדים' שלי מזכירים לי מדי יום את העובדה הפשוטה שאני בשליטה על החיים שלי, ועושה מה שטוב לי".