"מעולם לא הייתי אלים, לכל אחד יש תוקפנות בתוכו שיוצאת בכל מיני דרכים"

איך קם גבר בבוקר ורוצח את אשתו? מה התחולל בתוכו עד לאותו רגע, והאם היה אפשר למנוע את הרגע הטרגי והנורא הזה? האם הייתה זו הקנאה בהצלחה של אשתו שאכלה אותו מבפנים? בשאלות האלה עוסק הציבור הישראלי ביתר שאת בשבוע האחרון, מאז רצח השוטר אמיר רז את אשתו, דיאנה דדבייב. בין היתר התייחס לנושא ליאון רוזנברג, שהתראיין בסוף השבוע במקומון "ידיעות השרון" וסיפר כיצד הוא בעצמו התמודד עם אישה דומיננטית ומצליחה, ואיך הצליח באמצעות מעגלי גברים ללמוד להתמודד עם התחושות הקשות שעלו בו בעבר.

"פאולה ואני היינו במשבר מאוד גדול במשך שנה וחצי, הגעתי למצב של כעסים רציניים", סיפר בראיון, "ראיתי את עצמי זורק תיק על הקיר ונותן אגרוף בארון. דברים שאמרו עליי כל מיני 'מחממים מקצועיים' על חוסר 'הגבריות' שלי התחילו לחלחל בי".

רוזנברג סיפר כיצד לפני שש שנים ואחרי 17 שנה של קריירה משגשגת בטלוויזיה, קיבלו הוא ואשתו פאולה את הנחיית תכנית הבוקר. "לפתע פאולה השתלטה על המסך, אמרה דעות לא סטנדרטיות. ואז אנשים מתחילים לדבר, 'מה, אתה סמרטוט של אשתך?', 'מה אתה נותן לה להשתלט, תהיה גבר'. הסיטואציה בבית כביכול השלימה את התמונה. מצאתי את עצמי בתפקיד 'האישה הקטנה' שממתין לפאולה שתחזור מהסדנאות וההרצאות שהיא עושה בערבים, ולא רק ממתין, אני ממלא גם את החלל בתוך הבית שנוצר מהיעדרה עם הבנות וכל המסביב".

"אנשים אמרו לי, 'היא לא נותנת לך לדבר'. זה חלחל אל תוך היחסים והפריע. היינו רבים על זה. זה מה ששלח אותי אל המסע של החיפוש"

בנוסף, סיפר רוזנברג, אשתו התחילה להרוויח יותר ממנו. "זה כאילו סירס אותי באיזה מקום, והתסכולים והעצבים נערמים. זה היה משבר רציני, שנבע כולו מחוסר הבנה וחוסר התאמה למציאות המודרנית של גבר". אחרי טיפול זוגי ארוך הוא הבין שהוא צריך לטפל קודם כל בעצמו; הוא הלך ללמוד הנחיית מעגלי גברים, ובהמשך פתח את מעגל הגברים הראשון בשרון, איזור מגוריו.

"מעולם לא הייתי אלים, לכל אחד יש תוקפנות בתוכו שיוצאת בכל מיני דרכים", הוא מספר היום ל-mako, "אני חושב שהרבה מאוד גברים יכולים להזדהות עם זה: תסכול בזוגיות, בחלוקת התפקידים בבית. כמה מקשיבים לי? כמה אני קובע? קיבלתי פידבקים מאנשים שאמרו לי, 'מה אתה נותן לה, היא לא נותנת לך לדבר'. זה חלחל אל תוך היחסים והפריע. היינו רבים על זה. זה מה ששלח אותי אל המסע של החיפוש, חיפשתי איך אני יכול לטפל בעצמי. הרגשתי קצת חנוק ולא היה לי עם מי לדבר, הייתי יושב עם חברים ולא יכול לדבר על זה. אין כמעט שיחות נפש בין גברים. נשים עושות ונטילציה כל הזמן, כשמשהו מציק להן הן ישר מדברות. גברים פחות, וזה מעיק".

ואיך אתה מרגיש עם ההיררכיה ביניכם היום?
"אני רואה את התוכנית כדי ללמוד ממנה ובעיניי הדברים מאוד מאוזנים. אני לא סותם את הפה כל התוכנית. לאשתי יש הרבה מה להגיד, ואלה דברי טעם. זאת לא ההיררכיה הישנה שבה הגבר הוא הסמכותי שמדבר על הנושאים הכבדים והאישה נכנסת בנימוס. לאנשים חורה כשהם רואים אישה דומיננטית על המסך, הרבה יותר קל לקבל גבר דומיננטי, יש לנו עדיין הרבה עבודה לעשות בהקשר הזה".

מאז פרסום הכתבה בסוף השבוע קיבל ליאון תגובות רבות, רובן מחזקות. "התגובות חזקות מאוד, אנשים מברכים אותי. מבחינתי, בסך הכל סיפרתי את הסיפור שלי ואני יודע שיש הרבה מאוד גברים שמזדהים איתו, גם אם הם לא יודו בזה. גברים פונים ושואלים איך אני יכול לעזור, נשים מחזקות ואומרות שהלוואי שעוד גברים היו מדברים ככה".

בעקבות הכתבה התגלגל רוזנברג לשיחה משמעותית עם אביו בן השמונים. "הוא שאל: 'למה אתה מספר בעיתון מה קורה אצלך בבית? תספר כמה אתה מוצלח, לא את הדברים הקשים'. זה הגיוני שגבר בגילו יחזיק בדעה שלא צריך לשתף. גדלתי בבית שבו ההורים לא היו בזוגיות הכי מוצלחת. אבא היה טיפוס ביקורתי, אני זוכר מעט מאוד רגעים שהוא היה מתפקע מצחוק, משתטה או משתתף באיזה משחק. הוא לא היה יושב איתי על השטיח ומדבר איתי על הילדה שאני מאוהב בה".

נשמע שמעגל גברים היה יכול להועיל לו מאוד.
"לא היה לי אומץ להגיד לו את זה, אבל כתבתי לו שאם הייתי יכול, הייתי שמח לחזור 45 שנה אחורה בזמן, לדבר איתו ולהסביר לו שיש דרך אחרת, שהוא יכול לדבר על מה שקשה לו ושהוא לא צריך לשחק כלפי חוץ שהכל מעולה. הייתי רוצה להושיב אותו אצלי במעגל גברים, זה יכול היה להיות תיקון בשבילו".

אתה מאמין שבאמצעות תמיכה רגשית אפשר למנוע מקרי רצח?
"רוב הגברים לא אלימים, 99% מהגברים לא יעשו מעשה כזה נורא בחיים. זה מקרה קיצון. אבל מהיכרותי עם גברים שאני פוגש במעגלים שאני מנחה, גבר שלא מדבר על הרגשות שלו מסתובב עם תסכול, עם תחושה של חנק. זה גורם לגברים להיות נרגנים, מהקוטרים האלה ששום דבר לא נראה להם. זה פוגע ביכולת שלהם לשמוח בתוך הבית, פוגע במצב רוח שלהם, הם מרגישים כבויים. מעגל גברים לא בהכרח יכול למנוע מפסיכופטים לעשות דברים איומים, אבל הוא יכול לתת לגברים מקום לפרוק ולהמעיט את הפעמים שבהם הם ירגישו מוצפים רגשית. המעגל נותן להם אוויר".

מדם ליבו

המעגל, הוא מסביר, פונה לגברים שמרגישים מועקה, "שמסתובבים בבית ומרגישים שהם תקועים, שיש להם כעסים שהם לא יודעים מה לעשות איתם ושהזוגיות שלהם הפכה לאפורה ומדכדכת. לפעמים התסכול ותחושת הייאוש הופכים למחשבות על לפרק את הבית או לפרוק במקומות אחרים, בין אם זה רומן מחוץ לנישואים, התמכרות לשתייה, עישון או הימורים. לגברים האלה אני אומר, תנסו לבוא ולדבר על זה. אל תישארו עם זה לבד".

איך בעצם מתנהל מעגל גברים? כל קבוצה נפגשת שעתיים בשבוע במשך 12-24 שבועות. "פעם בשבוע יש להם מקום שבו הם יכולים לדבר ולהכיר אנשים שמרגישים כמוהם, להתחבר אליהם ואולי להמשיך את זה גם כשהסדנה נגמרת. אנחנו מייצרים סביבה מוגנת, בטוחה, בלי שיפוט, בלי ביקורת, בלי הסתלבטות. לא יצחקו על משהו שאמרת. אנחנו מקיימים שיח שיש לו חוקים מאוד ברורים".

מהם השינויים שאתה רואה אצל המשתתפים?
"זה כמו נס. הם מתקרבים לילדים שלהם, לבנות הזוג שלהם, לעצמם. אנחנו זקוקים למישהו שיקשיב לנו, זאת לא פריבלגיה - זה בנפש האדם. להרבה גברים החבר הכי טוב שלהם עלי אדמות זאת האישה שלהם, ואז כשמשהו מציק עם האישה אין להם עם מי לפרוק כי אף אחד לא יבין. אם משהו מציק להם בבית או באבהות שלהם, הם מתקשים לספר את זה לאישה שלהם כי זה לא נוח ולא בטוח. אנחנו מייצרים את המרחב הבטוח לזה".

המעגל, אומר ליאון, הפך לחלק משמעותי מחייו. "אני עושה את זה כשליחות, זה מדם ליבי. זה שינה את המהלך הרגשי שלי ואיפשר לי להסתכל על איזה אבא ובן זוג אני. אני רוצה שכשהבנות שלי יפגשו את בני הזוג שלהן, הן יפגשו גבר משוכלל שיודע לתת להן מקום ושיודע להביע את העולם הרגשי שלו. גבר שלא כועס, לא צועק, לא טורק דלתות ולא שותק שלושה ימים. השינוי שאני רוצה בעולם הוא בסוף גם בשבילן". 

• ליאון רוזנברג